אילת 10.5.24

"הגעגוע שורף לי את הנשמה"

"אני כל כך מתגעגעת ‰ ולא מוצאת את נפשי" "אני כל יום נכנסת לחדר ‰ שלך ומשתגעת מגעגוע" "בבית העלמין אני רואה את המצבה, רואה את שמך ולא ערב יום הזיכרון, ‰ מאמינה" שרון איזנקוט, ששכלה את בנה, סמל מאור ז"ל, לוחם בגולני, בקרב 12 בגדוד ברצועת עזה, כותבת לבנה האהוב על הכאב ועל החור ‰ הענק שנפער לה בלב ומבטיחה לעשות הכל כדי שיהיה לו דור המשך

מאורי שלי, אהבת חיי! " ימים רבים עברו מאז ששמעתי את קולך, מאז שנגעתי בך, שהרגשתי אותך, שהרחתי אותך. אני כל כך מתגעגעת ולא מוצאת את נפשי. ואני שואלת את עצמי איך אפשר לחיות ככה, שהימים עברו לחודשים, והחודשים יעברו לשנים. וכל שנייה הכאב עצום יותר, והגעגוע כל כך שורף לי את הנשמה. "אמא, אל תדאגי" מאורי, צ'וקי של אמא, אתה זוכר את השיחות האחרונות שלנו? כל שיחה סיימנו ב'אני אוהבת אותך, אני אוהב אותך'. בשיחה הראשונה כשהתקשרת לפני הכניסה לעזה, אמרתי לך בבכי חונק שתשמור על עצמך, שאתה יודע שאמא לא תוכל לחיות אם יקרה לך משהו, ואתה אמרת לי 'אמא, אל תדאגי'. אין יום בלי שהשיחה הזו מהדהדת לי בראש. לא עובר יום בלי שאני נזכרת במסע הכומתה שלך, כשראית אותי, ורצת אליי בלי לעשות חשבון ולהתבייש, וחיבקת אותי כל כך חזק. כשאני כותבת עכשיו, אני יכולה להרגיש אותך. ואני בכיתי, ושוב אתה הרגעת אותי ואמרת 'אמא, אל תבכי - הכל בסדר'. איפה אתה? מאורי, אני כל יום נכנסת לחדר שלך ומשתגעת מגעגוע. מריחה את הבגדים שלך ויכולה לדמיין אותך שוכב במיטה ולא מאמינה שאתה לא כאן. מאורי שלי, לא עובר יום בלי שאכעס על עצמי שלא הייתי לידך כשכל כך היית צריך אותי, שלא ליטפתי אותך, חיבקתי אותך ונישקתי את ראשך. אם היית לידי, הייתי צורחת שלא תשאיר את אמא לבד, לא הייתי נותנת לך להרים ידיים ולהיכנע לכאב. יחד עם זאת, אני יודעת שהשתדלת. אין יום שאני לא נזכרת בשיחה שלנו כשאספתי אותך מהשדה, סיפרת לי על התפקיד שלך, ואני לא כל כך הבנתי. אמרת לי, 'בקיצור, אם קורה משהו - אני מת ראשון'. לרגע לא דמיינתי שזה יתממש.

דמותו של מאור בציור לזכרו

עזרא ארבלי

משתתפי המשט לזכרו של מאור ז"ל במפרץ בו ציינו את יום הולדתו

| 20־ ה צילום: יהודה בן יתח

"בעזרת השם, גם אדאג שיהיה לך דור המשך כמו שרצית, לבנות בית, משפחה וילדים במדינה שאהבת. לא אמצא טיפת שלווה עד אשר אצליח, ובכך אשמח אותך"

10

10.5.2024 ˆ ידיעות אילת