אילת 12.01.24

"כבר למחרת השבת השחורה אני והחברים שלי נפגשנו עם אנשי מקצוע. היום אני מדבר על זה בצורה פתוחה, אבל לפני חודשיים הייתי בוכה במצב כזה. יש לי עוד מה לעכל ולסגור דברים"

, זה מה שהחזיק אותי. 15 שלי בגיל אני מאוד כואב על מי שנרצח שם, על החברים וגם על האחרים, אלה אנשים טובים. בכל יום אני חושב עליהם, וזה יישאר חרות בלב לעוד הרבה שנים קדימה, אבל נצמח מזה, נגדל ונפיק את המיטב, גם כאשר זה נשמע בלתי אפשרי והמצב כל כך עגום, אבל זה מה שנעשה". איך אתה מרגיש? הטראומה מל־ ווה אותך? "יש טראומה. אני מאמין שהיא לא כמו של החבר'ה שעברו תופת יותר מטורפת ממני וחוו זוועות יותר קשות ממני. עשיתי קצת טעות בהתחלה וראיתי סרטונים מהמסי־ בה ברעים, אבל דווקא עשה לי טוב לראות את הסרט '#נובה'. אין ספק שהמחשבות רצות, המוח יצירתי ואתה מדמיין את עצמך בסיטואציות מסוימות. יש כאלה שזה קשוח להם, יש כאלה שאצלם זה יותר קליל, אצלי זה איפשהו באמצע". טיפול לנפש כדי לרפא את הנפש ולהתמודד עם הטראומה, נעזר בוהדנה בימים אלה בטיפול פסיכולוגי ומשתתף גם במיזם "מרחב בטוח" שפועל למען ניצולי נובה תושבי אילת. "אלה אנשים מדהימים שעוזרים לנו בכל, ויש כאלה שמקבלים גם סיוע כלכלי", הוא מספר. "אני ברוך השם עובד כמנהל מסעדת 'צ'נה' במלון 'בראון אילת', אבל כן מקבל טיפול. סדר היום שלי כולל ספורט, וכמובן תרפיות כמו טיפול במים או מסאז'ים, וגם טיפולים פסיכולוגיים לנפש". איך הרגשת בימים ובשבועות הראשונים אחרי הטבח? "היו לי קצת סיוטים ולא הצלח־ תי לישון טוב במשך שבועיים. אני מטופל בקנאביס רפואי. הלילות שלי נראים קצת אחרת משל אנשים אחרים, אבל זו התמודדות". נדרש לבוהדנה זמן עד שהצליח לדבר על מה שאירע בשבת השחו־ רה. "לקח לי זמן לדבר על זה בכזו פתיחות", הוא משתף. "כבר למחרת השבת השחורה אני והחברים שלי נפגשנו עם אנשי מקצוע. היום אני מדבר על זה בצורה פתוחה, אבל לפני חודשיים הייתי בוכה במצב כזה. יש לי עוד מה לעכל ולסגור דברים בראש שלי, כשזה יקרה אני כבר אהיה בשלב האחרון. כרגע זה עדיין שם, חברים שהיו איתי במסיבה עדיין נמצאים במילואים בעזה, אבל אין ספק שקיבלתי את החיים במתנה. אני משתדל לקום בכל בוקר ולהודות על מה שיש ולהתקדם קדימה לעבר המטרות שלי. בסוף יהיה טוב".

בשטח, כשעקפנו רכבים מהצד, המשטרה בשטח הפנתה אותנו דרו־ מה לכיוון בארי, אבל היינו צריכים לנסוע צפונה, הסתובבנו ובהמשך הדרך, תוך כדי ירי טילים ללא הפ־ סקה, התקשרנו לאותה חברה כדי להבין אם נסענו נכון, ואז היא ואבא שלה אמרו לנו שיש חדירת מחבלים ושניסע ישירות לאילת". בוהדנה וחבריו הסתובבו שוב לכיוון דרום ושוב נתקעו בפקק, הפעם ליד קיבוץ רעים. "ראינו שכו־ לם נכנסו למיגוניות, אבל אחד הח־ ברים ברכב התעקש שנמשיך לנסוע, וברגע שהתפנה, נסענו. לאחר דקה נסיעה ראינו מולנו היתקלות של שני מחבלים מול שוטרים. אנחנו לא יודעים אם להאט או להאיץ, כולם היו בשקט. היינו די בשוק ואז אחד החברים צעק שניסע מהר, לחצנו על הגז וברחנו משם", הוא משחזר. רק מאוחר יותר בוהדנה וחברי גילו שכמה דקות אחר כך הגיעו לציר שהם נסעו בו מחבלים רבים שרצחו לא מעט ממשתתפי המסיבה שניסו לברוח מהאזור. "אנחנו לא מבינים איך לא נתקלנו במחבלים בכלל, זו הייתה כמו השגחה מלמעלה". "אני חי" היום, יותר משלושה חודשים אחרי הטבח, בוהדנה סבור שניצל בזכות שני חבריו שדחקו בו ובשאר החב־ רים לעזוב את שטח המסיבה כמה שיותר מהר. "אני הייתי מאוד שאנ־ טי, שכבתי על הערסל שלי, הסתכ־ לתי על הטילים, צילמתי ולא ממש נלחצתי. אבל החברים היו ממש על זה, ובזכותם אני חי היום". מה קרה לחברים שנשארו מא־ חור? "החברים שיצאו איתנו יחד מה־ חנייה ונתקעו בפקק היו ממש קו ראשון לירי. שניהם היו לוחמים בצבא. הם חפרו לעצמם בור, שמו עליהם עלים, והסתתרו במשך שבע שעות עד שחולצו. חבר אילתי נוסף נשאר באירוע כי לא מצאנו אותו. הכדורים שרקו מסביבו אך בנס הוא נשאר בחיים. שני חברים טובים שלי לא שרדו - דור מלכה ודור אביטן זכרם לברכה. את שניהם פגשנו במסיבה וזו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותם". אתה חושב לפעמים למה דווקא אתה הצלחת להינצל מהטבח? "אין לי מחשבות כאלה למה דווקא אני ניצלתי ואחרים לא. אני אדם שמאמין בגורל, ומבחינתי, אני מא־ מין שמה שצריך לקרות קורה. זה דבר שקשה להגיד אותו היום, ודבר קשה שהיה לומר אותו אז, אבל זו באמת האמונה שלי, ואיתה אני חי כבר שנים. גם כשאיבדתי את אבא

אוספים את השברים

"קיבלתי את החיים במתנה". שובל | בוהדנה צילומים פרטיים

) נסע 29( שובל בוהדנה לפסטיבל "נובה" עם כמה חברים מאילת. "הגענו לשם באחת בלילה של יום שישי, רקדנו ברחבה וממש נהנינו מהאירוע", הוא מספר הש־ בוע. "בסביבות חמש וחצי בבוקר פרשתי לאוהל כדי לנוח קצת. בשעה שש וחצי שמעתי בום והת־ עוררתי בבהלה. תחילה לא הבנתי שמדובר ביירוטים, הייתי בטוח שזה חלק מהמוזיקה. אחרי חצי דקה, שמ־ עתי רצף פיצוצים ברמה אחרת". באותו רגע המוזיקה הופסקה. "אחת החברות אמרה שנבוא אליה לאחד מיישובי אשכול שבו היא מתגוררת. אמרנו ניסע אליה, נחכה שהכל ייר־ גע, ונחזור לקפל את הציוד, וניסע הביתה. לאחר כעשר דקות נסיעה

בסוף יהיה טוב בזכות תושייתם של חבריו ניצל שובל ‰ בוהדנה מהטבח היום הוא מקפיד לטפל בעצמו, מודה בכל יום על מה שיש וסבור שהדרך ‰ להתמודד היא להגשים את מטרותיו

שובל עם חבריו איילון וילסון, שיראל וייזגן ונתי הלוי שניצלו מהמסיבה

6

12.1.2024 ˆ ידיעות אילת