אילת 13.06.25

- פודקאסט שנותן כבוד להיסטוריה ולמהות של שכונת פלורנטין, היא חיפשה שינוי. "רציתי מרחב, אוויר אחר. לא מנוחה, אלא מקום לפעול בו ממקום כשאני יכולה ליישם את כל מה שאני מלמדת ומנחה. להראות שגם אני עושה שינויים, והנה, מה שאני מלמדת באמת עובד", מסבירה מזרחי על המעבר דרומה. "באילת יש רצון, יש אנשים נפלאים, רק חסרה לפעמים הבנה של התמונה הגדולה יותר. יש צורך לפעמים 'לנער' אילתים מהמחשבה ש'ככה זה פה', שיש 'זמן אילת' והכל פה באיזי. לדעתי, האמירות האלה בדרך כלל לא משרתות את מי שמשתמש בהן ומסתירות מאחוריהן אמונות ששווה לבחון שוב, ואני מקווה לתרום לשינוי חיובי ולעודד יזמות ועשייה חברתית קהילתית אחד הדברים הראשונים שיזמה עינת בעיר הוא קבוצת הליכה שבועית - לא ספורטי־ בית בהכרח, אלא קהילתית. "אנשים יוצאים מהבית, הולכים יחד, מדברים על החיים. בלי מטרה עסקית, פשוט כדי להתחבר ולצ־ 10,000־ בור צעדים. הרי מחקרים מראים ש צעדים ביום מונעים דיכאון ותורמים תרו־ מה משמעותית גם לבריאות הפיזית וגם הנפשית. בתל־אביב הייתי מגיעה למספר הצעדים האידיאלי בקלות, באילת מצאתי שרוב היום אני מתניידת ברכב ומגיעה לש־ עות הערב כשבקושי צעדתי, אז חשבתי שזה יהיה נחמד להכיר ככה אנשים. גם כתבתי פוסט בפייסבוק, זה תפס, ויש קבוצה שלאט לאט צוברת תאוצה". לדבריה, מאז פרוץ המלחמה, גבר הביקוש להרצאותיה, במיוחד בנושאים של מוטיב־ ציה וחוסן ובנושאים הקשורים לתקשורת בין אישית - סמול טוק ונטוורקינג. "אנשים לא מחפשים עכשיו רק השראה - הם צריכים יציבות, כלים, מישהו שידבר בגובה העיניים, שיוכיח להם שמה שהם מד־ ברים עליו עובד בשטח", היא מסבירה. "פתאום, כמו בקורונה - שוב נטרפו הק־ לפים. הרבה אנשים מצאו את עצמם מחוץ למסלול או מחפשים כיוון חדש, והצורך בכ־ לים של נטוורקינג, סמול טוק ובנייה מחדש של קשרים - חזר בגדול לשולחן". בימים אלו עינת מזרחי מרצה בארגונים, חברות, קבוצות ניהול ובמוסדות יוקרתיים כמו הטכניון ובבית לעסקים המקומי בעיר, וגם הנחתה מספר ריטריטים ביער הסודי בקפריסין. מה סוד ההצלחה? "אני באה בגובה העיניים, עם ניסיון חיים אמיתי ומגוון, ואני לא מתביישת לדבר על הכל וגם להתעמת כשצריך. אתה מתעמת ושם את האמת בפרצוף רק מול מי שחשוב לך ושאתה אוהב". ועסקית משמעותית בעיר". פשוט להתחבר "רציתי מרחב, אוויר אחר. לא מנוחה, אלא מקום לפעול בו ממקום כשאני יכולה ליישם את כל מה שאני מלמדת ומנחה. להראות שגם אני עושה שינויים, והנה, מה שאני מלמדת באמת עובד"

עזרא ארבלי, נחמה רחמים

יזמית, מרצה ,)45( עינת מזרחי ומומחית לתקשורת בין־אישית, עברה באח־ רונה לאילת, ומאז לא נחה לרגע. היא מרצה כיום בבית לעסקים של העירייה, מובי־ לה קבוצת הליכה קהילתית "לא על הרכב לבדו", מקליטה את הפודקאסט שלה "יוצ־ רים מוטיבציה", ועוזרת לייצר רשת נטוור־ קינג מקומית חדשה. "לא באתי להחליף אף אחד - באתי להוסיף משהו לתוך מה שכבר קיים כאן", היא מדגישה. מעבר לעשייה הנוכחית, המעבר לאילת ס � ני 20 הוא גם סוג של סגירת מעגל. בגיל תה מזרחי להתקבל לצוות בידור בעיר, אך נדחתה בשל מימדי גופה. "אמרו לי אז: 'מי־ שהי כמוך נכנסת לבגד גוף'. זו הייתה סטי־ רת לחי שנצרבה לי בזיכרון, במיוחד כשכל מזרחי לא שכחה את הרגע ההוא, ובמקום לוותר, בחרה ללכת בדרך משלה. אחרי שני תארים בפסיכולוגיה ומשפטים, עזבה תפ־ לטובת חלום ישן 35 קיד ניהולי בטבע בגיל - כתיבה והפקה של מופע משלה. "ההורים שלי היו בהלם. עזבתי משרה נוחה עם תנאים, כדי לעמוד מול קהל ול־ דבר אמת ולהופיע - להביא את עצמי לידי ביטוי. למדתי תיאטרון בויצ"ו חיפה, אחר כך בתיאטרון הסמטה ובסטודיו של שרון אלכסנדר. זו לא הייתה בריחה מחיים נוחים, זו הייתה הדרך שלי לחזור לעצמי. הפירוש של 'הנאה' זה להביא את עצמנו לידי ביטוי, וחיידק הבמה הוא משהו שלא עוזב". מזרחי נולדה בקריית חיים, עברה חרמות ד � ו 17 קשים בילדות, נעדרה מהבית בגיל ווחה אז בחדשות, ולדבריה, זה עיצב את כל המערכת החברתית שהיא בונה סביב אנשים היום. "במשך שנה שלמה, שתי ילדות ירקו עליי כל בוקר כשיצאתי מהבית", היא מספרת. "ההורים שלי ניסו להסביר לי אז שזה מק־ נאה, וכל ניסיון מצידם לפתוח את זה לא צלח. לבסוף, ההורים שלי עברו דירה בשביל להרחיק אותי מהמצב. בבית ספר יסודי עב־ רנו דירה שלוש פעמים. זה יצר אצלי רגי־ שות מטורפת - לזהות בדידות, כאב, פחד, חרדה חברתית. זה מה שגרם לי להבין כמה חשובים קשרים נכונים. היום אני פשוט מל־ מדת את מה שלמדתי בדרך הקשה". בחירה בחופש אחד הנושאים המורכבים שמזרחי מדברת עליהם בגלוי הוא הבחירה שלה לא להביא ילדים. "אני מגדירה את עצמי אל־הורית, אבל אני מאוד אוהבת ילדים. פשוט הבנתי שהחיים שאני רוצה לחיות דורשים ממני "אנשים לא מחפשים עכשיו רק השראה - הם צריכים יציבות, כלים, מישהו שידבר בגובה העיניים, שיוכיח להם שמה שהם מדברים עליו עובד בשטח" כך רציתי לעמוד על במה". חרדה חברתית

עינת מזרחי. "אני באה בגובה העיניים" צילומים: | פרטי, ננסי אמבה

הבית החדש של עינת כשבגרה ניסתה ‰ בילדותה היא עברה חרם ונידוי ובמרוצת השנים הבינה ‰ את מזלה במשחק ובידור עינת ‰ שקשרים נכונים יובילו אותה להצלחה מזרחי עזבה את העיר הגדולה לטובת עיר הנופש בראיון גלוי ‰ ומובילה מיזמים מיוחדים בקהילה הבחירה ‰ לב היא מדברת על הילדות הלא פשוטה ‰ הצלקת מאז השבעה באוקטובר ‰ באל–הורות ומה היא מרגישה שחסר לה באילת

חופש, וזה ערך עליון אצלי. הייתי נשואה, התגרשתי אחרי עשרה חודשים, אחר כך התארסתי שוב, ורק אז הבנתי שמה שאני באמת רוצה זה חיים שיש בהם מרחב לנ־ שום, ליצור, לגעת באנשים בדרכים רבות ומזוויות שונות". היא מספרת שכשהחלה לבדוק הורות משותפת, אמר לה בחור שהכירה משפט שנחרט בה: "זה שאת אוהבת ילדים לא אומר שאת צריכה לגדל אותם". מאז, לדבריה, זו הפכה לבחירה מודעת ומדויקת. המעבר מאורח החיים התל־אביבי לאילת 22 לווה בחשש, אבל גם בצורך פנימי. "אחרי שנה בתל־אביב, הקמת מיזמים כמו "החממה לעצמאים" שעסקה בפיתוח עסקי לבעלי עסקים בתל־אביב ו"מדברים על פלורנטין"

מזרחי בהרצאה. "היום אני פשוט מלמדת את מה שלמדתי בדרך הקשה"

13.6.2025 ˆ ידיעות אילת 26