אילת 15.07.22

"זה היה בית מלא חיים ובגלל אנדרו מוריס: התפקידים שבהם עסקו ההורים, היו מגיעים אלינו כל המי ומי. בספרי המבקרים בבית יש זיכרונות עוד מימי בגין ושחקני קולנוע כמו טוני קרטיס ואחרים שביקרו אצלנו בבית. היה אקשן בבית"

תמונה משפחתית

בני משפחת מוריס בהקרנת הבכורה. התרגשו

המצלמה של דוקטור מוריס

אנדרו. "הוא התקשר אליי מקהיר ואמר שהביא לי הפתעה והייתה לי תחושה שמדובר בתנין. הוא הביא איתו בשקית של דיוטי פרי בתוך סלסלה את שני התנינים. אף אחד לא שאל ולא אמר לו משהו בגבול, כך זה היה באילת של פעם". תחילה התנינים חיו בכיור, אחר כך עברו לאמבטיה, ולבסוף הם הועב ־ רו לבריכה מגודרת. "אבל הגדר לא הייתה כל כך חזקה", נזכר אנדרו. "כלב של חברה שלי חפר כדי להגיע לאוכל שלהם, הם ניצלו את ההזדמ ־ נות וברחו. כעבור יום קיבלתי טלפון מרשות שמורות הטבע וסיפרו שתנין אחד נדרס ואת התנין השני לא הצליחו למצוא. בשבוע השלישי אחת השכנות צעקה שיש תנין בבניין שלה. התנין באמת היה בשלולית מתחת לצמחייה. תפסתי אותו והחזרתי אותו למקום. לאורך השנים, כל מי שהגיע לשער הבית וצלצל בפעמון, היה נכנס לראות את התנין קלרנס. קלרנס אפילו שרד שריפה בבית. כל הגינה נשרפה, אבל קלרנס ניצל כאשר ירד מתחת למים". לד"ר מוריס ולתנין היה קשר מיוחד. "אבא שלי היה קורא כל בוקר את העי ־ תון, יושב לידו והם היו מסתכלים אחד על השני", נזכר אנדרו. מטרים, 3.5 התנין קלרנס, שאורכו 33 חי בבריכה בחצר בית המשפחה כ־ שנים עד שהועבר לגן החיות התנ"כי בירושלים. "ההחלטה להעביר את קלרנס לגן החיות הגיעה אחרי שאבא הלך לעו ־ למו, ומבחינת האחריות זה כבר היה

ותוסס. "אני זוכר בית של הרבה מסי ־ בות ומוזיקה", מספר אנדרו. "זה היה בית מלא חיים ובגלל התפקידים שבהם עסקו ההורים, היו מגיעים אלינו כל המי ומי. בספרי המבקרים בבית יש זי ־ כרונות עוד מימי בגין ושחקני קולנוע כמו טוני קרטיס ואחרים שביקרו אצלנו בבית. היה אקשן בבית". תנינים בהפתעה עם השנים הפך בית משפחת מוריס למעין מוזיאון, לא רק בגלל שועי העולם שביקרו בו אלא גם בגלל חיות המחמד הייחודיות שחיו בחצר. "אבא שלי כרופא התנדב בארגון הבריאות העולמי, ובאחד הביקורים בסודן הוא הביא איתו שני תנינים קט ־ נים בגודל של מברשת שיניים", מספר היוצרים איתמר אלקלעי ומיטל צביאלי: "לאורך תהליך העריכה של הסרט התפעמנו מהכנות, הישירות והאצילות שבה שיתפו אותנו בני המשפחה

"הרגשנו שקרה לנו נס" איתמר אלקלעי ומיטל צביאלי שערכו, ביימו והפיקו את "המצלמה של דוקטור מוריס", מספרים על תהליך היצירה יוצרי "המצלמה של דוקטור מוריס" איתמר אלקלעי ומיטל צביאלי, מספרים איך נולד הסרט התיעודי הייחודי. "הכרנו את בני משפחת מוריס לפני יותר מעשור וזכינו לפגוש את ד"ר מוריס במהלך תחקיר לסדרה התיעודית 'הים . בני המשפחה לא השתתפו בסופו של דבר בסדרה, 8 הדרומי' ששודרה בערוץ ולכן לפני ארבע שנים ביקשנו לחזור לבית המשפחה באילת במחשבה ליצור סרט תיעודי לילדים על סיפורו של התנין קלרנס שגדל בחצר והיה לסמל של המשפחה". באותו מפגש בני המשפחה חשפו בפני צביאלי ואלקלעי את סלילי הסרטים שנשמרו בארון. "הם גילו לנו שד"ר מוריס לא היה 'רק' טייס קרב, מהנדס ורופא אלא גם צלם. מ"מ, ציוד 8 הם פתחו בפנינו את הארון בביתם שבו היו מאוחסנים כל סלילי ה־ הצילום וציוד העריכה של הדוקטור. הסדר המופתי וההקפדה על הפרטים הבהירו לנו מיד שלא מדובר בצלם חובב אלא בקולנוען אמיתי שצילם סרט, ושעלינו להמשיך מכאן ליצור אותו". "נדהמנו ממראה עינינו והרגשנו שקרה לנו נס", מוסיפה צביאלי. "לשמחתנו פיי, דולי, יוני ואנדרו מיד נתנו בנו אמון והסכימו בנדיבות להפקיד בידנו את האוצר המשפחתי. קנינו שתי מזוודות ומילאנו בהן את הסלילים. הבנו שלא נוכל לטוס חזרה כדי להימנע מלהעביר את הסלילים הנדירים במכונת שיקוף בשדה התעופה. שכרנו רכב בשעת לילה מאוחרת וחזרנו למרכז כדי להמיר את הארכיון הפרטי של ד"ר מוריס לפורמט דיגיטלי שיבטיח שהחומרים יישמרו בשלמותם". במהלך יצירת הסרט השניים התפלאו מכישרונו הקולנועי של ד"ר מוריס. "לאורך תהליך העריכה של הסרט התפעמנו מהכנות, הישירות והאצילות שבה שיתפו אותנו בני המשפחה בסיפורם המורכב ומעורר ההשראה. לשמחתנו, לאחר בכורה מוצלחת בנוכחות בני משפחת מוריס, הסרט שיצרנו זכה בפרס דוקו yes הגדול בפסטיבל 'דוקאביב' והתקבל בחום על ידי קהל הצופים של ובהקרנות בכל רחבי הארץ, קהל רב שזוכה לחוויה קולנועית מרגשת ויוצאת דופן בזכות כישרון הצילום של ד"ר מוריס וסיפורה המופלא של משפחתו".

איתמר אלקלעי | ומיטל צביאלי צילומים: מיכל רביבו

בסיפורם המורכב ומעורר ההשראה"

20

15.7.2022 ˆ ידיעות אילת