אילת 15.09.23

צילום פרטי

יוסף כהן. קיבל כליה מנחמה פריאל

הכליה של נחמיה פריאל הושתלה בגופו של מרדכי לוי. "עברו שלושה חודשים מאז ההשתלה והגעתי הש־ בוע לביקורת בבית החולים, עשו לי אולטראסאונד ואמרו לי שזה כאילו נולדתי עם הכליה הזאת", הוא מספר השבוע בהתרגשות. "היא מתאימה לי ויושבת מצוין עם זרימת דם טובה והרגשתי צורך להודיע מיד לאחר מכן לנחמיה, והוא אמר שהוא בוכה מהתרגשות לאור החדשות. נחמיה איש כל כך מקסים". בזמן השיחה איתו, לוי מבלה בחוף הים ונהנה מכל רגע. "עכשיו אחר הצהריים, אני בחוף הים עם מוזי־ קה. בדרך כלל בשעה כזאת הייתי מחובר לדיאליזה ולאחר מכן לא ישן כל הלילה", הוא נזכר ומוסיף, "ברור שנחמיה הציל לי את החיים ושיפר לי את איכות החיים, והוא אפילו מרגיש טוב עם זה". השניים שומרים על קשר רציף וק־ רוב. "מדי יום שישי אנחנו מדברים ואני מעדכן אותו מה אמרו לי ומה מצבי, ויש לו גם קשרים בבית חולים בלינסון והוא לפעמים מדבר איתם ומקדימים לי תורים", מספר לוי, "חשוב מאוד שאנשים ימשיכו לת־ רום ולהציל חיים". לפני כשש שנים הושתלה בגופו של יוסף כהן הכליה של נחמה פריאל. "אני מרגיש מצוין הודות לתרומה שקיבלתי", הוא אומר השבוע. "מפ־ תיע אותי בכל פעם מחדש שאנשים ממשיכים לתרום וזה לא מובן מא־ ליו, כל הכבוד להם וכל הכבוד לנ־ חמה שגם בזכותה יש לי חיים. בכל בוקר שאני מתעורר אני מודה לה ולאלוהים". גם כהן ונחמה שומרים על קשר. "אני ונחמה בקשר ממש טוב, אנחנו נפגשים מדי פעם ומתעדכנים כל הזמן", הוא משתף. לסיום כהן מבקש לעודד עוד אנשים לתרום כליה. "החיים שלי השתנו בזכות התרומה הזו, חשוב מאוד לת־ רום ולהציל חיים", הוא מציין ומד־ גיש, "הייתי אדם מת וקמתי לתחייה בזכות תרומת הכליה". נולדו מחדש מרדכי לוי ויוסף כהן, שקיבלו את התרומה מנחמה ונחמיה פריאל, מספרים על החיים החדשים שקיבלו בזכות הכליות שבני הזוג תרמו להם

כותרת המשך

נחמיה פריאל עם הנתרם מרדכי לוי. "לא הכרתי אותו"

יזרמו עם זה שאני אעדר לאורך זמן. חשבתי שאני הולך להיעדר חודשיים, אבל יכולתי לחזור לעבודה כבר אחרי שבוע ימים, ולא היה לי מה לעשות בבית, אז חזרתי לעבודה אחרי שבו־ עיים בלבד מהניתוח". סיכון מחושב בתור הורים לתשעה ילדים החשש העיקרי והמובן של בני הזוג פריאל היה מה יעלה בגורל המשפחה אם יקרה משהו לאחד מהם או מה יהיה אם אחד מילדיהם יזדקק לתרומת כליה. "הנוהל בתרומה אלטרואיסטית של כליה הוא אם מישהו תרם כליה ומישהו מהמשפחה שלו זקוק לכליה, אוטומ־ טית אותו בן משפחה מקודם בתור", מסבירה נחמה. "בגלל שאני אמא לילדים, הייתה לי שאלה על הסיכון לילדים, אבל יש סיכון בכל מקום. אתה מכיר מישהו מאילת שנסע בכ־ ביש הערבה ולא סיכן את החיים שלו? אנשים עושים בחיים דברים שיש בהם סיכון סטטיסטי מסוים, והסיכון בתרו־ מת כליה הוא יותר נמוך מאשר לנסוע בכביש הערבה", היא מדגישה. "אף אחד לא הבטיח לנו מה תהיה תוחלת החיים שלנו ולא הכל בידינו", מחדד נחמיה את דבריה של אשתו. "אנחנו סומכים על ריבונו של עולם, על הטבע ועל הרופאים. אי אפשר כל החיים לחשוש. אנשים עושים ספורט אתגרי וזה הרבה יותר מסוכן". איך נראים החיים עם כליה אחת? נחמיה: "אלה חיים נורמליים לחלו־ טין. יש כמה תרופות שאסור לקחת, וכן צריך להיות מודעים לזה שהחיים לא מובטחים וצריך לשמור על תזונה נכונה ופעילות גופנית". נחמה: "אנחנו צריכים להיזהר קצת יותר מהאדם הממוצע ולא להתייבש". ערבות הדדית בני הזוג פריאל הם אנשים דתיים, והאמונה והרצון לסייע מושרשים בהם. "לצערי, הרוב המכריע בפרופיל של התורמים האלטרואיסטים הם אנ־ שים דתיים", אומרת נחמה. "בסך הכל יש גם חילונים שיתחברו לזה. בשורה

יותר, מה שלא עשיתי בעבר. בשורה התחתונה - המצב הבריאותי שלי היום יותר טוב ממה שהיה לפני שתרמתי כליה", מספרת נחמה, ומוסיפה, "עב־ רתי הרבה דברים מרגשים במהלך חיי ואני יכולה לומר שזה מרגש כמעט כמו להביא ילד לעולם. זאת ממש שמחה לדעת שאתה מציל חיים של אדם שעבר תקופה ארוכה של טיפולי דיאליזות והיה בסכנת חיים". תיקון עולם בעקבות אשתו, החליט גם נחמיה פריאל, בן זוגה של נחמה, להצטרף באחרונה למועדון תורמי הכליה האל־ טרואיסטיים. הכליה של נחמיה הושתלה במרדכי מחיפה. "לא הכרתי אותו, 60 לוי, בן אבל הסיפור שלו עצוב", הוא מספר. "הייתה לו בעיה מינורית בכליה, הרו־ פאה נתנה לו כדורים, הרוקחת התקש־ רה לרופאה ושאלה שוב אם היא בטוחה שהיא רוצה לתת לו את הכדור, הרו־ פאה אישרה חצי מינון ולבסוף הייתה לו פגיעה בכליה ושנה וחצי הוא היה בדיאליזה. צריך לדעת לשאול פע־ מיים, ולשמור על הבריאות". איך התחושה לתרום כליה? "זה באמת נותן סיפוק. זו חוויה יוצאת דופן ומרוויחים מזה. אתה פשוט תופס את האדם מהשיערות ומוציא אותו מהקבר. אני לא אומר את זה כי זה נשמע טוב, אלא באמת מרוויחים מזה מודעות לבריאות, מרוויחים את החוויה ומרוויחים את הזכות שהצלת אדם. לא עשינו את זה בשביל לקבל משהו בתמורה. הדבר היחידי הוא שה־ רגשתי טוב, שיהיה לי טוב מזה וגם לעולם שאני אוכל לתת. זה חלק מה־ חינוך שלנו. אני מקווה ומניח שזה לא רק בחינוך הדתי, אלא של כל יהודי. המילה הרווחת זה תיקון עולם. יהודים אוהבים לתקן את העולם לטוב, הם גם מאמינים בזה, זה חלק מהאמונה בגאולה ובציונות". נחמיה מדגיש שההחלטה לתרום כליה לא הייתה מלווה בהתלבטויות רבות. "הסטטיסטיקה בעולם אומרת אבל יש שני 3,000־ ל 1 שיש סיכון של הבדלים חשובים", הוא מציין, "הרא־

נחמיה פריאל בעת שירותו הצבאי

שון הוא שכנראה אצלנו בארץ יותר מקצועיים ויש גם כנראה עזרה מש־ מיים, ובנוסף, כשהתורמים הם מהמ־ שפחה עם מחויבות, פחות בודקים את מידת הבריאות שלהם ויותר מקלים. אצל תורמים אלטרואיסטיים לגמרי שאין להם קשר משפחתי בודקים את המצב הבריאותי הנוכחי וגם את הסי־ כויים שייפתחו אצלם מחלה בעשורים הקרובים. לכן, מי שנבחר לתרום, הוא הרבה יותר בריא". עוד הוא מוסיף, "יש בארץ כבר אלפי תרומות אלטרואיסטיות ומתוך המש־ פחה, וברוך השם עד כה אף אחד לא נפטר ולא נפגע. מדובר בניתוח ברמה של מחלקה ראשונה ויש הקפדה מאוד גבוהה, גם על הבדיקות לפני וגם בש־ מירה על הבריאות אחרי התרומה". מה הביא אתכם לתרום? נחמה: "הרצון לתת. אמרתי לעצמי לי יש שתי כליות, אחת לי ואחת למי שצריך". נחמיה: "קודם ראיתי והבנתי שזה לא מסוכן. מהכאבים לא חששתי, אלא מהגבלת הפעילות לאחר מכן. גם אחרי הניתוח לא סבלתי, בדקתי את עצמי ודי הופתעתי, עברתי את זה די מהר. לא הייתי צעיר כמו יתר התורמים, ולאחר בדיקות מעמיקות ואינטנסי־ ביות הופתעתי כמה בריא אני נחשב. חוץ מזה, די מהר הבנתי כמה יש לי פוטנציאל טוב לתרום. די חששתי גם מהתגובה בעבודה, לא ידעתי כמה הם

התרומה הכפולה של נחמה ונחמיה

38

15.9.2023 ˆ ידיעות אילת