אילת 17.06.22

צילום: לילית זוארץ

אישי נאור אריה מחכה למצעד באילת

צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ | גיל ממן עם נשיא המדינה, יצחק (בוז'י) הרצוג, ואשת הנשיא, מיכל הרצוג

"במצעד שהתקיים השנה בגן צ'רלס קלור בתל־אביב הרגש ־ תי שאני חייב להיות שם. ארזתי לי מזוודה קטנה ויצאתי מאילת כדי לקחת חלק במצעד הגאווה. המרחק מאילת היה קצת מבאס, כי היה קשה לעזוב הכל, לנסוע בתחבורה הציבורית או ברכב למרכז הארץ, ולמי שמגיע כמוני מאילת היה קשה למצוא גם מקום לינה. אני באופן אישי מצאתי פתרון ולנתי אצל אמי ברחובות, אבל אילתים רבים נאלצו להת ־ מודד מול הקושי באיתור מקו ־ מות לינה. קשה היה גם למצוא מקום חנייה, ואנחנו חנינו ברמת גן ומשם הלכנו ברגל לאורך הירקון עד שהגענו אל היעד. הייתה אווירה טובה והיה שמח, ונראה היה כאילו הקורונה לא ביקרה כאן מעולם. תקופת הקורונה השביתה את כולם ולא איפשרה לנו לצאת, ולכן, אחרי תקופה לא קלה, היה מרגש מאוד לחוות את החוויה. היה מרגש לראות אלפי אנשים מכל האוכ ־ לוסיות, בהם משפחות עם ילדים שבאו לחוות את המצעד. אני מאוד מקווה שבשנה הבאה נראה גם באילת את מצעד הגאווה, למרות שאני יודע שיש לזה התנגדות מצד גורמים שונים. אילת היא עיר תיירות עם פוט ־ נציאל גדול, ואני מקווה שנוכל לקיים את המצעד באילת. כבר היום אנו פועלים כדי לקיימו, ייתכן בשת"פ עם בתי המלון". "אילת היא עיר תיירות עם פוטנציאל גדול, ואני מקווה שנוכל לקיים את המצעד באילת. כבר היום אנו פועלים כדי לקיימו, ייתכן בשת"פ עם בתי המלון"

גיל ממן, מזכיר ועדת להט"ב בעיריית אילת: "אם ניקח את התקציב המיועד עבור הקהילה ונשקיע אותו במצעד לא נרוויח כלום, כי בדרך נזנח את הנושאים החשובים באמת, כמו רווחה, רפואה, שירותים, פנאי או ספורט"

אנטגוניזם מהתושבים שאנו חיים בק ־ רבם. אם היינו מקבלים החלטה לקיים את המצעד, אני יכול להגיד בביטחון אחוז מההישגים שלנו עד 50 רב ש־ כה היו מתבטלים. אילת שונה כיום במהות שלה, ולכן חשוב שלא להפר את האיזון". "אין כל תועלת במסיבות ומצעדים", מוסיפה אלימלך שטרן. "המצעד הוא דבר שקורה אחת לשנה ואילו אנו פועלים בכל ימות השנה ומטפ ־ לים בנושאים החשובים יותר כמו רווחה, מקומות תעסוקה וזכויות סוציאליות. כאשר התקיימו המצעדים המצב היה הרבה יותר גרוע והם גרמו לתחושת אי נוחות בציבור הכללי, ואילו כיום, בעבודה שקטה וללא מצ ־ עדים, אנו משיגים יותר. אנחנו לא נגד המצעד אלא נגד הקונסטלציה שבו הוא מתקיים. אין צורך להפר את הסטטוס־ קוו הקיים באילת, ואני לא חושבת שב ־ נקודת הזמן הזו יהיה נכון לקיים את המצעד שלא משיג את המטרות שלנו". אביטבול־סיטבון מסכימה עם חבריה ומוסיפה שבעבר המצעד סימן מעין תקווה לבני הנוער ולכל הקהילה שהם יכולים להיות חלק בלתי נפרד מה ־ ציבור, ואולם "המראות שנותרו בקרב הציבור השיגו עבור הקהילה בדיוק את ההיפך", היא מדגישה. "כי מה שהצי ־ בור זכר מהמצעדים הם אותם תחתונים ורודים, פורנו ובקבוקי וודקה ברחו ־ בות. לכן עדיף היום להתמקד בנושאים החשובים, ואולי בעתיד, אחרי שנשנה את התשתיות ונגרום לציבור להכיל את השינוי, ייתכן שמצעד גאווה יוכל להתאים. כיום אנחנו פשוט לא יכולים להתעלם מרגשותיו של ציבור שלם שלא רואה את המצעד בעין יפה". הזמנים השתנו ממן, אלימלך־שטרן ואביטבול־סיט ־ בון סבורים שמאמציהם נושאים כבר פרי ושמתחילים להרגיש את השינוי

בעיר. "הזמנים השתנו, התפיסה הפכה להיות פתוחה יותר, וכיום אני מרגיש הרבה יותר בטוח להסתובב עם בן הזוג שלי", אומר ממן, ואלימלך־שטרן מו ־ סיפה, "את השינוי אנחנו כבר חשים ביום יום. הגעתי לבית החולים עם הילדה ועם בת הזוג שלי והשומר שאל אם שתינו האימהות. לפני עשר שנים יכולנו רק לחלום על שאלה כזו. אפילו במצפה התת־ימי עשינו מנוי משפחתי שכלל את שמותינו, מה שבעבר לא היה יכול לקרות". מה עדיין חסר היום לקהילה? ממן: "הקהילה באילת מאוד מפוזרת וחסר רק הגיבוש שלה. אנחנו עושים מאמצים למפות את חברי הקהילה ולה ־ גיע לכולם, אבל זה הליך מורכב ולא פשוט". אלימלך־שטרן: "חשוב לנו שיידעו שיש באילת קהילה חיה ותוססת שמ ־ קבלת גיבוי מטורף מהרשות המקומית. חשוב לנו שכל מי שמשתייך לקהילת הלהט"ב יידע שברגע של צורך או מצו ־ קה, יש אל מי לפנות ויש מי שיקשיב ויסייע לו". האם בני הנוער באילת מקבלים מענה? אביטבול־סיטבון: "כאשר קיבלתי לידיי את תיק הקהילה במועצת העי ־ רייה, שמתי לעצמי את המטרה העיק ־ רית והיא טיפול בבני הנוער. לשמחתי, מצאתי כי לחבריי הוועדה, כולם כאחד, חשוב מאוד להיות חלק מהתהליך. הם לא שולחים נציגים מטעמם לוועדה והם עצמם משתתפים בישיבות, בדיונים ובהחלטות. לי היה ברור שעיקר עיסו ־ קי חייב להיות עם בני הנוער כי כנע ־ רה חוויתי מצוקות קשות עד שיצאתי מהארון. כיום פועל באילת ארגון 'איגי' 18 עד 13 שנותן מענה לבני נוער מגיל ומקיים עבורם פעילות רחבה ומגוונת. המפגשים מאוד דיסקרטיים והם מת ־ קיימים בכל פעם במקום אחר, למרות שיש להם חדר משלהם ואת הבית שנב ־ נה במיוחד עבורם. הפעילות מסובסדת וניתנת ללא תשלום".

אותו גורם מוסיף עוד, "בעוד שבכל עיר יש מגמה שהציבור הולך ונפתח כלפי הקהילה כי הם מבינים את הפו ־ טנציאל התיירותי שלה, ותל־אביב היא הדוגמה המובהקת לכך, באילת הלכו לאחור. גם הסיוע המועט שקיבלנו אז להפקת הפסטיבל היה מתקציב משרד התיירות שרק עבר דרך העירייה והגיע אלינו". שחר אלקיים, המפיק המיתולוגי של מצעדי הגאווה בעבר, אומר ממקום מושבו בפולין, "אני עוקב אחר מה שנעשה באילת ואני שמח לראות שינוי מגמה חיובי. כל הכבוד לחברת המו ־ עצה יערית אביטבול ולגיל ממן על היוזמה ועל הצעדים שעשו וקי ־ דמו לטובת הקהילה. הכיוון טוב וחיובי. יש ראש עירייה אחר, שגם בעבר עזר כמיטב יכולתו, ויש יוזמות, אבל תמיד אפשר לצפות ליותר כי מה שיש כרגע פונה לחלק מהקהילה המקומית. מה שהיה בעבר פנה לקהל מגוון יותר, וב ־ עיקר תרם תרומה אדירה גם לתיירות, וגם לשיפור התדמית הבעייתית של העיר". מתמקדים בנושאים אחרים גיל ממן, חברת מועצת העירייה יע ־ רית אביטבול־סיטבון ורכזת הלהט"ב החדשה בעיריית אלת, שירה אלימ ־ לך־שטרן, מסבירים מדוע החליטו שלא להחזיר את מצעד הגאווה. "הפסטיבל אינו מייצג את מה שנעשה בקהילה", מדגיש ממן. "אם ניקח את התקציב המיועד עבור הקהילה ונשקיע אותו במצעד לא נרוויח כלום, כי בדרך נזנח את הנושאים החשובים באמת, כמו רווחה, רפואה, שירותים, פנאי או ספו ־ רט. כיום בתקציב מופחת בהרבה, אנו משיגים הרבה יותר, ומבחינתנו, כאן קורה השינוי. לעשות מסיבה שאליה מגיעים מכל הארץ על חשבון התק ־ ציב העירוני לא נותן לנו כלום מלבד

אין תועלת במצעדים ומסיבות

17.6.2022 ˆ ידיעות אילת 10