אילת 18.02.22

), שהיה מהראשונים 46( אדם יוספה שהגיעו למקום ההתרסקות באסון המסוקים, ומתמודד מאז עם פוסט טראומה, נעזר בניסיון שלו כדי לסייע לאחרים ‰ הוא הקים באילת קבוצת תמיכה ‰ מעביר קורסים בגינון טיפולי ‰ וגם מוביל את מערך הליווי לפוסט טראומה באילת ‰ ובכל זאת, במקום האסון, הוא הצליח לבקר לראשונה רק שנה אחרי ‰ "זה ממשיך 25 - בימים אלה להיות קשה מאוד כמעט בכל לילה ובכל יום, אבל החיים גדולים מזה" אוסף את השברים

ולשרוף את כל מה שלבשתי. אחרי הלילה הזה הפכתי לצמחוני במשך עשר שנים בגלל הריחות, ואני עדיין לא אוכל כבש", הוא מספר ומוסיף, "אני לא מאחל לאף אחד לה ־ גיע ולראות את התופת שאני ראיתי". שנה מאז השתחרר 15 עד לפני עשור, כ־ מצה"ל, יוספה הדחיק את האירוע הקשה. השינוי התרחש במהלך שיחה עם גיסו. "לפני כעשר שנים, תוך כדי שיחה עם גיסי שהוא קצין בצה"ל, התחלתי להיזכר בכל מה שקרה", הוא מספר. "מצד אחד, יש כאב גדול על הגילוי שזה שאני קם מזיע בבוקר זה בגלל שהייתי מסויט כל הלילה. העובדה שאני עייף היא כי אני לא ישן כל כך טוב. מצד שני, יש איזו הקלה בכך שאני יודע מה יש לי". עדיין לא ישן גם היום יוספה מתקשה לישון בלילות, ובשל כך מטופל בקנביס רפואי. "אחד הח ־ ברים שלי אמר לי שהוא סוף סוף מבין שאני מעשן הרבה בלילה לא בגלל שאני סטלן אלא כי אני רוצה לישון. היום אני כבר יודע שבלילות שאני לא מעשן, אני מתעורר בצעקות", הוא מציין. "בלילה קורה משהו מאוד מיוחד - התת־מודע מתחבר למודע ולזה אנחנו קוראים חלומות. בפוסט טראומה, הגוף מגיב למה שקורה בנפש ובתת־מודע, והדברים שאני רואה במהלך הלילה הם דב ־ רים לא טובים, לא יפים ואפילו קשים. הגוף מגיב אליהם, ולכן אני מתעורר מזיע, מאוד בלחץ. זו גם לא שינה שאפשר לחזור לישון, אני מתעורר מתוך משבר וצריך להרגיע שוב את עצמי". ודאי לא פשוט לחוות את הרגעים הקשים האלה בכל פעם מחדש, בכל לילה. "לא פשוט בכלל. שום דבר לא פשוט פה. אני מרגיש וחווה את זה בכל רגע. אני מאמין שלפוסט טראומה, כמו לכל משבר, יש של ־ בים. השלב הראשון הוא סבל, השלב השני הוא התמודדות, השלישי הוא חיים לצד, הר ־ ביעי הוא צמיחה מתוך. השלב בחמישי הוא בין צמיחה אישית לבין הצמחה. אני כרגע נמצא בשלב שהוא בין שלוש לחמש. אני בח ־ רתי ובוחר בכל יום לקום בבוקר ולהתעסק בטוב. לקחת את האנרגיה שיש לי ולנסות לעשות איתה את הדברים הכי טובים שאני ל � שנים אחרי, אני יודע ש 25 אצליח. היום, קחתי את העצב שלי על החברים המתים והפכתי אותו לאנרגיית עשייה למען הטוב. כל הפעולות שאני עושה, ב'אחר אתה חבר', בגינון הטיפולי או בבניית מערך הפוסט טראומה, הן מתוך רצון לברוח מהשקט הקשה הזה ואי־השקט שיש בתוכי וגם לכבד את החיים של החברים המתים שלי. אני חי את חיי בשבילי תוך כדי עשייה למען האחר, כי כזה אני. היום הם כבר איתי בתוך הלב, ואני לא צריך אותם בתור שלט". יוספה בחר שלא להישאר בקשר עם חבריו ליחידה שהיו איתו בזירת האסון וגם לא

אדם יוספה בשירותו הצבאי. קיבל באחרונה הכרה

מאיר אוחי ו ן

15 מאילת נדרשו )46( לאדם יוספה שנים כדי להבין שהוא סובל מפוסט טראומה בעקבות אסון המסוקים, אסון התעופה הכבד לוחמים. 73 שידע צה"ל שגבה את חייהם של יוספה, שהיה אז חייל סדיר בחטיבת הנח"ל, היה מהראשונים שהגיעו לזירת האסון, וש ־ עות ארוכות הוא חילץ את גופות חבריו לח ־ טיבה משברי שני מסוקי היסעור שהתרסקו בשאר ישוב. בראיון ל"ידיעות אילת", שנערך בימים שנה לאסון הנוראי, 25 אלה בהם מציינים מספר יוספה את סיפורו האישי, סיפור של אופטימיות וצמיחה מתוך התופת, שהביא אותו לא רק לטפל בעצמו אלא גם לעזור לא ־ חרים שמתמודדים עם פוסט טראומה בדרכים רבות ומגוונות. "אם באיזשהו מקום נגזר עליי להיות החומה המגינה בין התופת הזו לשאר העולם, אז זה מה שאני אעשה", הוא אומר. "אני שומר את התופת הזו איתי וממיר אותה לטוב". לא שוכח שנה בדיוק, 25 , לפני 1997 בפברואר 4 ב־ 73 אירע אסון המסוקים שגבה את חייהם של חיילים. מסוקי היסעור שהתנגשו זה בזה מעל עמק החולה, הובילו לוחמים מכל מיני חטי ־ בות שהיו בדרכם לפעילות מבצעית במוצבי צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון. יוספה היה אז חייל סדיר בחטיבת הנח"ל שהוקפץ לזירת האסון. גם אחרי יותר משני עשורים, ניכר שיוספה מתקשה לדבר על התופת שחווה. הוא בוחר את מילותיו בקפידה כשהוא מספר את מה שנצר בליבו שנים רבות כל כך. "הגעתי לאירוע מבין הראשונים והייתי שם כל הלילה עד לשעות הבוקר המאוחרות", הוא נזכר, "לפחות לחצי מהחיילים שנהרגו והיו מהנח"ל היה לי קשר אישי, ואחרי הלי ־ הלוויות בתוך יומיים של 13 לה הזה הייתי ב־ חברים שנהרגו באסון הזה. הייתי בבטן של אחד מהמסוקים ונשארתי שם שעה לבד כי אף אחד מהחיילים לא הסכים להיכנס". "מה שראיתי זה הכי גרוע שיש", הוא ממשיך. "הגענו לשם כשעוד לא היו כפפות. כשהגעתי חזרה לבסיס, הייתי חייב להוריד

על האסון: "הגעתי לאירוע בין הראשונים והייתי שם כל הלילה עד לשעות הבוקר המאוחרות. הייתי בבטן של אחד מהמסוקים ונשארתי שם שעה לבד כי אף אחד מהחיילים לא הסכים להיכנס"

זירת אסון המסוקים. טראומה שנצרבה | בזיכרון הלאומי צילום: עמנואל אילן

24

18.2.2022 ˆ ידיעות אילת