אילת 23.02.24

נגריה קטנה ומטריפה בלב אזור התעשייה באילת הפכה נגריה קטנה לבית עבור תושבי העוטף, נשים וילדים, ובעלי צרכים מיוחדים מאחורי "ארטופיה" עומדת הילה שי ואיתה צוות מדריכות שמוכיחות שהמקצוע הזה לא שייך רק לגברים מאז פרצה המלחמה הסדנאות במסגרת חוויות" בחינם הפכו למבוקשות כעת הן נושאות 101" עיניים לתמוך בקשישים וליצור עבורם פריטים חיוניים

הנגריה. מתאימים פעילות לבעלי מוגבלויות

הנשים בעבודה. יכולות הכל

דש נובמבר חזרנו בפול פאוור לעבודה, כאשר עיקר העבודה היתה עם המפונים. הפנו אלינו הרבה מפונים מהמלונות אחוז". 120 והעבודה גדלה ל־ לדבריה, החיבור עם המפונים בנגריה 101 היה מושלם. "במסגרת פרויקט חוויות בחינם, רוב המשתתפים היו מפו־ נים. המפגש איתם היה מעניין", מספרת הילה, "כל הזמן היינו עם אקסטרא עין פקוחה ואוזן קשבת בשביל להיות בהיכון אם תהיה אזעקה. המבוגרים פחות דיברו על החוויות שלהם מהמלחמה והפינוי לאילת, אבל הילדים יותר שיתפו על החוויות שלהם". שי, יחד עם צוות מדריכות, היוו אוזן קשבת לנשים מהעוטף ולילדים, ויצרו איתם עבודות מיוחדות. "יצרנו מעצורי ספרים ומעמדי טלפון. עכשיו עובדים על אדניות נגישות לכיסאות גלגלים פלוס. לא רציתי לעשות 60 במועדון סדנה של יד חופשית כי אנשים במצ־ בים כאלה צריכים פחות זמן לחשוב, כך לפחות הרגשתי. מה שכן, לא הרגשתי שאני נותנת מספיק מעצמי לטובת המ־ לחמה הזו. אם לא הייתי עם תינוק בבית, הייתי לוקחת את התיק שלי עם החו־ מרים והכלים והייתי עוזרת לחיילים". ב"ארטופיה" מעידים שלא מדובר במ־

מלא בהזמנה, מחדשת רהיטים ומטב־ חים, ומתקנת רהיטים שבורים. "הרעיון בפתיחת 'ארטופיה' היה לע־ שות ממקום כזה שאפשר לבוא וליצור", היא מסבירה, "בתחילה זה התמקד רק בנגרות, אבל כשפתחתי את המקום, הרעיון היה שזה יהיה מיוחד לסדנאות יצירה בכל מיני תחומים". עבודות קטנות שי הגיעה לאילת בעקבות האהבה. היא חלמה ללמוד משחק והיגרה לארה"ב ללימודי משחק בלוס אנג'לס, , כאשר 2014 אך לפני כעשור, בשנת התגוררה בארה"ב, היא החליטה שהיא רוצה להיות נגרית. "הקמתי בחו"ל עסק לחידוש רהיטים, וכאשר חזרתי ארצה , התחלתי לבנות, ואת הפוש 2018 בשנת הראשוני להדרכה קיבלתי באילת. אס־ פתי כמה מדריכות, וכך נפתח העסק". לא מדובר בנגריה טיפוסית אלא כזו שמשלבת נשים, בעלי צרכים מיוחדים ועוד אוכלוסיות, ובחודשים האחרונים גם תושבי העוטף שפונו מבתיהם לעיר, מצאו שם בית חם. "אנחנו לא מייצרות מטבחים, אבל אנ־ חנו סוג של נגריית בוטיק, עושות עבו־

דות קטנות מעץ מלא ומלמדות נגרות לילדים ולנשות אילת", מספרת שי. בית למפונים הסדנאות שהיו בעבר נחלת הכלל בבתי הספר היסודיים חוזרות אט אט גם לבתי ספר ואפילו לגנים, וזה הולך ומתרחב. "אנחנו מלמדות בגני עירייה ילדים בגני טרום־טרום חובה שהם בגילאי שלוש וחצי ועד חמש שנים גם בבתי ספר יסודיים, בתיכון 'רבין' ובבית ספר למחוננים". שי נזכרת בימיה כתלמידה. "בתקופה שלי בבית הספר זה לא היה קיים, ואז זה היה לפי מה שהבנתי מכוון יותר לב־ נים ולא לבנות שעסקו בסריגה ותפירה, ואצלנו בכלל למדו צילום ותיאטרון. רצינו להיכנס לבתי הספר כי עבדנו בשנה שעברה עם כל מיני קבוצות נוער וראינו כמה זה משמעותי להם, בעיקר לביטחון העצמי ולתחושת המסוגלות, אנחנו בונים ומחדשים". רגע אחרי פרוץ הלחימה שי החליטה לתת במה גם לנשים ולמשפחות מה־ עוטף. "בחודש אוקטובר היתה הדממה בעקבות המלחמה", מספרת שי. "בגלל שבבתי ספר והגנים בעיר לא היו לימו־ דים, הפעילות שלנו הוקפאה, אך בחו־

/ מאיר אוחיון // צילום: דקלה שי /

במשך שנים מקצוע הנגרות היה מזוהה כגברי ומרבית הנגריות הופ־ עלו ונוהלו על ידי גברים, אבל אישה אחת עם אומץ ורעיון מיוחד הצליחה להקים מקום ייחודי באילת, בעיקר לנ־ שים, שמבוסס על נגרות. את "ארטופיה" שמקור השם הוא שי־ לוב של המילה אוטופיה ואומנות הקי־ מה הילה שי והיא עובדת עם שתי נשים נוספות. שי היא הבעלים של המותג "שיק דוק־ טור", נגרית ויוצרת, בונה רהיטים מעץ

34

23.2.2024 ˆ ידיעות אילת