אילת 27.10.23

משפחת זוהר עם משפחת בידוש. מרגישים בנוח

חשש ובהלה אם המשפחה המתארחת, ברוריה בידוש, מספרת: "לאחרונה עבר־ תי צנתור ומאוד קשה לי כשיש אזעקות והתראות צבע אדום. אני מאוד מבוהלת, וכל תזוזה בבית מכניסה אותי לחרדות. כשהתחי־ לו הנפילות באשקלון הרגשתי שכל הבית רועד, ומאוד חששתי. כשהנפילות כבר קרו קרוב לבית, לא הייתה לנו ברירה אלא לארוז ולברוח לאילת". דוד, בעלה של ברוריה, החליט שגם אם הוא באילת, עליו לע־ שות את מה שהוא יודע יותר מכל, והוא יוצא מדי יום מאילת לבסיס עובדה כדי לסייע במערך הקרקע של חיל האוויר. "זה מאוד חשוב לו", היא אומרת. "הוא הבין שאם הוא לא יכול לתרום ליד הבית, אין סיבה שהוא לא יתרום גם כשהוא נמצא כאן באילת". ועל כל דאגותיה של האם, נוספה דאגה נוספת, "הבן שלי חייל בגבעתי והוא מצוי כעת בשטחי הכינוס ואני לא יכולה אפילו לעצום עין", היא אומרת בדאגה רבה. עת לעזוב שני, בתה של ברוריה מוסיפה ומתארת, "כשהתחילו האירועים בדרום, לא ידענו את חומרת המצב ולקחנו לעצמנו את הזמן בתקווה שזה יסתיים במהרה, אבל כשטיל של החמאס נפל על בית הספר הסמוך לביתי ורסיסים ממנו פגעו ברכב שלי, הבנו שאין זה מצב שאנחנו מורגלים אליו. אבל רק אחרי שלושה ימים של פחד וחששות, קיבלנו את ההחלטה לבוא לאילת. היה קשה לנו לצאת מהבית ופחדנו שהטילים ישיגו אותנו גם באילת". הבן גלעד הוסיף, "אחרי שההורים ואחותי עזבו את אשקלון, נשארנו שם שבוע נוסף כי הילדים שלי מאוד פחדו לצאת מהבית והסתגרו כל היום בממ"ד. כשראינו מה סדר הגודל של המלחמה, הבנו כי זו העת לעזוב ולהצטרף אל ההורים שלי שמתארחים אצל הדודה באילת. גם אחרי שהגענו למקום בטוח יותר, הילדים שלי סירבו לצאת מן הממ"ד. מיה הקטנה אף עשתה את צרכיה בממ"ד וחששה לצאת לשירותים. גם עכשיו, כמה ימים אחרי שהגענו לאילת, בכל יציאה מהבית, היא שואלת בחשש גדול אם בכוונתנו לחזור הביתה לאשקלון". על האירוח באילת יש למשפחת בידוש רק מילים חמות. "גילה ויוסי הם אנשים חמים, אוהבים ומדהימים", מדגישה שני. "כמו שהבית שלהם גדול מספיק להכיל אותנו, כך גם הלב הרחב שלהם. הם עושים מעל ומעבר כדי שנרגיש נוח בביתם. לכל אחד מאיתנו הם נתנו את הפרטיות שלו ולא חסכו דבר. כדי להקל האחד על השני, כל מטלות הבית נעשות בשותפות מלאה". על תושבי אילת שפגשה בפועל וברשתות החברתיות, אומרת שני, "אני לא מוצאת את המילים הנכונות כדי להביע את הער־ כתנו ולתאר את הנדיבות, החום הרב והנתינה של תושבי אילת. גודל ההירתמות למשימת הסיוע הוא פשוט בלתי נתפס".

פותחים את הבית ואת הלב

"הם אנשים חמים, אוהבים ומדהימים" משפחת זוהר מאילת מארחת את "כדי ‰ משפחת בידוש מאשקלון להקל האחד על השני, כל מטלות הבית נעשות בשותפות מלאה"

גלעד בידוש: "אחרי שההורים ואחותי עזבו את אשקלון, נשארנו שם שבוע נוסף כי הילדים שלי מאוד פחדו לצאת מהבית והסתגרו כל היום בממ"ד. כשראינו מה סדר הגודל של המלחמה, הבנו כי זו העת לעזוב" גילה זוהר: "מיד כשהודיעו לי שהם יוצאים לדרך, ערכנו קניות והתחלנו לסדר עבורם את החדרים בבית. רצינו שלכל אחד שייכנס אלינו הביתה, תהיה את הפרטיות שלו ואת הנוחות שמתאימה לו"

המארחים: משפחת זוהר מאילת, האב יוסי, האם גילה ‰ והבן נועם המתארחים: משפחת בידוש מאשקלון, האבא דוד, האם ‰ ברוריה, הבת שני, הבן גלעד, רעייתו של הבן עדן וילדיו עילאי ומיה המארחת גילה זוהר מספרת, "התעוררנו באותה שבת מטור־ פת וצפינו בחדשות. ראינו את המצב ראינו את הטילים שיורים על יישובנו בדרום ומיד התקשרתי לאחותי ברוריה והצעתי לה לארוז את הדברים ולהגיע אלינו. לי זה היה ברור מעל לכל ספק שמקומה של משפחתי מאשקלון צריך להיות איתנו באילת. בתחילה היה להם חששות והם התעכבו עם ההחלטה לעזוב את הבית ולהגיע לאילת. רק אחרי שלושה ימים של תחנונים מצדי, ואחרי שהטילים כבר התחילו ליפול קרוב לביתם, הם אזרו אומץ ויצאו מהבית". גילה זוהר מוסיפה עוד ומתארת את היערכותה לאירוח המשפ־ חה, "מיד כשהודיעו לי שהם יוצאים לדרך, ערכנו קניות והתח־ לנו לסדר עבורם את החדרים בבית. רצינו שלכל אחד שייכנס אלינו הביתה, תהיה את הפרטיות שלו ואת הנוחות שמתאימה לו. בכלל, אני חושבת, שאם יש מקום בלב - אפשר למצוא מקום גם בבית אפילו אם הוא קטן וצר מלהכיל". ואם לא די באירוח המשפחה מאשקלון, כשקראה ברשתות הח־ ברתיות שקיימת בעיה עם כביסות של תושבי הדרום, מיד הת־ נדבה וקיבלה לידיה את חבילת הבגדים לכביסה של משפחה משדרות שהיא כלל לא מכירה.

ברוריה בידוש: "לאחרונה עברתי צנתור ומאוד קשה כשיש אזעקות והתראות צבע אדום. אני מאוד מבוהלת וכל תזוזה בבית מכניסה אותי לחרדות"

8

27.10.2023 ˆ ידיעות אילת