אילת 28.01.22

מאיר אוחי ו ן

פעה קוגניטיבית על הגוף שלנו. הבגד הוא הדרך שלנו לדבר ולהגיד מי אנחנו". זה כל הקסם החיבור בין וקנין ליוחאי נוצר לפני כשנתיים. בעלה של יוחאי, אופיר, מוזיקאי במקצועו, הזמין את וקנין לעשות סטיילינג ללהקה שלו. "ראיתי בענבל בעיקר את האנרגיה שהיא מביאה איתה ואת היכולת שלה להתחבר בצורה כמעט מיידית לכל מי שהיא עובדת מולו", מספרת יוחאי על המ ־ פגש הראשון שלהן, ומוסיפה, "יש לנו חיבור כל כך חזק, ומעבר לקטע של העבודה זו היצירתיות. אנחנו יכולות להסתכל אחת על השנייה ולהבין מה אנחנו רוצות". כדי להבין את הקסם שמתרחש בימי הצילום שהן מפיקות, די לגלוש ברשתות החברתיות ולקרוא את התגובות הנלהבות. "אני וענבל חולקות את אותה השריטה", אומרת יוחאי בחיוך רחב ומוסי ־ פה, "אנחנו נהנות להביא את עצמנו, איך שאנח ־ נו. אנחנו מסתכלות על הבנות שמגיעות אלינו בגובה העיניים, מדברות בשפה שלהן. הבת מצווש זה ההיילייט שלנו, אבל ענבל מצטרפת אליי גם לצילומי תדמית או צילומי נשים שאני עושה". איך נראה תהליך העבודה שלכן עם הנערות? יוחאי: "בתור פוטותרפיסטית, רוב הנשים או הנערות אומרות שהן לא יודעות לעמוד מול מצל ־ מה, ושזה נורא מביך. הרעיון הוא שכדי לאהוב את עצמך בכלל, צריך לצלם אמת וכדי להוציא אמת, לא צריך לבוא לצילומים, אלא לעבור תהליך. יש לי הרבה דרכים שרכשתי במהלך שבע השנים שבהן עבדתי ברווחה, עבדתי עם נערות בסיכון ועם נשים מוכות. כדי להביא אישה למצב שהיא תאהב את עצמה, שהיא תאהב את מה שהיא רואה, היא צריכה קודם ליהנות מהתהליך ולא משנה באיזה גיל. לפני שאותה נערה או אישה יוצאת מהסטודיו, הן אומרות שהן לא ציפו לתוצאה כזו". וקנין: "כשמגיעה אלינו נערה, אני פוגשת אותה קודם ועוברת איתה על הארון שלה ומראה לה שי ־ לובים שונים, או מגלה אצלה דברים בארון שהיא בכלל לא חלמה שתלבש. לבנות הצעירות אני ולירן מנסות לתת את הכלים בשלב הקריטי הזה שלהן בחיים, לעוף על עצמן, נותנות להן לראות את עצמן דרך העיניים שלנו. את השינויים אנחנו רואות באופן מיידי". עובדות מהלב וקנין ויוחאי החלו לעבוד ביחד לפני כשנתיים ולסטודיו שלהן באילת מגיעות נערות מכל רחבי הארץ, מעוטף עזה ועד לצפון הרחוק.

"עבדתי בבתי ספר דרך משרד החינוך כמטפלת רגשית באמצעות צילום ומצלמה ועיקר ההתמחות שלי היא בני נוער. גם בקליניקה שלי אני מקבלת בני נוער וילדים לטיפול באמצעות צילום". ל � ), נשואה לאליחי ואמא לשני י 37 ענבל וקנין ( ), בעלת עבר וניסיון בעבודה עם בני 3.5־ ו 5( דים נוער בסיכון והעצמת נערות, עוסקת בסטיילינג תרפיה ומרצה בנושא הפסיכולוגיה של הלבוש. וקנין נולדה וגדלה באילת, ואחרי השחרור מצה"ל נסעה למקסיקו, ארץ הולדתו של אביה. "רציתי לח ־ קור קצת את המקורות, להכיר, להתעניין ולהיחשף לתרבות המקסיקנית המדהימה. שם גיליתי שאני יכולה לעסוק תמיד במה שאהבתי לעשות בתור תחביב - תחום התכשיטנות". וקנין פתחה מותג לעיצוב תכשיטים עם שותפה. "מאוד הצלחנו. עברתי תהליך מדהים שם, למדתי, התבגרתי ויש לי הרבה חוויות משם", היא מספרת. "בזמן שעבדתי שם הכרתי את כל הסטייליסטים, שאבתי מידע רב מכל מי שעסק באופנה, למדתי מהם המון, והעולם הזה תמיד קסם לי, אבל לא ראיתי את עצמי עוסקת בזה, לא האמנתי מספיק בעצמי". בעשור השלישי לחייה, אחרי שחוותה לא מעט ואחרי עשר שנים במקסיקו, החליטה וקנין לחזור לישראל. "רציתי להקים משפחה והבנתי שזה לא יקרה במקסיקו", היא מסבירה. "התחלתי את החיים מחדש והגעתי לעבוד עם נוער בסיכון. עבדתי ב'בית של סוזן', בית מלאכה לנוער שבו מייצרים מוצרים מדהימים מזכוכית וקרמיקה. הגעתי בתור מעצבת כדי לעזור בעיצוב של מוצרים, אבל אז התאהבתי בנערים ובנערות. לימדתי אותם איך להכין תכשיטים, ותוך כדי ניהלתי עם הבנות המון שיחות על לבוש, מה זה עושה ומה הן מרגישות כשהן מתלבשות. תמיד היה לי בראש מה שנשאר לי מהשיחות האלה וחיפשתי מה אני עושה עם זה, איך אני ממשיכה עם זה הלאה". ואז פרצה מגפת הקורונה. "עם כל הדברים הרעים שהביאה איתה הקורונה, הגיעו גם הדברים הטובים כמו לימודים בזום, ויכולתי ללמוד באמת דברים שמעניינים אותי", היא מספרת. "אז נרשמתי לקו ־ רס סטיילינג בשנקר, משהו שפתח לי עולם ומ ־ לואו, אז הבנתי שאפשר להגשים חלומות וללמוד מה שרוצים". בשנה האחרונה גילתה וקנין את עולם הטיפול דרך סטיילינג. "זה עולם מדהים", היא אומרת. "אני מקיימת הרצאות על הפסיכולוגיה של הלבוש, מה עומד מאחורי הבגדים שלנו, מה גורם לנו לבחור בבגד, מה הבגד גורם לנו להרגיש. יש מחקרים שמראים שיש לבגדים הש ־

הצלמת לירן יוחאי והסטייליסטית לא רק ויועצת התדמית ענבל וקנין מלבישות ומצלמות נערות ונשים, מחברות בין עולם הסטייל לעולם הטיפול, אלא מעניקות להן ערך מוסף. הנערות שבאות אליהן לרוב כדי לצלם בוק בת מצווה, עוברות תהליך של העצמה וקבלה עצמית בלי הכותרת המחייבת של תהליך טיפולי. המפגש הראשון עם הנערות קורה בבית הנע ־ רה ובמהלכו וקנין מכירה אותה ועוברת איתה על ארון הבגדים שלה. בזמן המפגש וקנין לומדת לה ־ כיר מי הנערה, מה היא אוהבת בעצמה, ומה גורם לה לחוסר ביטחון. במפגש השני וקנין, הנערה ואמה של הנערה, יוצאות לקניות ומודדות בגדים לפי הטעם האישי של הנערה. אותו מפגש נועד בין השאר לחזק את הקשר בין הנערה לאמה. המפגש השלישי הוא יום צילומים עם יוחאי שבו היא מצליחה לגרום אפילו לנערות הכי ביישניות להצטלם וליהנות. יום הצילומים הוא חוויה בלתי נשכחת עבור הנערות והאימהות. "אנחנו מוכרות כאן חוויה", מסבירה יוחאי, "את יוצאת עם ערך מעבר לתמונה הסופית, התמונה היא הבונוס. אנחנו ממש משנות דרך מחשבה ות ־ פיסה. יש פה ממש תהליך טיפולי של בניית אמון ויצירת קשר, ותוך כדי זה אנחנו מייצרות את האווירה והפתיחות, ובגלל זה התמונות יוצאות כך. זה הרבה מעבר לבגד יפה או תמונה יפה. אנ ־ חנו לוקחות כל ילדה ובונות לה חליפה של ערך ומסוגלות". להגשים חלומות ), נשואה לאופיר ואמא לשתי בנות 36 לירן יוחאי ( ), נעה בין עולם האומנות והצילום לעולם 4 ו־ 9( הטיפול בילדים ובבני נוער. היא עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת בילדים ובני נוער באמצעות אומ ־ נות וצילום. כבר בילדותה התאהבה יוחאי בתחום הצילום. "החלק האומנותי הזה בצילום תמיד משך אותי", היא מספרת, ומוסיפה שאחד התחביבים שלה הוא ציור. למרות אהבתה לאומנות, נרשמה יוחאי אחרי הצבא ללימודי עבודה סוציאלית. במקביל היא צי ־ למה, ובשלב מסוים החליטה לשלב בין שני התחו ־ מים. "הלכתי ללמוד באוניברסיטת תל־אביב פוטו ־ תרפיה והמשכתי לטיפול באומנות", היא מספרת.

16

28.1.2022 ˆ ידיעות אילת