אילת 28.03.25

"הצלתי על אובדן החברים: חיים של לא מעט חיילים 25 שנפצעו, אבל איבדתי חברים. אחד מהם הוא נחמן מאיר חיים וקנין ז"ל, אילתי וחבר שלי ליחידה. טיפלתי אז בפצועים שהיו באותו אירוע והצלחתי לראותו ברגעיו האחרונים"

"אני לא על תרומתו: מצפה שזה יחזור אליי מבחינה חומרית או כספית, אבל זה תמיד חוזר אליי בערך הרגשי. הידיעה שהצלחתי לשמח מישהו אחר, שאין מאושר ממני כשאני יודע שהתרומה שלי עשתה שינוי קטן בחייו של מישהו אחר"

אבל הצלחתי להשלים את מלוא התקופה, ואפי־ לו בהצטיינות". איך עבר הליך השיקום? "למזלי, הפציעה לא הצריכה הליך שיקום ארוך ומורכב. אחרי השחרור מבית החולים נזקקתי לביקורות רפואיות תכופות, טופלתי בתא לחץ לשיפור השמיעה שנפגעה כתוצאה מהפיצוץ, ונותרתי עם רסיסים קטנים בידיים, ברגליים ובעיניים. כעת אני נע עם תחבושת לחץ על היד כדי להגן על העור ולשקם אותו מהכוויות שספגתי". הפציעה מגבילה אותך בתפקוד היומיומי? "לפעמים יש לי תחושת נימול ברגליים וביד בגלל הרסיסים שנותרו בגוף, צפצופים קבועים באוזניים, כתוצאה מפיצוץ המטען ופגמים קלים בראייה. אלו דברים קטנים ולא משהו שעוצר המראות והתמונות שראה בזמן שירותו במל־ חמה נחרטו בזיכרון של ולא מרפות. "היו הרבה מראות קשים. הצלתי חיים של לא מעט חיילים חברים. אחד מהם הוא 25 שנפצעו, אבל איבדתי נחמן מאיר חיים וקנין ז"ל, אילתי וחבר שלי לי־ חידה. טיפלתי אז בפצועים שהיו באותו אירוע והצלחתי לראותו ברגעיו האחרונים". אתה תורם לאחרים, אבל האם יש מי שמסייע לך? "לצערי, המדינה 'מכחישה' כל קשר אליי. מאחר שהייתי חייל בחובה שהחזיק עסק עצמאי, הובהר לי שאני לא עומד בקריטריונים לסיוע. המדינה הקימה קרן לעצמאים ששירתו במי־ לואים ושהעסק שלהם נפגע כתוצאה משירותם. פניתי לקרן ונאמר לי שבגלל שאני בשירות חובה, אני לא נכלל במתווה. ככה זה גם היה באגף המילואים, במס הכנסה ובמע"מ, והרשימה עוד ארוכה. אני מבין שאין הרבה חיילים בחובה שמחזיקים עסק עצמאי, אבל אני חושב שהיה ניתן למצוא דרך לסייע. בכל תקופת המלחמה לא היו לי הכנסות, אבל המשכתי לשלם שכי־ רות, ארנונה וחשמל, והכל ממשכורת בסיסית של חייל בחובה". איך עם הנטל הכלכלי מצאת גם דרכים לתרום לאחרים? "מאז שחזרתי לאילת אחרי הפציעה, היה לי זמן להקדיש לעסק, לנסות להרים אותו מחדש, לחדש קשר עם ספקים, ולהחזיר אליי את הלקו־ חות. לפני כחודשיים, כשהעסק התייצב מעט, הרגשתי שזה גם הזמן לתרום לאחרים". מה אתה חושב על חידוש הלחימה בעזה? "חייבים להחזיר את החטופים בכל דרך. כחייל לוחם, אני חושב שזה היה מתבקש לחזור ולהילחם בארגון הטרור המתועב שטרפד כל עסקה. אסור לתת לחמאס להמשיך ולהתעצם מחדש". אותי מלהמשיך בחיי השגרה". "איבדתי חברים"

סמינר מקצועי ענק ללימוד ושימוש בשיטת דמיונובע הסמינר יתקיים בכפר הנוער בן שמן (ימים ראשון עד שלישי) ליולי 27-29 בתאריכים מספר המקומות מוגבל, הבטיחו את השתתפותכם הרשמה מוקדמת מוזלת מטפלים ומטפלות

כשהוא נשאל האם הוא רואה את הנתינה כחלק ממעגל שיחזור אליו בעתיד, עומר מחייך ואומר: "אני לא מצפה שזה יחזור אליי מבחי־ נה חומרית או כספית, אבל זה תמיד חוזר אליי בערך הרגשי. הידיעה שהצלחתי לשמח מישהו אחר, שאין מאושר ממני כשאני יודע שהת־ רומה שלי עשתה שינוי קטן בחייו של מישהו אחר. כנכה צה"ל, אני מקפיד לתת הנחות לנכי צה"ל, ואם מגיעים אליי סטודנטים או חיילים שקשה להם כלכלית, אני תמיד משתדל לבוא לקראתם - אם זה בהנחה או אפילו במתנה קטנה. כי בסוף, הנתינה היא לא רק לאחרים, היא גם לעצמך". "יצאנו בחיים" סיפורו של עומר הוא תזכורת לכך שגיבורים לא נמדדים רק בשדה הקרב, אלא גם בליבם הגדול ובנכונותם להמשיך ולתת, גם כשהם עצמם מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים. אדם כמו עומר הוא לא רק לוחם - הוא גם השראה. עומר יושב על כיסאו בבית העסק שבבעלותו ונזכר באירוע שהוביל לפציעתו. "כחובש גדודי בסיירת גבעתי, התלוונו ככוח פינוי רפואי על נמ"ר (נגמ"ש מרכבה - ע.א) ללוחמים האחרים שנכנסו לפעילות מבצעית ברפיח. הצוות כלל מפקד כוח, נהג, רופא, פראמדיק ואני. בשעות הבוקר, התגנב אחד ממחבלי החמאס והצמיד מטען עם פתיל השהייה לחלקו האחורי של הנמ"ר. בתוך שניות התפוצץ המטען, ואחרי הפיצוץ, כדי לנסות ולהשלים את הפיגוע בנו, נורו לעברנו מספר טילי אר.פי.ג'י. למרבה המזל, כולנו יצאנו בחיים. הרופא והפראמדיק נפצעו קשה, מפקד הכוח והנהג נפצעו קל, ואני הוגדרתי בינוני קל. פינו אותנו לטיפול בבית החולים 'סורוקה'". באיזה שלב בשירות הצבאי נפצעת? "זה היה חודשים ספורים לפני מועד השחרור,

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

- מקודם -

איך תגרמי לו להקשיב לאן נעלמה ההתלהבות בקשר? אני מרגיש שעבדו עלי! איך החיבורים בונים את התשתית והמרחב של כל הקשר הזוגי

"לדבר אל הקיר, זה משפט שהתחלתי להבין אותו רק אחרי שהתחתנתי עם יונתן" התלוננה דבורה "את מרגישה שיונתן לא מקשיב לך?" שאלתי "לא מקשיב? הדבר הכי אטום שפגשתי בחיים שלי. גם אם היה אצלו איזה פתח קטן שאפשר להגיע אליו, היום זה כבר מכוסה עם שכבת הגנה קיר בטון ועוד חומרי בידוד שלא מאפשרים שום גישה. באמת שאין עם מי לדבר וזה כל כך מתסכל אותי" ענתה דבורה עם דמעות "הוא ככה מהיום שהכרת אותו?" שאלתי "זה מה שאני לא מבינה, אני זוכרת שזה מה שהכי אהבתי בו את היכולת שלו להיות רגיש וקשוב אלי. הוא לא היה יכול להמשיך את היום אם רק טיפה הייתי עצובה. היום, אני בוכה מכאב והוא מצליח לסובב אלי את הגב ולהרדם. לא מעניין אותו כלום, הוא הפך להיות בדיוק ההפך מהאדם שבחרתי. "מה לדעתך גרם לו ככה להשתנות?" שאלתי אותה "אולי זה בגלל שהוא השיג אותי כבר? אולי הוא מקבל אותי כמובנת מאליו? אולי אם היה יודע שבכל רגע נתון הוא יכול לאבד אותי אז הוא היה הרבה יותר רגיש וקשוב אלי" ענתה "יכול להיות. אבל גם יכולה להיות אפשרות אחרת. דבורה, את יכולה לתת לי דוגמא לצורה שבה את פונה אליו והוא לא מקשיב ונאטם ככה?" שאלתי "בוודאי, מפריע לי מאוד שאין בינינו תקשורת. אז אני פונה אליו ואומרת לו שאני מרגישה שהקשר שלנו ממש לא תקין. התקשורת שלנו גרועה, אנחנו לא יודעים לדבר והוא לא מבין אותי אף פעם" "ואיך הוא מגיב?" שאלתי "הוא נאטם כמו בלוק" ענתה "בואי ננסה גישה קצת שונה שתעזור לך להגיע ליונתן ותגרמי לו להקשיב לך "אני מרגישה שרפאל לא מקשיב לי ונראה לי שממזמן הפסקתי לעניין אותו". אמרה אדל "למה את אומרת את זה?" פנה אליה רפאל "אני זוכרת איך פעם היית מחזר אחריי. פעמים ביום, אומר לי 9 היית מתקשר אלי כמה אתה מתגעגע אלי, קונה לי כל מיני דברים קטנים, מסתכל לי בעיניים ומקשיב שעות לכל מה שיש לי להגיד גם אם זה בכלל לא מעניין ." אדל ענתה לו … אותך "ברור, הרגשתי שאת מחכה לי, שאת נמצאת בציפייה ומחכה רק לי. מאז שנולדו לנו הילדים הפסקת להיות פנויה אלי ואת עסוקה רק בהם. כשאני יוזם, מתכנן חופשות וקונה לך מתנות הם אף פעם לא מתאימים לך, את לא מרוצה מכלום ופשוט התייאשתי והפסקתי" ענה לה רפאל "רפאל, מה היית רוצה שיהיה?" שאלתי "הייתי רוצה שנרגיש את אותה התלהבות אחד מהשני כאילו רק אני והיא טורפים ביחד את העולם" ענה "תרשו לי להציע לשניכם נקודת התבוננות שעושה סדר ומאפשרת זווית יותר בהירה על מבנה הקשר. כל התשתית של הקשר הזוגי מתבססת על מגוון רחב של חיבורים בגדרים משתנים של מקום וזמן. החיבורים שהיו לכם שהכרתם היו כמעט ללא גבולות וחשפו אורות מאוד גדולים של המהות של כל אחד מכם וכל זה נוצר על מנת ששני זרים שרק הכירו יסכימו וירצו להיות ביחד לנצח ולבנות חיים משותפים" הסברתי "לזה בדיוק התכוונתי, לאן נעלמו האורות הגדולים? לאן נעלמה ההתלהבות בקשר? אני מרגיש שעבדו עלי" אמר רפאל בהתרעמות "שניכם שאלתם מקודם לאן נעלמו האורות שהיו בתחילת הקשר, אתם אומרים את אותו הדבר. יותר מזה, למה צריך לייצר חיבורים שמוגדרים בזמן ומקום? למה לא לנסות להחזיק את אותו מקום כל כך מואר מלא בהתלהבות שהיה בתחילת הקשר? מה הטעם בכל כך הרבה מאמץ שאולי במזל יצא מתוכו איזה בזיק של אור לעומת האורות הגבוהים בתחילת הקשר? למה אי אפשר שוב לחזור וללכת ישירות לאורות הגבוהים?" שאלתי "לא יודעת. אולי כי התחלנו להתאכזב אחד מהשני ולאט לאט האורות נכבו?" ענתה אדל "זו לא הסיבה שאי אפשר לגשת ישירות לאורות הגבוהים האלה.

לאורות הגבוהים האלה לא הייתה עדיין תשתית והם נוצרו לצורך חיבור ראשוני מאוד חזק. זו הסיבה שהרבה זוגות מדמיינים שככה צריך להראות קשר זוגי טוב ואז הם נוטים להתרסק מאוד חזק". "אז מהי התשתית הזאת?" שאל רפאל חיבורים "הרבה

הלכה והתעוותה הנקודה הראשונית שממנה הוא נכנס לקשר עם כל החיזור והמיקוד שלו בך והתנועה שלו הפכה לפחות אמיתית, שלמה ונקייה. ככל שהעיוות הלך

וגדל היכולת שלכם לייצר משהו אמיתי בקשר נפגמה ובסך הכל התחלתם למחזר כל מיני תנועות מדומיינות ולא אמיתיות שכל פעם ריסקו אותכם". "זה בדיוק מה שמעצבן

ולהיות באמת איתך" "הלוואי, אני מוכנה כבר לעשות הכל. באמת שהתייאשתי" "על פי הקבלה, הנפש של הגבר שייכת לעולם החסד והשפע והשפה היא שפת התענוג. האשה שייכת לעולם הגבורות והשפה שלה היא שפה של דין. כשאת נפגשת עם חברה שלך ומשתפת אותה בכאבים והכעסים שיש לך על הקשר בינך לבינה, יש סיכוי גבוה שהיא תבין אותך ואפילו תזדהה עם המקום הרגשי שתביאי. זו שפת נפש שמוכרת לה. כשאת מגיעה עם שיתוף הכאב או הכעס ליונתן, זה מכווץ אותו והוא מרגיש שכל העולם שלו מאויים. הוא מרגיש כמה הוא בעל לא טוב והדבר הזה מעורר אצלו תגובות הישרדותיות. יונתן, התגובות במקרה של ההישרדותיות האלה מופיעות בצורה של אטימות וניתוק". הסברתי "אז לא לדבר איתו? אני לא יכולה לבוא אליו בתלונות? לשתוק יותר טוב?" שאלה "בטח שאת יכולה ואני חושבת שזה אפילו מומלץ להביא את ההזדקקות ואת הרצון הכל כך חשוב ומשמעותי שלך בקשר. שמורכבים מצירופי תנועות של האיש והאישה במציאות" עניתי "יכולה לתת דוגמא לזה?" ביקש רפאל "נניח והזמנת אותה לסרט וקנית לה מתנה. הפעולה הזו יצרה אור שמתגלה באדל באופן חדש ומתוך זה מתגלה גם האור בקשר הזוגי" "ומה אם היא לא רוצה לבוא לסרט והיא לא אוהבת את המתנה?" שאל "עדיין יש פה חיבור ועדיין יאיר באדל אור, רק מעצם הניסיון שלך. גם אם לא יהיו תולדות לאותה תנועה. אתה יכול לראות את זה כמו משחק בכדור. אתה רפאל זה שמחזיק בכדור ראשון. אתה צריך לחכות ולראות שאדל מוכנה לתפוס את הכדור ואז אתה יכול לזרוק לה אותו" הסברתי "זו הבעיה, שאני זורק לה את הכדור כל הזמן והיא אפילו לא מרימה את הידיים לתפוס אותו" התלונן "היא באמת צריכה להיות מוכנה לתפיסה של הכדור ורק אז היא תוכל לתפוס אותו" עניתי לו "אז איך אפשר להשפיע על אדל שהיא תהיה מוכנה לעשות את הצעד הזה ותתפוס את הכדור?" שאל "היא צריכה לחוות אותך מאוד ממוקד בה ומבטל את כל העיסוקים שלך בעצמך. אז היא תרגיש ביטחון להרים את ידיה ולחכות שתזרוק לה את הכדור". "איך אתה בדיוק מצפה שאני אתפוס את הכדורים שאתה זורק לי אם ביד אחת אני מחזיקה תינוק וביד השניה אני מארגנת את הבית?" אדל אמרה בכעס לרפאל "אדל, לרפאל לא היה את החוש הזה ומבחינתו הוא הרגיש וחשב שאת לא מעוניינת לשחק איתו. הדבר הזה גרר אותו להתעסקות בעצמו וכך

את משמיעה קול מאוד מהותי עבור הקשר ולפעמים אפילו קול שיונתן בעצמו לא מצליח לבטא או לזהות. אבל, על מנת שהדברים שאת רוצה להגיד יקלטו ויהיו אפקטיביים, את צריכה לשנות את השפה שלך לשפת השפע והתענוג הזכרית. כשאת מביעה את אותה התלונה, את מביאה את הגבורות רק מתוך מהצד של הריק והחסרון. הדרך היעילה יותר היא להביא את הגבורות יחד עם החסדים והשפע" "לא הבנתי, אפשר דוגמא?" שאלה מעט מבולבלת "אפשר להביא את הטענה בצורה שמביאה משאלה, כמיהה. כשאת מדברת את החלום שלך, את מאפשרת לשפע להכנס. לדוגמא, אפשר לומר: "יונתן, מגיע לנו להנות מתקשורת אינטימית קרובה". "בא לי שנתפתח ונגדל ביחד" או "מגיע לנו להנות מזוגיות טובה שבה נרגיש שאנחנו מבינים אחד את השני" "בוא נלמד ונתפתח ביחד, שיהיה לנו כיף ביחד." כל השפה הזו שבה מוכנס שפע לתוך הגבורות היא שפה שפותחת את הלב" אותי, אני מרגישה שהכל מזוייף, שאני לא יכולה לקבל ממנו שום דבר. אני צריכה משהו אמיתי, נקי וטהור. אני לא מוכנה להתפשר". "זו שאיפה מצויינת ככיוון שצריך להגיע אליו. בנוסף, חשוב מאוד לאפשר לכמה שיותר חיבורים להתרחש גם אם לא יורגשו בהם אורות וגם אם הם לא ירגישו טבעיים ונקיים כל כך". "מה כל החיבורים האלה שווים אם הם לא אמיתיים? מה זה שווה בכלל?" שאלה "יכול להיות שהם לא נקיים וטהורים כמו שהיית מצפה, אבל זה לא אומר שהם לא אמיתיים. הבקשה הבינארית הזו לחיבורים כל כך טהורים וגבוהים היא סוג של בקשה להפסקת הקשר כי אי אפשר לבסס את הקשר על אותם אורות גבוהים כמו שאמרתי מקודם. החיבורים האלה הם המרחב שבו הילדים והסביבה שלכם נושמים וצומחים גם אם הם נמצאים במרחקים עצומים. מה שמאפשר גילוי של אורות הוא דווקא החיבורים הקטנים שמתרחשים במציאות השוטפת, זו מעין חוקיות שהקב"ה טבע בעולם על מנת שהקשר יוכל להתקיים לאורך זמן. זה נכון שלפעמים זה נראה כמו תיאורים טכניים וגם חסרה לפעמים הבנה של המהות שלהם אבל חשוב להבין שהאור יורד ונמשך דרך החיבורים האלה לתוך הקשר הזוגי" הסברתי "רק שתדעי לך שזה נראה לי מייאש פתאום, כל הקשר הזה הולך להיות טכני?" שאלה אדל "מה פתאום? כל החיבורים הטכניים האלה שנראים לפעמים יבשים כל כך, הם התשתית לבניית הקומות הגבוהות יותר ויאפשרו את שינוי טבע הקשר ויגביה אותו למקום גבוה יותר".

קליניקה פרטית בשפלה | (לנשים בלבד) ליווי במשברי חיים על פי תורת הנפש היהודית חנה דיין - טיפול זוגי ופרטני (טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל) www.hannad.co.il : לכל המאמרים | hanna.tipul@gmail.com : , מייל 054-4480705 ניתן לתאם גם בזום

ידיעות אילת ˆ 28.3.2025 25