אילת 28.07.23

"הים התיכון הרבה יותר יפה, מאתגר ומפתיע ממה שחושבים". שלומי איובי צילומים | פרטיים

"גיליתי שיש אותי". מזל

מרקוביץ צילומים | פרטיים

הים הם החיים החליטה להפוך לסקיפרית אחרי מות אביה מזל מרקוביץ ומאז הספיקה להפליג ברחבי העולם

"אני אישית הכי אוהב את הים הפתוח כשלא רואים חוף בכלל, וכמה שיותר זמן. זה מבחינתי השיא. לראות רק כחול מסביב"

מה את הכי אוהבת בהפלגות? "הדבר היפה בהפלגות שאתה פוגש אנשים שבל מציאות אחרת אין לך סיכוי לפגוש אותם ולהכיר היות שאין מכנה משותף. הים מביא אליו כל גיל, דת, מוצא, עיסוק, וכל חולם שרוצה לחוות". איזו חוויה מהים זכורה לך במיוחד? "ישבתי בירכתיי הספינה באוקיינוס, ים רגוע ושקט. כולם היו במטבח בסיפון התחתון. אני שותה קפה וחושבת בליבי 'וואו, אין יבשה מסביב, רק ים'. פתאום, משום מקום, מתרומם גל ענקי ומכסה את הספינה, לא הצלחתי אפילו להגיד להם, ומיד הצל וות המיומן השתלט על האירוע עם דליים, ריקון ושאיבת המים. חוויה אחרת הייתה כשחציתי את תעלת סואץ, במפגש עם הים התיכון. זה אחד הימים הקשים בעולם. היינו מול גלים גבוהים והרגשתי לא טוב והקאתי. אחרי יומיים הגוף הסתגל למצב והתל חלתי לחזור למיטבי". הדבר שמרקוביץ הכי אוהבת בים הוא תחושת הקיל רבה שהיא חשה לאביה המנוח. "הוא אהב כל כך את הים. מגיל קטן הוא לימד אותנו לשחות ולקח אותנו לים, לצאת מאזור הנוחות, להכיר תרבויות, אנשים, מאכלים, שפות ומנהגים. הרי לחלק מהמקומות בעולם אפשר להגיע רק באמצעות כלי שיט", היא מציינת ומוסיפה, "אני מדמה את החוויה בים לחיים. מטאפורית החיים בים הם החיים. הסערות, הטלטל לות החוויות בטוב ובקושי מדמות את החיים. ראיתי אנשים חזקים חיים בים, ראיתי אנשים מיוחדים אוהבים את הים".

ל � ), סקיפרית, אמא לארבעה י 47 מזל מרקוביץ ) דים וסבתא לנכד, עברה לפני שמונה שנים עם משפחתה ממודיעין לאילת. "התחתנתי בגיל , ומירוץ החיים לקח אותנו למסע לא 19.5 , צעיר פשוט עד שבסופו של דבר התמקמנו באילת", היא מספרת ומוסיפה, "אילת שלכאורה נראית קטנה הפתיעה אותי וגרמה לי להבין שלא משנה איפה אתה, גיאוגרפית בעולם, זה תלוי איזה משקפיים אתה בוחר לשים ולראות דרכם את העולם. גיליתי שיש אותי, כאן בין הילדים, המשפחה, העשייה, הלימודים והחיים". ההחלטה להיות סקיפרית הבשילה אצל מרקוביץ אחרי מות אביה. "אחרי שאבי נפטר, ישבתי אבול דה וללא מעש, הולכת לעבודה כמדריכה במשטרה וחוזרת, יושבת ללא מעש, ללא תכלית וללא כיוון. הרגשתי שהקרקע נשמטה תחתיי ואמרתי לעצמי שאני חייבת לקום ולהמשיך הלאה. כך בעצם החלטל תי ללמוד להיות סקיפרית", היא משתפת. "נרשמתי ללימודים אצל ציקי שקד. זה ארך מספר חודשים כי בין הקורסים הפלגתי במקטעים מעניינים בעול לם כמו חציית האוקיינוס האטלנטי מטנריף באיים ימים נטו 24 הקנריים למרטיניק באיים הקריביים, בים, ללא יבשה". כיום מרקוביץ מוציאה הפלגות בארץ ומצטרפת גם להפלגות בחו"ל כחלק מהצוות הפעיל. "בהמשך אני אפליג בחו"ל, לאחר שאסיים את שלב לימודי המכונן (מכונאי בים) וארכוש ניסיון נוסף בהפלגות בינלאומיות".

כעשר שעות של הפלגה על מפרשים ללא מנוע, הרוח ירדה לגמרי והחלטנו להניע את המנוע. אבל כשניסינו להניע את המנוע בלב ים גילינו שהמצבר של הספינה גמור, וגם שאר המצברים שמשמשים מקור חשמל למקל רר, לאורות ניווט, למכשירי ניווט וגם למכשיר הקשר. הכל לא עובד. אמצע הים, בפעם הראשונה, מרחק של שעות מכל יבשה. נאלצנו להפליג כמו פעם, עם 12 מצפן, מפה וכל מה שכרוך בכך. כמובן גם בלי הגה אוטומטי, אז ההפלגה הייתה מאתגרת ומלמדת. כמובן שהגענו ליעד והייתה חוויה". הדבר האהוב על איובי בהפלגות הוא להתעורר באל מצע שום במקום. "אין כמו להתעורר ביאכטה באיזה מפרצון קסום עם הנדנוד הקל, להפליג ולהגיע ליעדים חדשים", הוא משתף. "אבל אני אישית הכי אוהב את הים הפתוח כשלא רואים חוף בכלל, וכמה שיותר זמן. זה מבחינתי השיא. לראות רק כחול מסביב. זריחות, שקיעות, ים שמשתנה בכל רגע, תופעות מזג אוויר, אוויר נקי, דייג, שקט וריח של ים, ובלילה רואים את הכוכבים כמו שלא ניתן לראות באף מקום אחר. אבק של כוכבים בשמיים. ואם מסתכלים על השובל של היאכטה בחושך, גם הוא זוהר מפלנקטון. מבחינתי זה הכל".

"הדבר היפה בהפלגות שאתה פוגש אנשים שבמציאות אחרת אין לך סיכוי לפגוש אותם ולהכיר היות שאין מכנה משותף"

ידיעות אילת ˆ 28.7.2023 25