אילת 6.1.23

עודד בר־מאיר

ילדים רבים ברחבי הארץ זקו ־ קים לבית חם ומשפחה אוהבת, ובאילת המחסור בקורת גג חמה

לילדים בולט מאוד. באחרונה מתמודדים במכון "סאמיט" עם הצורך בגיוס משפחות אוהבות שיעניקו בית חם לילדים שגורלם לא שפר עליהם. "תקופת הקורונה השפיעה על העיר אילת. לאחר שהמצב השתפר, חזרנו לנ ־ סות לגייס משפחות, אך למרות מאמצים גדולים שנעשים כבר תקופה ארוכה, אנ ־ חנו עדיין לא מצליחים לגייס משפחות חדשות, ויש לנו מחסור מאוד גדול במש ־ פחות לילדים רבים שזקוקים למענה ול ־ בית חם", אומרת מירה ורקר, מנהלת גיוס משפחות אומנה בעמותת מכון "סאמיט", המפעילה את מערך האומנה באזור הדרום וירושלים. לדברי ורקר, ישנן לא מעט משפחות שפתחו את ליבן וביתן, והעניקו בית חם לילדים, אבל הצורך בימים אלה הוא דחוף. "חשוב לי מאוד שיהיו משפחות אומנה באילת אשר יתנו מענה לילדים מהעיר, כדי לא ליצור מרחק גיאוגרפי מאוד גדול בין הילדים לבין ההורים הביולוגיים. גם ככה ההוצאה מהבית היא מאוד קשה ואנ ־ חנו רוצים שילדים מהעיר יוכלו לראות את ההורים שלהם על בסיס קבוע, ושלא יבוטלו מפגשים בשל מרחקים גיאוגרפיים וקשיים להגיע. אני מכירה את ההון האנו ־ שי של העיר, ואני יודעת למה הוא מסו ־ גל". מה בדיוק אתם מחפשים? "במיוחד אנחנו זקוקים למשפחות אומ ־ נת חירום שיקלטו באופן מיידי תינוקות ופעוטות שהוצאו מבתיהם על רקע של התעללות, הזנחה, אלימות קשה, וזקוקים לבית חם. אלה תינוקות וילדים רכים בשנים שאנחנו רוצים למנוע מהם נסיעות ארוכות באמצע הלילה למשפחות במרכז, כי אין לנו משפחת אומנת חירום בעיר, וזה הכי חמור. האומנה היא הסיירת של מדי ־ נת ישראל, ויש לה משמעות רבה וסיפוק גדול להורים האומנה ולכל המשפחה". החיים השתנו אפרת שהפכה למשפחת אומנה מספרת: "לפני שש שנים בעלי ואני החלטנו שניקח ילד אומנה קטן מהרבה סיבות, בין היתר מהסיבה שהבת שלי הייתה מורה חיילת וראיתי ילדים ממש ממש אומללים שז ־ קוקים לבית חם. פתאום נחשפתי לכמה ילדים בעצם לא מטופלים, ולהורים אין יכולת הורית ומסוגלות הורים, וזה נורא אפרת: "אני זוכרת שנכנסתי יום אחד לעבודה וקיבלתי טלפון בהול ממנחת אומנה של סאמיט שאמרה לי שהוצאו שני תינוקות מבתיהם, והם זקוקים לבית דחוף. אני הבנתי שהחיים שלי לא יחזרו למה שהיו, גם אם אני אגיד כן, וגם אם אגיד לא"

המשפחות תורמות | אבל גם מקבלות צילום: שאטר סטוק "הם הילדים שלנו לכל דבר" שתי משפחותאומנהמאילתשפתחו אתביתן לילדיםשגורלם לאשפר עליהםמספרות על ההחלטה לתת להםקורת גג ‰ על רקעהמצוקה בגיוסמשפחותבאילתהן מתארותאת ההליךשעברו ‰ אתהשינוי המשמעותי שחל בילדים ‰ וקוראות למשפחות נוספות להצטרף למשימה: "ציפינו לתת ולתרום, אבל קיבלנו לא פחותממהשנתנו"

העציב אותי. פנינו לעמותת מכון סאמיט שאיתה עברנו תהליך להתקבל להיות משפחת אומנה. בסיומו של התהליך עברנו קורס הכנה לאומנה בן יומיים. סיימנו את הקורס ואמרנו שאנחנו מוכנים לקבל אלינו כל ילד שזקוק לאבא ואמא ולמשפחה, ובית טוב וחם, אבל ממש רציתי שנקבל ילד קטן, לא הייתה לי בעיה לחזור לגיל של חיתולים, מה שהרבה אנשים לא רוצים, רק שהמצב הנפשי שלו/ה לא יהיה קטסטרופ ־ לי. חששתי שלא אצליח להיות אמא לילד שעבר איזושהי טראומה שנטמעה בו". לאחר תקופת המתנה, הגיע הרגע המיוחל. "אני זוכרת שנכנסתי יום אחד לעבודה וקיבלתי טלפון בהול ממנחת אומנה של סאמיט שאמרה לי שהוצאו שני תינוקות מבתיהם, והם זקוקים לבית דחוף. אני הבנתי שהחיים שלי לא יחזרו למה שהיו, גם אם אני אגיד כן, וגם אם אגיד לא. הבנתי שאני לא אוכל לישון בלילה אם אגיד 'לא' לשני ילדים ממש קטנים שזקוקים לבית". לדבריה, היא ביקשה באותם רגעים לשו ־ חח עם בעלה. "אנחנו קוראים לזה 'המפץ הגדול' - החיים שלנו מתחלקים ללפני

טלים כי אנחנו מביאים שני ילדים קטנים הביתה. הלכנו ועשינו קניות לטיטולים, בקבוקים ומטרנות, ואספנו עגלות ולולים מחברים, ואז נסענו לקחת אותם". היאמשחזרתאתהרגעים הראשונים. "גל צרחה צרחות אימה, היא הייתה בת שמונה חודשים, ואיתי לא דיבר והלך איתנו, הוא היה בן שנתיים וחצי. הבן הקטן שלנו היה אז בן שמונה, הוא היה הילד הקטן בבית (יש לי ארבעה ילדים משלי, הגדולים היו אז בצבא). הוא כתב על זה לאחרונה סי ־ פור בבית הספר, שביום אחד נוספו לו שני אחים קטנים ממנו. הוא אומר לי 'איזה מזל שיש לי שני אחים קטנים, אני לא מפונק כמו שהייתי ואף פעם לא משעמם בבית". "תמצית החיים" למרות כל הקשיים, היא שמחה מאוד ואיתה כל בני המשפחה. "הם ילדים מדהימים, עברנו המון סערות מטלטלות בים, הם שני גאונים. זוכרים הכל, יודעים הכל. להסתכל מסביב ולראות את החברים שלי, שהילדים שלהם גדלו והם נמצאים במקום אחר לגמרי - ואני עדיין בגנים

ואחרי המפץ הגדול, מה שהיה לפני גל ואיתי (שמות בדויים), ומה שהיה אחרי שהם הצטרפו למשפחה שלנו. מאז שהפכנו למ ־ שפחת האומנה שלהם זה שינה את כולנו". שני ילדים נוספים שבוע לפני ראש השנה הם קיבלו לבי ־ 20 תם שני ילדים. "היינו אמורים לארח אורחים, התקשרתי ואמרתי שאנחנו מב ־ מעיין: "לראות כל יום מה הדבר הזה שנקרא אומנה עושה, לראות מה השינוי שחל בילד כתוצאה מבית חם ויציב. לראות את השינוי הזה שאנחנו זוכים לשנות בנפש צעירה, זה ממלא אותנו ונותן לנו הרבה כוחות להמשיך. זה אושר, פשוט אושר"

6.1.2023 ˆ ידיעות אילת 14