אילת 6.1.23

הולכת ומתפתחת באילת בשנים האחרונות סצנת הראפ. לא מדובר רק בצעירים חובבי מוזיקה אלא גם בכאלה שרוצים להפוך לראפרים. אחד מהם הוא אייל ברום ששם הבמה שלו הוא "ג'וניור". ברום מצליח להגשים את החלום להיות ראפר מצליח, אבל גם משקיע לא מעט כדי לסייע ולתמוך בצעירים אח ־ רים. הוא מפעיל אולפן הקלטות ומאפשר לצעירים להק ־ ליט באולפן מבלי לדרוש תשלום. לא מרים ידיים סצנת הראפ בישראל עשתה לא מעט כותרות עם הצמד "סבלימינל והצל" ומשפחת "תאקט", אבל כל זה דעך לאחר הסכסוך הממושך שאליו נקלעו קובי שמעוני (סאבלימינל) יואב אליאסי (הצל) עד לקאמבק המיוחד שעשו לאחר נתק ארוך שנים. בינתיים טונה (איתי זבולון) ונצ'י נצ' (רביד פלו ־ טניק) תפסו את הבמה ולקחו את סצנת הראפ בישראל צעד אחד קדימה. באילת, בשקט וכמעט מתחת לרדאר, התפתחה סצנה של ראפרים, צעירים שאוהבים לשיר, וכל רצונם היה להפוך להיות ראפרים מצליחים. הקבוצה הוקמה על ידי הראפר הראשון באילת "קורניו" יחד עם המפיק המוזיקלי רון בננו שהוא גם בעלים של אולפן הקל ־ טות באילת, אבל משהו קרה והפרויקט נעצר. לאחד מהם, אייל ברום ג'וניור, היה רצון עצום לפתח קריירה בתחום, והוא לא הרים ידיים. ) הציב לעצמו מטרה: להפוך לראפר. את שם 23 אייל ברום ( הבמה קיבל ג'וניור בעקבות העסק המשפחתי שמנהל אביו אורן, חברה למסכי לדים, איתו עבד מגיל קטן והשם דבק בו. ברום גדל והתחנך באילת. הוא למד ביסודי בבית ספר "היובל" ובתיכון "גולדווטר". את השירות הצבאי העביר קרוב לבית, בבסיס חיל הים באילת, כך שכל חייו הוא בעצם היה באילת. "מגיל צעיר אהבתי מוזיקה", הוא מספר, "תמיד הייתי עם מיקרו ־ פון ביד ומיקסרים מול העיניים בגלל העבודה של אבא, אפשר לומר שאת הג'וק הזה קיבלתי ממנו". החלום של ברום היה מאז ומתמיד גם לכתוב מוזיקה. "התחלתי לכתוב שירים בגיל מוקדם יחסית, בגיל עשר. צריך הרבה אומץ כדי לכתוב ולהוציא שירים כי זה דבר לא קל". בגיל עשר כתב ברום את השיר הראשון שלו. "זה היה שיר אהבה. אומנם לא חוויתי בגיל הזה אהבה, אבל שמעתי שירים וקיבלתי מהם השראה. אגב, השיר הראשון שלי שכתבתי בגיל עשר, שיפרתי אותו, כתבתי אותו מחדש והוא מתוכנן עכשיו להיכנס לאלבום השני". ויתר על העמדה הביטחון העצמי הלך והתעצם אצל ברום כשעלה על העמדה והפך להיות הדי.ג'יי של מועדון "סלינה". לפני כשלוש שנים החליט לפ ־ רוש מתחום עיסוקו כדי.ג'יי בשביל להגשים את החלום האמיתי להיות ראפר. לדבריו, היה לו קושי לשלב את שניהם. "מאוד קשה לשלב בין עבו ־ דה כדי.ג'יי לבין הרצון להיות ראפר מאחר שכתיבת השירים והלמידה דורשים המון השקעה, ולעבוד כדי.ג'יי זה בעיקר חיי לילה, והזמן היחיד הפנוי לרוב זה בלילה בגלל העבודה, אז לצערי נאלצתי להשאיר את זה בצד ולהתמקד בכתיבה". כבר החל ברום 14 במקביל להגשמת החלום צריך גם להתפרנס. בגיל לעבוד בעסק המשפחתי "ברום מסכי לדים". משם הוא נפתח יותר לעולם האירועים והתרבות. "בזכות זה יצרתי את הקשרים עם האנשים הנ ־ כונים, הכרתי אומנים גדולים כמו עברי לידר ומשה פרץ שאיתם אפילו פיתחתי סוג של שיחה. עברי לידר למשל היה אחד האנשים שמאוד השפיעו עליי. הוא סיפר לי את הסיפור שלו איך הוא הת ־ חיל את הקריירה, הביא לי השראה ענקית לכל הדבר הזה, ופשוט דחף אותי להגשים את החלום שלי", הוא מספר בהתרגשות, "פגשתי ראפרים כמו נ'צי נצ' וטונה, גם להם סיפרתי את הסיפור שלי והצגתי את עצמי, וזה היה סוג של התרגשות אפילו לדבר איתם על זה מאחורי הקלעים. כך בעצם ידעתי מה מצפה לי בהמשך הדרך, קיבלתי עצות וטיפים מה צריך לעשות ואיך אני צריך להתנהל". משימה לא פשוטה סצנת הראפ באילת החלה בזכות כמה צעירים שחלמו להפוך להיות ראפרים. "לא היתה כזו מודעות לסצנה של הראפ ועדיין אין ממש", מודה ברום, "מי שממש אוהב ראפ, יודע ומכיר, אז הופענו עד השנה שעברה בטיילת כחלק מהפרויקט של הקבוצה עם המפיק רון בננו והראפר 'קורניו' שהקים את הקבוצה.

הופענו במסגרת פסטיבל מוזיקה שקידם תאגיד התיירות, אבל לצערי אילת התפרקה כי הרוב כבר לא נמצאים כאן. 08 הקבוצה של הראפרים היו לנו כמה הופעות, אבל החלה להתפתח סצנה מעניינת עם בני הנוער שהבינו שמתפתח פה משהו יפה". ספר איך זה התחיל? "התקופה הזאת היתה ממש מדהימה, זה היה כמו משפחה קטנה, היינו יושבים ביחד, עושים מעגלי פריסטייל, מביאים רמקול ומיקרופון, עו ־ שים מעגל ומתחילים לאלתר". איך זה להיות היום ראפר? "זו משימה לא פשוטה כי גם באילת, ובכלל בארץ, זה עדיין לא מפותח מספיק. נכון שיש כבר ראפרים מצליחים, אבל יש הרבה מאוד ראפרים שמכירים אותם רק בקהילה הישראלית של הראפ. נראה שזה מתחיל להתפתח פה ואני מקווה שזה יהפוך להיות יותר קל, ובינתיים זה לא כל כך קל". אתה חושב שאתה יכול להמשיך ולהתפתח באילת הרחוקה? "כן בטח, אני אפילו מאוד אופטימי. אני רואה איך הדברים מתק ־ דמים ומתחילים לקרות דברים, מתחילה להיות התעניינות במיוחד בקרב בני נוער. חוץ מזה, אני חושב שיש פה הרבה פוטנציאל וכיש ־ רון לא מנוצל בעיר הזאת, ואני עושה כל מה שאני יכול כדי להצליח מפה. למרות המרחק, אנחנו היום חיים בעולם אינטרנטי. בעבר היינו צריכים לרדוף אחרי תחנות רדיו כדי שייקדמו את השירים שלנו, אפשר בדרך הזאת להגיע לכולם, אפילו לתחנות רדיו, ומפה אפשר להצליח. היום יש גם את פלטפורמת הטיק טוק, מספיק שס ־ רטון אחד שלך יצליח, וזהו, אתה כבר מוכר, ואני בונה על העולם האינטרנטי, היום זה הרבה יותר קל. אני כן מאמין בעיר הזאת". כאן באילת אילת היא קהילה קטנה ומרוחקת ממרכז הארץ, שם מתרחשת הסצנה האמיתית, אבל ברום סבור שגם באילת אפשר להצליח. אתה לא מרגיש שאתה צריך לפרוץ גבולות ולצאת מאילת? "ברור שכן, זה בטח יגיע מתישהו, אבל אני תמיד אעבוד מפה. אילת היא העיר שלי ואני לא מתכוון לעבור מפה, גם אם אני אצליח בעתיד ואפרוץ קדימה, אני עדיין אשאר כאן, אילת זה הבית". יש גם הרבה ראפרים שלא הצליחו בתחום הזה? "נכון, לא כולם מצליחים ויש כאלה שלא הולך להם. היום יש הרבה ראפרים שאפילו אני לא מכיר ואין לי בכלל מידע לגביהם, לכן מאוד צריך לבלוט פה ולפרוץ גבולות מסוימים כי יש את העולם של הראפרים מחו"ל שבני הנוער גם עו ־ קבים אחריהם, וכל הזמן צריך להביא משהו מיוחד, וזה לא קל. היום מאוד קשה להיות מקורי ותמיד תשמע כמו חיקוי של מישהו, לכן כאן צריך לצאת מהקופסה, וזה בכלל לא פשוט. אם אנשים היו יודעים כמה עבודה והשקעה זה מצריך מראפר או מזמר מסוים, הם היו אפילו יותר מעריכים את זה כי זה ממש קשה". המסר: החיים שלי

ברום בילדותו. "תמיד הייתי עם מיקרופון ביד ומיקסרים מול העיניים"

תמיד "אני מסתכל על הראפר רביד פלוטניק , (נצ'י נצ')

גם הוא התחיל משום דבר עשה הכל ו בכוחות עבר עצמו. מעבודה לאולפן והגיע לאן שהוא הגיע. אני מאמין באמת שאני אוכל לאן להגיע שהוא הגיע ואפילו יותר"

ההשקעה שעליה מדבר ברום לא מסתכמת רק בכסף. מדובר בלא מעט זמן שצריך להשקיע בכתיבה כדי לה ־ ביא את הסיפור המיוחד, את הטאץ', את האני שלך לתוך כל זה. את העיסוק בראפ הוא התחיל באופן רשמי לפני כמעט שלוש שנים. "אני למשל לוקח הרבה נקודות מלא מעט ראפרים, ואני מנסה כמה שניתן כדי לא להישמע כמו אחד מהראפרים, איך אני מביא את עצמי שישמעו את אייל ברום ולא נצ'י נצ'". איזה מסרים אתה מעביר בשירים שלך? "אלבום הבכורה שלי שנקרא 'סאונד צ'ק' הוא אלבום מאוד כללי וכייפי, אבל די שי ־ ניתי פאזה, ובאלבום השני שאני עובד עליו עכשיו, אני הולך לשתף את סיפור החיים שלי מההתחלה ועד היום, דרך שירים, כך יבינו את הדרך שעברתי. זה למשל אלבום שמאוד הוציא אותי מהקופסה. בכל שיר אני מעביר מסר אחר. למשל, כל נושא ההחרמות, הטיק הטוק, הניתוק של בני הנוער שהם כמו זומבים, את דעתי האישית בשיר מחאה על ההתנהלות של המדינה בזמן האחרון. אני גם מנסה לחזק אנשים. גם אם אחד השירים שלי הוא עמוק ועצוב, אני עדיין רוצה לחזק אותם ולומר להם בסופו של יום תהיו אתם ויהיה בסדר". מאיפה אתה לוקח את ההשראה לשירים שלך?

ידיעות אילת ˆ 6.1.2023 19