ירושלים 01.04.22

גילי בן אוזיליו ז"ל 1991 ," ב"ביבר הזכוכית באדיבות מוזיאון ארכיון | | " תיאטרון "הבימה צילום: מורל דרפלר

"כל חיי התכוננתי לתפקיד הזה". יעיש בן אוזיליו ב"ביבר צילום: | " הזכוכית רדי רובינשטיין

יורם לוינשטיין, מייסד ומנהל הסטודיו למשחק שפועל בשכונת התקווה אמר הש ־ בוע: "גילי למדה בבית צבי בתקופה שאני הייתי מורה שם. אומנם לא המורה שלה, אבל אי אפשר היה לפספס את הבולטות שלה. היא הייתה דמות פנומנלית. על הבמות ראיתי כמה היא שחקנית טובה ומצליחה. התפוח לא נפל רחוק מהעץ. לנעמי יש הרבה מאמה, אבל אני חייב לציין שלא בחרנו אותה בגלל שאמה שיחקה את התפקיד בעבר. נעמי התאימה לדמות וזה היה מדויק". לחץ מאחורי הקלעים לא תמיד היה לה ברור שהדרך מובילה לתיאטרון. החשש מפני הסיכוי שתאכזב ולא תעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציבו שני הוריה כמעט והביא אותה לרדת מהבמה ול ־ בחור במסלול ישיר ללימודי רפואה. "למדתי בעירוני א' במגמת מחול ושרתי בלהקת צופי תל אביב. בצבא שירתתי בשייטת. ליוויתי מבחינת ת"ש ורווחה את הלוחמים. זאת הייתה הפסקה מהאומנות והיצירה שעברה

דרך השחרור מהצבא והסתיימה כשחזרתי . אבא אמר 23 מהטיול הגדול. הייתי כבר בת לי שאני צריכה להתחיל לעשות משהו עם עצמי. התמהמתי. התלבטתי.

"אני זוכרת שהייתי לא מעט מאחורי הקל ־ עים של תיאטרון החאן בירושלים. אבא ואמא שיחקו שם יחד. אני זוכרת שאמא התאפ ־ רה ואז גם איפרה אותי. טיילתי בין

ציאות לא פשוט עבור שתינו. בתור ילדה שמגיעה מבית שכל החיים שלו זה תיאטרון, אני כל הזמן עסקתי במחשבות: האם אני מס ־ פיק טובה למקצוע. האם אעמוד בסטנדרטים של ההורים? חוץ מזה, כל החיים שמעתי על הדמות הזו, כאילו התכוננתי כל החיים לת ־ פקיד הזה". ואיך היו החזרות? "כל תהליך בניית הדמות היה קשה. חששתי לא להיות טובה כמו אמא ומצד שני לא רצי ־ תי להיות כמוה. רציתי להביא את הייחודית שלי, של נעמי". "בתור ילדה שמגיעה מבית שכל החיים שלו זה תיאטרון, אני כל הזמן עסקתי במחשבות: האם אני מספיק טובה למקצוע. האם אעמוד בסטנדרטים של ההורים?"

בסוף אמרתי לעצמי שאירשם למכינה אצל יורם לוינשטיין ואחריה אחליט. ברגע שהג ־ עתי כבר ידעתי שזה המ ־ קום שלי". כאמור, יעיש כבר בשנה השלישית. התפקיד ב"ביבר הזכוכית" הכריח אותה לחפש לעומק, לחזור לעבר ולצפות באמה משחקת את הדמות. "רק לפני חצי שנה הסכמתי לצפות בק ־ לטת שבה רואים את אמא משחקת.

חדרי השחקנים מאחורי הבמה. זה היה כמו לונה פארק. אבל לא הכל היה נחמד. הגיעה תקופה שבה אמא ניסתה לעבור מהתיאטרון לטל ־ וויזיה ולא כל כך הצליחה. אמנם בתיאטרון היא הייתה הצלחה וזכתה בפרסים, אבל את האודישנים לטלוויזיה היא לא עברה והיא לא מצאה את עצמה כל כך על המסך. זה השאיר לי הרבה חומר למחשבה על החיים כשחקן

צילום: | לוינשטיין רדי רובינשטיין

זה היה רגע מכונן. בפעם הראשונה ראיתי את אמא חיה על הבמה. כשצפיתי נרגעתי גם לגלות שאני לא חיקוי או שחזור. אני מעבי ־ רה משהו לגמרי שלי. המחזה בתקופתה היה ריאליסטי לגמרי ואילו אנחנו מעלים אותו כזיכרון". מה את זוכרת מאמך השחקנית?

וכמה צריך סבלנות ואמונה". מה אמא הייתה אומרת אם הייתה היום רואה אותך ב"ביבר הזכוכית". "אם יש משהו שאני זוכרת מאמא שלי זה שהיא תמיד אמרה לי שלא משנה לה מה אני אבחר לעשות. גם אם אני אכשל וייפול היא תמיד תהיה איתי".

ידיעות ירושלים ˆ 1.4.2022 83