ירושלים 02.06.23

ורוניקה רונן, תושבת שכונת רסקו, לא ויתרה על בובה שמצאה בזמן הבריחה מהנאצים ושליוותה אותה לאורך כל מסע ההישרדות שלה בשואה ‰ בשבוע שעבר, בתיווך "ידיעות ירושלים", היא העבירה את הבובה היקרה למוזיאון 'יד ושם' יחד עם הסיפור של שתיהן הבובה מתקופת השואה שריגשה את 'יד ושם'

חשד: הטרדה מינית במעלית משועפאט נעצר ביום 30 גבר בן שני בלילה בחשד למעשים מגו־ נים והטרדה מינית. מהמשטרה נמסר כי לפני מספר ימים שתי התלוננו בתחנת 19 צעירות בנות לב הבירה, נקלעו לאירוע חמור שהתרחש במעלית, במרכז העיר. השתיים דיווחו כי גבר ששהה במ־ עלית, החל לבצע בעצמו מעשים מגונים, ניסה לגעת באחת מהן וגם הטריד מינית באופן מילולי. בתום חקירה מאמומצת החשוד אותר, נעצר ונחקר. התפרעות בהר הבית והסתה כתב אישום חמור הוגש ביום רא־ ), תושב 22 שון נגד מוחמד שקיר ( העיר, שהסית לטרור במהלך משחק כדורגל והשתתף בהתפר־ עות נגד כוחות הביטחון במספר הזדמנויות. על פי כתב האישום, שהוגש לבית המשפט המחוזי בעיר, במהלך חודש אוקטובר הכין הנאשם כר־ זות עם תמונותיהם של המחבל עודי תמימי ושל פעילים נוספים בארגון 'גוב האריות' ותלה אותן במגרש כדורגל. מספר חודשים לאחר מכן, על מנת למנוע הריסה של מבנים בג'בל מוכבר שהוצאו להם צווי הריסה, ארגן הנאשם חסימת צירי תנועה בכפר. כמו כן הוא השתתף בהת־ פרעות בהר הבית. כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע שלל עבי־ רות ובהן הסתה לטרור, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, התפרעות ועוד. הצתת אופנוע, קטטה ודקירה כתב אישום הוגש בשבוע שעבר מבית חנינא 22 נגד צעיר בן שדקר באמצעות סכין קרוב מש־ פחה. לפני כחודש, שוטרי תחנת שפט של מחוז ירושלים הוזעקו לשכו־ נת בית חנינא בירושלים בעקבות דיווח על הצתת אופנוע. במהלך הטיפול באירוע, התפתחה קטטה אלימה במעורבות עשרות, שב־ מהלכה נדקרו מספר מעורבים. השוטרים הפסיקו את הקטטה, עצרו מספר מעורבים באירוע וגם תפסו את הסכין אשר על פי החשד שימשה לדקירה. אבי שני

אלינור פבריקר

הצוות של מוזיאון 'יד ושם' התרגש לקבל בובה אשר ליוותה שורדת שואה מאז ילדותה בהונגריה ועד

לימים אלה בירושלים. "עבורי הבובה היתה ,)84 יצור חי ונושם", מספרת ורוניקה רונן ( תושבת שכונת רסקו. "התייחסתי אליה כאילו היתה האחות הקטנה שלי. למעשה, היא היתה אחותי היחידה". "תמיד ביקשתי שתהיה לי אחות" ורוניקה לבית משפחת וייס נולדה בסגד, העיר השלישית בגודלה בהונגריה. משפח־ תה היתה אמידה, עסקה בטקסטיל, ובבעלות הוריה היו מספר בתים וחנויות טקסטיל. במהלך מלחמת העולם השנייה המשפחה איבדה את כל רכושה והחלה במסע בריחה. ורוניקה הקטנה הגיעה עם אמה וסבתה אל וילה בודדת ומפוארת, שבה ככל הנראה גרה משפחה יהודית שגם היא ברחה בפתאומיות. במבנה המפואר היה אוצר של צעצועים ובובות, שכל אחת מהן היתה יצירת אומנות בפני עצמה. "הבובות היו ממש אנושיות", מספרת ורוניקה. "מייד תפסה את עיניי בובת תינוקת. עיניה היו מוצלות על ידי ריסים ארוכים, והן היו נעצמות ונפתחות. בפיה הפתוח קמעה נראו לשון ורודה שזזה ושיניים אחדות. היו לה אפילו ציפורניים. היא שכבה בעגלת תינוק. רצתי אליה וצע־ קתי לאימי ולסבתי שסוף סוף יש לי אחות. תמיד ביקשתי מאמי לעשות לי תינוקת כדי שתהיה לי אחות, והיא אמרה לי שהיא לא יכולה לבד וצריך לחכות שאבי יחזור מה־ מלחמה". הבובה הייחודית ליוותה את ורוניקה גם בהמשך מסע הבריחה באותה תקופה איומה. "הייתי מטיילת עם הבובה ביער ומספרת לה את הסיפורים שסבתא שלי קראה לי. במהלך השואה ויתרתי על המעיל שלי תמורת קצת גבינה, אבל על הבובה לא וית־ רתי בשום פנים ואופן. כשהיינו באוסטריה הילדים ביקשו לשחק איתה ולא הסכמתי. שמרתי עליה מכל משמר". לימים ורוניקה עלתה לישראל ונישאה, אך כיום היא גרה לבדה בשכונת רסקו. בש־ נים האחרונות היא שקלה להעביר את הבו־ בה ל'יד ושם', אך ההחלטה לא היתה קלה. "הגעתי לנקודה שבה יכולתי לוותר על ורוניקה רונן: "אחרי שמסרתי את הבובה התקשרו אלי ושאלו אותי מה שלומי, אם לא היה לי קשה, אם הצלחתי לישון בלילה. הצלחתי. תהליך הפרידה שלי הושלם"

צילום: עמית שאבי | " ורוניקה רונן והבובה. "אני קשורה יותר לדברים רוחניים

הבובה", היא מספרת בהתרגשות. "לפני כן בשום פנים ואופן לא יכולתי. הייתי כל כך קשורה אליה, היא היתה איתי מגיל חמש. שלחתי אותה אל משחזר עתיקות, במטרה למסור אותה, אבל אחר כך היא נשארה אצלי עוד שנה וחצי. הייתי צריכה שהיא תהיה על ידי עוד קצת, כדי לגמור להיפרד ממנה. שנה". 80 היא הרי היתה חלק מהחיים שלי בשבוע שעבר, בתיווך "ידיעות ירושלים", הגיע לביתה של ורוניקה צוות של 'יד ושם', והוא קיבל את הבובה עם הסיפור המרתק למשמרת עבור הדורות הבאים וגבה מו־ רוניקה עדות מצולמת, שגם היא תישאר לזיכרון בשנים הבאות. "חשבתי לעצמי שכשאני לא אהיה אז סתם היא תיזרק או שישחקו איתה והיא תיהרס, וזה חבל. היא צריכה להישמר. אחרי שנודע לי כמה היא שווה, אז בכלל הבנתי שאסור שזה יישאר בבית של מישהו. זה צריך להיות של המ־ דינה, במוזיאון. "התרגשתי מאוד כשמסרתי אותה. אם זה היה קורה לפני כמה שנים הייתי מאוד בוכה ומתאבלת עליה. עכשיו לא. יש לי תחושה שאני יכולה להתרומם ולהתרחק מדברים. החלטתי למסור אותה והייתי שלמה עם זה. לקח לי המון שנים להגיע להחלטה הזאת למסור אותה. שלוש-ארבע, אולי חמש שנים, שבהן עשיתי את התהליך של הפרידה ממנה. היא היתה בתוך הארון העליון בבית שלי, ושמתי לב שאפילו ככה היא נהרסת. במוזיאון ישמרו עליה בטמפרטורה נכונה, ויש רסטורטורים אם משהו יתקלקל. אם תהיה תערוכה בנושא, גם יציגו אותה. נרגעתי בזמן האחרון, וזה "שום כאב לא נמשך לנצח"

מה שאיפשר לי למסור את הבובה. אין לי הסבר למה נרגעתי כל כך. "שום כאב או אבל לא נמשך לנצח, אפילו אחרי אדם יקר ביותר. אני לא רוצה להיות כמו אשת הבנאי במחזה של סטרינדברג, שבו נשרף חלק בית עם תינוק והאם המשי־ כה להתאבל כל החיים. כולם חשבו שהיא מתאבלת על התינוק, אבל האמת היתה שהיא התאבלה על אוסף הבובות שלה, שאבד בשריפה. "איבדתי את אבא שלי וחלק גדול ממשפחתי האהובה בתקופת המלחמה. בארץ מתו סבתי היקרה ואמי. איבדתי גם כמה חתולות שאהבתי, ואיבדנו את כל הר־ כוש שלנו, אז להמשיך להתאבל על בובה במשך שנים? היא בסך הכל לא נשברה, לא עברה לחוץ לארץ, היא נמצאת בעיר שאני חיה בה ובמקום הכי טוב. ישמרו עליה, ול־ פעמים יוכלו ליהנות ממנה בתצוגה אנשים רבים. מספיק לי לדעת את זה". הבובה שווה הרבה מאוד כסף. היית יכולה למכור אותה. "אני לא אוהבת למכור שום דבר. אני לא סוחרת. אני קשורה יותר לדברים רוחניים ולא מעריכה כסף. המשפחה שלי היתה עשירה, אבל אף פעם לא היה אכפת לי מכסף. גם כשלא היה לנו מה לאכול, אף פעם לא דיברנו על כסף. אמא של סבתא שלי היתה מאוד ענייה. בעלה היה סנדלר ילדים. כאשר היא הלכה לשוק 13 והיו להם היא קודם כל קנתה זר פרחים, במחשבה שאולי אחרי קניית המזון לא יישאר לה כסף לפרחים. הפרחים היו יותר חשובים לה מאוכל. "אחרי שמסרתי את הבובה התקשרו אלי ושאלו אותי מה שלומי, אם לא היה לי קשה, אם הצלחתי לישון בלילה. הצלחתי. תהליך הפרידה שלי הושלם".

צילום: משטרת י-ם | הסכין שנתפסה

16

2.6.2023 ˆ ידיעות ירושלים