ירושלים 02.06.23

1976

שנים של זכרונות 50

ניסו ונהנו התשובה שנתנה ‰ המנהל שלקח את אורי פפר על הגב לכיתה אמא של יוחנן פלסנר למורים שדרשו ממנה לקחת אחריות על ההלם שבו הגיבו אנשים כשאליענה שכטר סיפרה ‰ הבן השובב ואיך שער בית הספר אחראי לקריירה של ‰ שאצלם אין מבחנים 'הניסויי' חוגג חמישים שנה וזו רק ההתחלה ‰ יובל שמלא

הורים טוענים: סירובה של העיריה להעמיד לרשות בית הספר הניסויי מבנה מתאים — עלול להכשיל את הניסוי. ראש העירייה, טדי קולק בתגובה: " חינור טוב אינו זקוק לבניין מפואר. לירושלים בעיות קשות יותר, מאשר בעיית הדיור של ביה"ס הניסויי"

1984

כותרת כתבה ב"ידיעות אחרונות" על בית הספר: "חופש כל השנה". הכתב דיווח בהתרגשות: "ביום רביעי אין לימודים–יוצאים לסדנאות... תלמידה הכינה ציור רקום בעבודת גמר וקיבלה 'עשר' במשרד החינוך'"

למידי כיתה ט' ומעלה מלווים על ידי מורה שהם בוחרים והקשר הוא אישי, כל מורה נפגש עם הת־ למיד שבחר אותו לשיחות אישיות. זה דבר אדיר. היה תלמיד שחנכתי חמש שנים וכל שבוע הייתה לנו פגישה. זה היה ברור שאני מקדיש לו שעה בש־ בוע. אני נהניתי והוא נהנה. לשמחתי הרבה הוא החל ללמוד היסטוריה באוניברסיטה. כשהוא הגיע לראיון הקבלה בסוף כיתה ו', זה היה עם ספר עב כרס על סטלין, מהדברים שאני קורא. המראיין הסתכל עליו בתדהמה ושאל 'זה מה שאתה קורא בכיתה ו'?' אז הוא אמר 'כן, זה מה שאני קורא. ומאז היה ברור שזה אח שלי לאהבה להיסטוריה". גרופית של בית הספר "הניסויי הציל לי את החיים", אומר השחקן אורי פפר ("פמת"א", "החברים של נאור"). "הוא נתן לי, כילד שלא מצא את מקומו במוסדות חינוך קונ־ בנציונליים, הזדמנות להשתלב ולפרוח במסגרת שתמכה בעצמאות היחיד בתוך הכלל. הכי אהבתי את דף ההישגים שחסך ממני את חרדת הציונים וקידם דיאלוג במקום שורה תחתונה של מספר". "הדרך החינוכית אז ממש לא הייתה סטנדרט, לי זה כן היה כי ככה גדלתי. כשהייתי אומרת לאנשים שאין לנו מבחנים ואין ציונים אלא דפי הישגים הם היו מאוד מופתעים, ואני ממש לא הבנתי מה מפתיע בזה", אומרת השחקנית אליענה שכטר (פלפלים צהובים, שטיסל, תמרות עשן) שעשתה בניסויי את כל המסלול, מגיל ארבע ועד סוף יב'. "היה לי מזל גדול. אני גרופית. כשאני למדתי היינו כיתה בשכבה. גדלנו יחד, זו הייתה קהילה הרבה לפני שהמילה הזו הייתה טרנדית. הדרך החינוכית שם משפיעה עליי עד היום". "בית הספר הזה הוא הרבה בשבילי", מוסיף הבוגר הטרי יחסית, יובל שמלא (אלוף "נינג'ה ישראל") שעד היום מגיע מעת לעת לבית הספר לדבר עם תלמידים, "זה בית שני, המקום שבו הפ־ כתי להיות מי שאני, שבו למדתי את כל מה שהיה צריך ללמוד. זה מקום שלימד אותי הרבה על איך אני יכול לשלב דברים שאני רוצה לעשות עם דב־ רים אחרים. הצוות מאוד תמך בי ובספורט שלי, לטוס לתחרויות באמצע שנה למרות שאני מפסיד לימודים, נתנו לי לצאת מוקדם כי הייתי מתא־ מן בחיפה. אני חושב שזה דבר שהראה לי שאפשר לשלב אימונים עם הלימודים וגרם לי ליהנות גם מהלימודים. "התחלתי לטפס כשהייתי בכיתה ו' ושנה אחרי עוד חבר בכיתה בשם נמרוד מרקוס, שהוא היום אחד המטפסים הטובים בעולם, התחיל גם. הרבה מאוד חברים היו באים לטפס על הקיר באצטדיון

ידידה פרץ

הגיע חבר אל בית הספר הניסויי הכנסת לשעבר וכיום נשיא המכון הישראלי לד־ מוקרטיה, יוחנן פלסנר, די במקרה. "גרנו במושב עמינדב וידענו שנעבור לעיר באיזשהו שלב אז אמא שלי חיפשה איפה נוכל ללמוד", הוא נזכר, "הניסויי היה בית ספר על אזורי. לדעתי אמא שלי בסך הכל חיפשה בית ספר שיש בו מקום. היא בכלל לא ידעה מה זה הניסויי. לי ולאחותי הקטנה היה מקום אבל לא לאחותי שהייתה שנה מעליי, אני הייתי בכיתה ד' ואחותי בכיתה ה', אז אמא שלי באה פשוט בבוקר שבו התחלנו ללמוד, הני־ חה אותה בבית הספר ואמרה לה 'תיכנסי לכיתה', היא בכלל לא הייתה רשומה ולא היה לה מקום ואז הם ראו שהיא ילדה כזו חמודה אז אמרו לה 'טוב בינתיים תישארי פה עד שיימצא לך סידור' ומפה לשם היא כבר נשארה". אמא שלך הבינה באיזשהו שלב שזה בית ספר בלי מבחנים ותעודות? "היא הבינה באיזשהו שלב. אני בשלב היותר צעיר לקחתי את החלק של בלי מבחנים ובלי תעו־ דות בעיקר ללשחק כדורגל אז הזמינו אותה לבית הספר ואמרו לה שרוצים שהיא תיקח אחריות על זה שאני אלמד יותר ברצינות, אבל אז היא אמרה שהיא לא מוכנה כי זו אחריות של בית הספר ושאם צריך שיענישו אותי". דף הישגים במקום תעודה ואכן, כשהוקם לפני חמישים שנה נחשב הניסויי לשונה בנוף הירושלמי בפרט ובמערכת החינוך הישראלית בכלל בלי מבחנים ובלי ציונים, "אנ־ שים חשבו שמדובר בבית ספר דמוקרטי וזה לא, אבל אני חושב שהוא בסופו של דבר רחוק גם ממה שהאבות המייסדים רצו", אומר אורי גבע שניהל את בית הספר במשך שני עשורים, פרש לפני שלוש שנים ומאז, כך הוא מודה, מתגעגע. "הניסויי נפתח כבית ספר פתוח ואחרי כעשר שנים שבהן כל תלמיד שרצה לעשות בגרות נאלץ לעזוב את בית הספר, היה ויכוח בתוך הקהילה אם לה־ גיש בכלל ל'זוועה' הזו שנקראת בגרות, ומהרגע שהוחלט שכן אז בית הספר הלך לכיוון אחר. זה הזרם שהנהיג איתי זימרן". אז מה נשאר מהניסויי המקורי? "הרבה מאוד. זה בית ספר שאין לו תעודות ולא ציונים, יש לו דפי הישגים שהתלמיד כותב, שה־ מורה כותב. יש את שיטת החונכות שזה אומר שת־

1989

סערה לאחר שמנהל בית הספר מיכה שלוי הזמין את אודי אדיב, שהורשע בריגול בבגידה, להרצות לפני התלמידים. חברי כנסת דרשו לפטר את שלוי שהודיע כי הוא מתפטר, אלא שמהר מאוד התברר כי ההתפטרות בכלל הוגשה בגלל קרב על תקציב

טדי. היינו הולכים בכל יום קבוצה גדולה כשעוד לא ידעו מה זה הספורט הזה. בכל הפסקה היינו עושים תרגילים על השער, ממש המצאנו תרגי־ הודיעו 18 לים אחד לשני. אחר כך כשהייתי בן שמביאים את הנינג'ה לארץ, שהכרנו מארצות הברית, אז ככה יצא שבזכות החברים מבית הספר התאמנתי לנינג'ה עוד הרבה לפני שהיא בכלל הגיעה לישראל". איזה מורה הכי זכור? פלסנר: "רותי להבי שהייתה המחנכת שלנו ואחר כך נהייתה מנהלת בית הספר והקימה בה־ משך את 'קשת'. כשהיא חינכה אותנו היא עשתה את צעדיה הראשונים בהוראה, לדעתי הייתה בת עשרים ומשהו. היא הייתה באמת משכמה ומ־ עלה כדמות חינוכית וגם כידענית. אני חושב שקיבלתי ממנה הרבה מהסקרנות גם ללמוד וגם להיחשף למקורות יהודיים מנקודת מבט לאו דווקא דתית. היא באמת הייתה משהו מיוחד". פפר: "אני נזכר במיכה שלוי המנהל שסחב אותי אבו־יויו במדרגות לכיתה. הוא ידע את כל התנ״ך בעל פה אז תוך כדי עלייה הייתי מתקיל אותו בספר, פרק ופסוק רנדומלי מהתנ״ך, מיכה היה נעצר, מפשפש בזכרונו ומייד כמו קסם הפ־ גיז עם הפסוק. צריך להזכיר גם את אשלי טו־ ביאס, מורה הדרמה שהביא לשיעורים איתו את אהבת התאטרון שלו על כל גווניו חזותי, קלאסי ומודרני ואפשר סביבת יצירה משגשגת". גם שכטר שומרת פינה חמה לאשלי טוביאס,

1995

תלמידי תיכון 120 בירושלים הודו שהשתמשו בסמים והמשטרה דרשה רשימות עם שמות התלמידים. "אינני חי בעיירה בפולין, ואם אדרש לשתף פעולה עם המשטרה–אעשה זאת", אמר חיים ארליך, מנהל בית הספר הניסויי

2.6.2023 ˆ ידיעות ירושלים 30