ירושלים 02.06.23

ארוכה של שיחות מלטפות, וכך גם אספרייה, שהתגעגע הביתה בלי סוף ומאמן בית"ר היה שם כדי להסביר לו כמה הוא נחוץ וכמה הוא עושה עבורו את ההבדל. זו בתמצית עבודה של מאמן: קצת פסיכולוג, קצת אבא, ולפעמים בוס קשוח, הכל לפי טובת העניין באותו רגע. לא סתם אמרו לנו השבוע שחקנים שיש לקבוצה הזו שני מצברי צבירה. הראשון הוא עד יום שני בבוקר, אחרי יום החופש בעקבות המשחק האחרון, והשני הוא מהשנייה שהם פוגשים את המאמן שעות 48 או 24 שלהם אחרי שבילו בבית, כשאבוקסיס בכמה דקות בחדר הווידיאו מכניס אותם לזון. דוג־ מה טובה היא הדרבי האחרון. בית"ר שער שוויון כואב. 96 ספגה בדקה ה־ אבוקסיס נכנס לחדר ההלבשה וכמ־ עט שבר כל מה שנקרה בדרכו כשהוא צורח בלי הפסקה. יומיים אחרי בבית וגן הוא הסתכל על השחקנים שלו ושאל אותם שאלה אחת בלבד: "אתם רוצים לשקוע או להיות וינרים ולה־ חזיר לאוהדים שלכם את הניצוץ?" התשובה כמובן היתה בגוף השאלה. ואת הנקודות בדרבי הזה בית"ר הפ־ סידה משום שאבוקסיס ישב ביציע עם צהובים, ללמדכם את מידה ההשפעה של הנוכחות שלו. כמו הרבה דברים אחרים שקשורים במועדון הזה, זר לא יבין את זאת. יש ערימה של חבר'ה על הדשא כל כך הרבה דברים קרו מאז יום כ � בחודש, ועד ל 23 שלישי שעבר, ה־ תיבת שורות אלה. אבל אם יש משהו שזועק לשמיים ומספר את סיפור הג־ ביע הזה, זו העובדה שלראשונה מזה שנים בית"ר חזרה להיות ולו לרגע 25 כל מה שמאפיין אותה לטוב ולרע: עממית, שכונתית, עדיין ישראל הש־ י � שנים אחרי המהפך הפול 46 נייה גם טי של מנחם בגין. שנים 25 זו אינה טעות בחשבון: . אחריהן 1998 חלפו מאז האליפות ב־ באו שנים יפות שכללו תארים כולל דאבל היסטורי, אבל היו בהן הכסף והיוהרה של ארקדי גאידמק, שפ־ גמו בצורה קשה באותנטיות. זו לא היתה בית"ר הקלאסית, בני עניים שמגיעים לנצח לא רק על כר הדשא את היריבה אלא גם את העשירים האחרים (מכבי תל אביב בחצי הגמר למשל). מי שעבר ליד הקופות בסמי עופר ביום שלישי שעבר ראה מחזה סוריאליסטי - ספר תורה שכל אוהד בית"ר ניגש כדי לנשק, עמדה של חב"ד עם תור ארוך שבו אוהדים מו־ רידים את הצעיפים כדי להניח תפי־ לין, וים עצום של ילדים ומבוגרים שתוהים בקול איך ייתכן שהם במעמד הכי גדול ומכובד של הכדורגל היש־ ראלי במקום להיות, כפי שהובטח להם בסרט האימה של הקיץ שעבר, בכני־ סה למגרש בכפר שלם, נאבקים על העלייה מליגה א' לליגה הלאומית? אף אחד לא יצדיק ולא מצדיק את

צילום: שלו שלום | קריאף בבית הנשיא. בסוף הוא הניף את הגביע

החיוור בשירים ושערים וטכנאים שמפזרים את המשטרה ורוצים לקבוע מי יהיה השופט, מה תהיה התוצאה ומה יהיה מזג האוויר. זה לא בסדר, זה לא תקין, ובמציאות זה גם לא מצחיק. אבל זה חלק בלתי נפרד מהסיפור של המועדון הזה, בדיוק כמו בשיר ההוא של צלילי העוד על הגביע הראשון של בית"ר: "לא אכפת לנו מה שיגידו. כן, אנחנו משוגעים". איי איי קפטן . בית"ר מפסידה 2022 בינואר, 12 במסגרת רבע גמר 4:0 למכבי חיפה הגביע. אופיר קריאף, קפטן בית"ר, מתראיין בסיום בערוץ הספורט בד־ מעות שחונקות את גרונו. "יותר גרוע לא יכול להיות", אמר קריאף. "אנח־ נו באפלה, לא יודעים מה יהיה מחר. יש לנו משפחות וילדים ומאות אלפי אוהדים שלא יודעים מה יהיה. המ־ קום הזה הוא הבית שלי, ואני מקווה שיימצא מישהו שיציל אותנו, כי מגיע לכל מי שהקבוצה הזו יקרה לו, מאות אלפי אנשים, רגעי נחת. אני אשאר פה גם אם נהיה בליגה ג'". קריאף הצטרף בשבוע שעבר לרשימה מכובדת של קפטנים ירושלמים שהניפו גביע: דוד ישי ז"ל, דני נוימן, חנן אזולאי ואורי מלמיליאן; ושניים לא ירו־ שלמים: דוד אמסלם ואריק בנאדו. לפני הגמר קריאף אמר ש"אם נזכה בגביע אני יכול למות בשקט". רק מי שכמוהו גדל ביציע המזרחי יכול להתבטא ככה. רק אחד כמוהו, שעדיין כדורגלן פעיל ומודה לאל שהוא לובש את החולצה עם סמל המנורה, ראוי למעמד הזה. במידה רבה מאוד, קריאף ביטא את כל מה שעבר בראשו ובליבו של כל אוהד בית"ר, כשעלה על הבמה בגן סאקר ובירך

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. גם הוא יודע שהחיים בבית"ר מלאים ברגעי שפל שלאחריהם מגיעה שמחה אמיתית. הוא לא זכה להניף את הג־ אלף אוהדי 15 ביע בסמי עופר מול בית"ר, אבל עשה את זה מול כמות גדולה פי שלושה בגן סאקר. מגיע לו. מגיע לנו. בטירוף שלנו מי ששאל את עצמו לגבי העוצמה שיש למועדון הכדורגל של בית"ר והפוטנציאל הכלכלי שלו, קיבל בשבוע וחצי האחרון תשובה מהדה־ דת שמדובר עדיין באימפריה. כפיר אדרי, המנכ"ל שנמנע מלדבר עם השחקנים לפני משחקים, נכנס לחדר ההלבשה לפני הגמר ואמר לכל החבר'ה בתלבושת הכחולה ש"לכל אחד יש רגע בחיים שבו הוא יכול לשנות את המציאות, לצאת מהמצב הקיים לשיא שלו. אם תעלו ותנצ־ חו את הגמר הזה, תחזירו את בית"ר למה שהיה כאן פעם, לטירוף, לש־ מחה, לעוצמות, לכל מה שהמועדון הזה היה במשך שנים ארוכות עד שנ־ קלע לסיטואציה פחות טובה. זה בר־ גליים שלכם, ואנחנו סומכים עליכם שתעלו ותחזירו עטרה ליושנה". אפילו אדרי לא ידע כמה הדברים 45 שלו מדויקים. הנה המספרים: אלף איש היו בחגיגות בגן סאקר, אוהדי בית"ר באצטדיון 16,000 איש בהקרנת 10,000 , סמי עופר הגביע על מסך ענק בטדי. עד של־ מינויים 10,000 שום מכרה בית"ר לעונה הבאה. בשבוע האחרון הכניס אלף שקל ממכירת 400 המועדון כ־ מרצ'נדייז (צעיפים, חולצות וכדו־ מה). זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שספונסרים נאבקים על הזכות להיות נותני חסות למועדון בעונה הבאה, בעוד בימים אחרים אף אחד לא רצה ששם החברה שלו יהיה קשור בצורה כלשהי במועדון הכדורגל של בית"ר. בשורה התחתונה, האימפריה חזרה. השאלה הגדולה אם אברמוב ושות' יידעו למנף את זה, או להשאיר את זה כזיכרון חד־פעמי בלבד.

הכניסה למגרש, שהרסה את טקס הנפת הגביע בצורה משולחת רסן. ועדיין, אלה היו פחות מאלפיים איש שלא ידעו את נפשם משמחה ומע־ אלף אוהדים נוספים 15 ליהם ביציע שהתנהגו למופת. הנרטיב הזה, שבו תמיד מוצאים את הסיבה שבגללה נוחרים בבוז להתנהגות של אוהדי בית"ר, הוא לעיתים מוצדק. הפעם זה היה יותר מדי. מוטב היה להימנע מאשר לפרוץ לכר הדשא. גם היה עדיף שלא לקחת לחלק מהשחקנים את המדליות. אבל גם מוטב היה לכל מיני אנשים שהקריירה שלהם נו־ לדה ובעטה בזכות בית"ר, כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, לידום. אולמרט, שעשה המון למען בית"ר, כולל מהלך מבריק שבו הזמין את יוסי אבוקסיס אליו ללשכת ראש העירייה והודיע לו שהוא לא עוזב את שנים, 26 בית"ר למכבי ת"א לפני קרא להוריד את בית"ר ירושלים ליגה. למזלנו ולמזלכם אולמרט היום הוא כבר לא פרסונה רבת השפעה אלא עבריין מורשע שפסול לעדות. בית"ר בסוף, לטוב ולרע, בנויה מד־ מויות של סרטי בורקס ומערכונים ישנים. של צ'רלי, שתופס קריזה כדי לפתוח את הבוקר; של הגשש

הסימפוניה השמינית

בית"ר בנויה מדמויות של סרטי בורקס

ומערכונים. של צ'רלי, שתופס קריזה כדי לפתוח את הבוקר ושל הגשש החיוור בשירים ושערים וטכנאים. זה לא תקין, אבל זה חלק מהסיפור של המועדון הזה

צילום: עוז מועלם | סילבה. ההגעה שלו שדרגה את העסק

2.6.2023 ˆ ידיעות ירושלים 46