ירושלים 02.10.24

הפתיעו הרגיזו ריגשו

ביטחון עצמי הקמת כיתות הכוננות בשכונות החרדיות

צילום: לירן תמרי | ליאון בחגיגות הניצחון

אובדן הביקורת קואליציה מקיר לקיר ו � , בעיצומה של המלחמה המתח 2023 בפברואר ללת בצפון ובדרום, רשם ראש עיריית ירושלים משה ליאון הישג בדמות ניצחון סוחף בבחירות מהקולות. חברי מועצת העירייה, 81.5% עם שעד אז לא תמיד עשו לו חיים קלים, יישרו קו עם רצון הבוחר וחרף האיומים לפני הבחיו רות עם מי יישבו ועם מי לא, התכנסו כולם לקואליציה רחבה. כולם קיבלו כמובן תפקידים, בין אם בשכר ובין אם בתואר ובאחריות–מה שמוכיח שפוליטיקה זו אמנות וליאון עושה אותה נהדר. לא פחות מכך היתה זו ההבנה שחלחלה אצל רבים שישיו בה באופוזיציה היא בעיקר לעשות הרבה רעש, אם יש כוח, וזהו. אין בה שום תועלת חוץ מלהו עביר חמש שנים. אלא שיש גם מפסידים–הציבור. מאז ההתכנסות לקואליציה מקיר לקיר חברי מועצה שנהגו להו תייצב בחזית מאבקים, למחות, להעלות אותם לסדר היום הציבורי ולעיתים להצליח להניע את העירייה והעומד בראשה להזדרז ולפעול בעניינים, פשוט נאלמו דום. מתי בשנה האחרוו נה שמעתם את לורה ורטון, יוסי חביליו או אדיר שוורץ יוצאים בשצף קצף על משהו? כך למשל, במשבר הצהרונים בחודש האחרון לא ראינו אף חבר מועצה מתגייס. לא ראינו אף אחד מהם זועק את זעקת מאות ההורים והילדים ההורים והילדים לא היה מי שיזעק את זעקתם. ספק גדול אם זה היה המצב לו היתה אופוזיציה. גם את תפקיד יו"ר ועד הביקורת, שמאייש בדרך כלל חבר אופוזיציה, ממלא יו"ר נעם, עו"ד אלדד רבינוביץ, חבר בקואליציה בעו צמו. אני תוהה כיצד אדם שאמור להיות חלק ממדיניות העירייה ולהצביע עימה יכול לבקר את התנהלותה. לליאון עדיין נשאר כאב ראש אחד שמזכיר לו מעת לעת שהוא לא כל יכול, קוראים לו יוסי סעידוב, יו"ר מינהל גוננים (שאיננו חבר מועו צה). בין השניים מתנהל כבר הרבה זמן, ובמיוחד לאורך השנה האחרונה, מאבק רווי יצרים. אבל במלחמה כמו במלחמה יש גם נפגעים וקרב הזה מי שמשלמים את המחיר הם התושבים והספו קים. נו, לו רק היה בנמצא איזה חבר אופוזיציה שהיה יכול להתגייס לטובתם. מירב שלמה מלמד

כתושבת רמות עד ממש לא מזמן, שכונה הסמוכה לקו התפר, מאורעות השבעה באוקטובר הכניסו אותי לחרדה לפחות מהרגילה. כמו רבים אחרים 2 קיומית, גדולה פי הייתי ערה לילות ארוכים. הגדלתי לעשות וישנתי בסו לון עם בגדים ונעליים, מוכנה לקפוץ מכל רחש. כל כלב שנבח החריד אותי וגרם לי לתהות בחשש על מי הוא נובח. ברמות כמו בשכונות חרדיות אחרות בעיר הגיבו באופן מפתיע מהר לאירועים והחליטו על הקמת כיתות כוננות שמורכבות מתושבי השכונה, אשר יפטרלו, יתנו מענה לכל חשש של אירוע ביטחוני ועל הדרך גם לאירועים פליליים. זו לא רק דרך טובה לגרום לתושבים תחושת ביטחון, אלא זה גם נתן תחושה שיש מי שהבינו שבמו צב הקשה שנוצר עם גיוס מילואים מאסיבי וכמה חזיתות שבהם ישראל מתמודדת–אין מנוס מלקחת את יוזמת ההגנה לידיים. לא שזה היה פשוט, בהתחלה התברר שאין מספיק תושבים בעלי רישיונות מתאימים לנשק בגלל אי השירות בצבא, אבל תוך זמן קצר גם זה הסתדר ומאז המלאכים של כיתות הכוננות עשו ועושים ככל יכולתם, מפטרלים, בולשים ומעדכנים את המשטרה, שלפעמים עושה יותר ולפעמים לא מספיק לצערנו. בכלל, תחושת המעורבות ושותפות הגורל של הציבור החרדי עם שאר עם ישראל גדלה ובלטה לאחר הטבח הנוו רא בעוטף שהוכיח שהאויבים שלנו אינם מבדילים בינינו. הקמת כיתות הכוננות, כמו גם ההתנדבות של חרדים רבים למאמץ בחזית ובעורף, הן צעדים בכיוון הנכון. כל שנותר עכשיו הוא לקוות שהפוליטיקה והציניות לא יפריעו כי זו לא קלישאה אלא אמת לאמיתה–רק ביחד ננצח. אבישג זוהר

צילום: פרטי | כיתת הכוננות של ארנונה

2.10.2024 ˆ ידיעות ירושלים 28