ירושלים 03.11.23

שנים בניו יורק ‰ למרות ההלם 17 שנים בדנמרק, ואודיה חזרה לרמות אחרי 8 מיכל רונצקי־גולדשטיין הגיעה לירושלים אחרי שפקד את משפחותיהן בתחילת המלחמה עם החמאס, ברור שהן כאן כדי להישאר ‰ שרי אורנג' מקטמון נשארה בלוס אנג'לס, אבל בעלה טס לארץ כדי לשרת כחובש ‰ ויש שמעדיפים להתגעגע לארץ מרחוק, אף שגם בחו"ל יש סכנה ליהודים בישראל נפגעים מטילים, בחו"ל סובלים מאנטישמיות המלכוד של הירושלמים ששוקלים לגור במקום אחר

צילומים: פרטי

מיכל רונצקי גולדשטיין

שרי ומשה אורנג'

פיני פלברבום

חיה קניג

שהשליחות שלי היא לרומם את מצב הרוח של האנשים פה". "מרגישים את הפחד" על השאלה אם הם חווים פחד או אנטישל מיות בחו"ל, קניג משיבה בחיוב. "אני חול שבת שכולם מרגישים את הפחד, אבל זה מאוד תלוי איפה את גרה. מונסי זאת חממה של הקהילה החרדית. אני חושבת שהפחד פה פחות מורגש, למרות שהיתה פה מתקל פה של טרוריסט בבית כנסת לפני כמה שנים".

לחזור לארץ ולהיות עם אנשים שמכירים את זה. עם הזמן אנשים לא הפסיקו לפנות אלינו ולתת לנו דברים, כמויות של אוכל, בגדים וצעצועים לילדים, רק כדי להביע אהדה ותמיכה". ק � ) גר ב 40 בימים כתיקונם שמחה פישמן ) ליבלנד ועוסק במכירות בפלטפורמת אמל זון. הוא הגיע עם חברים לחגוג את סוכות בישראל. החבורה שכרה דירות בבניין ריק בנחלאות, ובתום החג הם החליטו להישאר ולעזור למשפחות מהדרום שמפונות לירול שלים. "בבניין שבו שהיתי היתה קליניקה לאנל שים עם בעיות נפשיות. הקליניקה נסגרה, והיות שהתנדבתי שם והייתי מעורב הם איפשרו לי להיות שם בסוכות. ביום שני בבוקר אחרי התפילה פגשתי את אהרון שאחראי על הבניין ושאלתי אותו אם אני יכול לאכלס שם משפחות מפונות. הוא אמר שכן וכך זה התחיל. חיה ווייס משיקגו הגיעה לישראל בחג הסוכות של השנה שעברה. היא הגיעה לנל סות ועד היום לא החליטה אם היא נשארת לתמיד או לא, אז בינתיים היא פה. "בשמל חת תורה בבוקר שמענו רעש וחשבנו שזה אמבולנס", היא סיפרה ל"ידיעות ירושלים". "יצאנו לגינה לשתות קפה ואז שמענו בום. גם אז חשבנו שזו סירנה מהירה. רק כאשר הסבירו לנו מה קורה חיפשנו את הממ"ד, שלא היה לי מושג מה זה. הכי עצוב היה לי לראות את החיילים בנחלאות אומרים שלום ונפרדים מהמשפחות שלהם". לווייס בני משפחה בקיבוץ כיסופים שעות בלי 30 והסבא והסבתא שהו בממ"ד אוכל. "הלכנו למכולת וקנינו המון אוכל, המון. חוץ מזה התחלתי ללכת עם הדרכון שלי ובטרייה נוספת, והכנתי תיק למקרה חירום". האם יותר בטוח בשיקגו? "מבחינת הטילים כן, מבחינת הטרוריסל טים לא".

עדיין מרגיש לי שפה המקום הכי בטוח כי 'קרוב השם לכל קוראיו' ואנחנו במדינה שלנו ואין לנו מקום אחר. יש פה אנשים שמתים על קידוש שם שמיים, על אדמת הארץ". באותה נשימה היא מודה שבא לה לטוס לניו יורק כדי להתאוורר אבל גם לחזור במהירות, אלא שילדיה דווקא מתגעגעים לארה"ב. "לילדים שלי יש רק זכרונות טובים מניו יורק, אז זה טבעי שבכל פעם שקשה ולא טוב אתה רוצה ללכת לטוב ולל מוכר".

אבישג זוהר

במקביל למלחמה הקשה בישל ראל, האנטישמיות בעולם מגיל עה לשיאים חדשים ויש עלייה

באירועי שנאה נגד יהודים. כתוצאה מכך עולים חדשים וגם ישראלים שחזרו לארץ ומתגוררים בירושלים נאלצים להתמודד עם התחושה שאין בעולם מקום שבאמת בטוח עבורם. ל � השנים האחרונות מיכל רונצקי־גו 8 בל דשטיין התגוררה בדנמרק עם בעלה ושלוש בנותיה. לפני כשלושה חודשים הן הגיעו לבירה והמלחמה שהחלה בשמחת תורה גרמה להם להלם. "התחושה הראשונית היתה מה אני עושה פה, למה חזרתי ואני רוצה לעוף מפה", היא מודה בכנות בראיון ל"ידיעות ירושלים". "ואז חלפו יומיים ומל שהו קרה לי. ההתגייסות הבלתי נתפסת של האנשים פה במדינה הזאת, אין לי מילים. ניסיתי לדמיין את עצמי יושבת בדנמרק - אנחנו חיינו במקום בלי קהילה יהודית או ישראלית, ואני יודעת לומר שאם הייתי שם עכשיו אז הייתי לבד. במקרה הטוב מישהו היה שואל אותי מה שלום המשפחה שלי, במקרה הפחות טוב גם זה לא, ואין לי מושג מה הבנות שלי היו שומעות בבית הספר. פה זה מרגיש ביחד". מיכל מזכירה את שיר הילדים המפורסם 'באנו חושך לגרש' ומסל בירה: "אני ממש מרגישה שנתקלנו בחושך ענק ויש פה מלחמה של אור וחושך. בתוך הכאב הבלתי נתפס הזה ובחושך הזה שאנחנו נמצאים בו אני רואה כל כך הרבה נקודות אור". להתאוורר, לחזור גם לאודיה, שהתגוררה בניו יורק עם משל שנים עד שהם חזרו לגור 17 פחתה במשך ברמות, ברור שהבית הוא פה. "אני חושבת שכמה שאנחנו מבוהלים ועברנו טראומה,

אבל יש גם ירושלמים שעל זבו ולא מתכננים לחזור בקל רוב. "זה מאוד קשה שאני פה והם שם", אומרת חיה קניג, י � שנים עברה מ 27 שלפני רושלים למונסי שבניו יורק בעקבות בעלה דאז והוריה מתגוררים עדיין בעיר הקול

מדינה במלחמה

"הגעתי למלון בוירג'יניה", מוסיף פיני. "הפקיד בכניסה היה ערבי והוא ראה אותי עם הכיפה על הראש ואמר לי: 'אני הייתי הורג את כולם'". אתם מעורבים פיזית בפ־ עילויות למען ישראל?

דש. "כשזה קרה רציתי לקחת מטוס ולטוס לישראל ולחוות את מה שקרה ביחד עם העם שלי והמשפחה שלי. עברנו שוק, טלל טלה מטורפת. הרגשתי שאני חייבת לדעת כל פרט וכל דבר וכל מה שקורה ועובר על הישראלים ועל המדינה". גם שרי אורנג' מקטמון הישנה, שמתגול ררת עם משפחתה בפומונה שבלוס אנג'לס שנים, החליטה להישאר בחו"ל. משה 7 מזה בעלה לעומת זאת רצה לחזור. "הוא ביקש להתנדב ויצר קשר עם המפקד שלו, שאמר לו שכרגע המצב לא ברור אבל שיהיה זמין". שרי התנדבה מייד לכל פעילות אפשרית למען ישראל, וארבעה ימים לאחר תחילת המלחמה משה טס לארץ. "מאוד חששתי מזה - הוא חובש קרבי ואנחנו פה והוא כבר לא בכושר כמה שנים". ), תושב מודיעין 27 אצל פיני פלברבום ( ו � שנים, המצב יותר מ 7 שחי בניו יורק כבר רכב: "זה גרם לי להרבה לילות בלי שינה. היו מחשבות לחזור לישראל, אבל אני חושב

"השתדלתי להיות מעורבת בסושיאל מדיה", עונה קניג, "אבל עכשיו עם כל התל מונות הקשות שהופצו והשנאה הקשה לישל ראל אני לא מסוגלת. קשה לי". פלברבום מציין: "ניסיתי לעזור קצת לזק"א ולקשר אותם לגורמים אמריקאיים, וחוץ מזה אני כבאי וחשבתי יחד עם קבוצה של כבאים נוספים לטוס לישראל ולעזור". האם יהודים-האמריקאים חווים את האירועים הנוכחיים אחרת מהישראלים? קניג: "כן. לישראלים יש יותר הבנה למה שקרה וקורה בארץ ורגישות מאוד גבוהה לטרור ולאנטישמיות. אני חושל בת שהישראלים המקומיים יותר מפחדים מהאמריקאים. מצד שני, אם הייתי בארץ אז הייתי מפחדת עוד יותר". פלברבום: "הישראלים מרגישים יותר מחוברים מאשר האמריקאים, אבל כל אחד מנסה לתרום בדרך שלו". אורנג': "בסביבה שלי אין עוד אבות שגויסו למילואים. בהתחלה חששתי, רציתי

צילום: פרטי

שמחה פישמן: "פגשתי את אהרון שאחראי על הבניין ושאלתי אותו אם אני יכול לאכלס שם משפחות מפונות. הוא אמר שכן וכך זה התחיל"

34

3.11.2023 ˆ ידיעות ירושלים