ירושלים 04.04.25

- מודעה -

לקרוא לקונספציה בשמה: מה באמת הוביל לאסון השבעה באוקטובר?

אבל, מהי בדיוק אותה קונספציה? אף אחד לא הגדיר, וממילא לעצם ההסכמה שהייתה “קונספציה” אין שום משמעות. כמי שהתריע הרבה לפני השבעה באוקטובר שהחמאס אינו מורתע אלא מתעצם, ושעל צה”ל להיערך ברצינות לתרחיש של תקיפה מכמה זירות במקביל, חשוב לי לנסח במדויק מה הקונספציה אליה אסור לישראל לחזור. כולם מסכימים שישראל הייתה ב"קונספציה" שהובילה למתקפת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר . כלומר, ברור לכל 2023 ישראלי, שהטבח הנורא לא התרחש בחלל ריק, אלא על רקע תפיסה ביטחונית ומדינית שגויה, שהשתרשה במשך שנים – ואפשרה לארגון הטרור הרצחני שמעבר לגבול לבנות את כוחו ולהכות ביישובי העוטף באלימות חסרת גבולות שמדינת ישראל לא הצליחה לצפות - מוגש מטעם הביטחוניסטים -

ישראל להימנע מלהחיל שלטון צבאי על רצועת עזה. זאת, גם אם משמעות הדבר הייתה לאפשר לחמאס לבצר בה שלטון טרור החותר בגלוי להשמדתנו. בהתאם לכך, נמנעו ממשלות ישראל מלהפיל את שלטון חמאס, וזאת גם כשהייתה להן ההזדמנות, היכולת והלגיטימציה הציבורית לפעול – , בצוק איתן 2008־ בעופרת יצוקה ב , ובצמתים קריטיים נוספים. 2014־ ב התפיסה שניתן להכיל את איום החמאס במקום להכריעו לא הייתה מדיניות רשמית, אלא מעין תורה שבעל פה: הבנה סמויה שלפיה חיזוק הכלכלה, צמצום החיכוך ופיתוח תנאי החיים ברצועה יביאו ליציבות ביטחונית. כך התבססה בפועל גישה שמהדהדת את אסטרטגיית ההכלה האמריקאית מתקופת המלחמה הקרה, אך בהבדל אחד משמעותי: ישראל עמדה לא מול מעצמה מסודרת שיש לה הרבה מה להפסיד, כמו ברית המועצות, אלא מול ארגון טרור דינמי, אלים וחסר עכבות, המחופר בתוך אוכלוסייה אזרחית. ההנחה ששיפור תנאי החיים בעזה, דרך יצירת ועידוד תעסוקה, מעבר סחורות ומתן הקלות, יוביל לריסון הדרגתי של חמאס, הופרכה. קרה בדיוק ההיפך: במקום לרכך את האיום, המדיניות הזו העניקה לארגון זמן, תשתית ומשאבים לבצר את שלטונו ולבנות יכולות צבאיות נרחבות. קונספציה רב זירתית שמחייבת שינוי כיוון הקונספציה לא התבטאה רק ביחס לחמאס. היא שיקפה התכחשות רחבה יותר לאיום שהלך והתהדק סביב ישראל בכמה זירות במקביל.

פרופיל - אמיר אביבי

ניפצה את האשליה שניתן להכיל את חמאס, וסימנה את תחילת ההתפכחות. היא חשפה שהשקט היחסי לא נבע מהרתעה, אלא היה הסחת דעת מחושבת — ושישראל לא ניהלה את האיום, אלא אפשרה לו להתעצם. אלא שהתפכחות נקודתית אינה מספיקה. כדי למנוע את הקונספציה הבאה, ישראל זקוקה ליותר מתיקון קונקרטי — היא זקוקה לשינוי כיוון. רק חזרה לעקרונות היסוד הציוניים של בניין כוח צבאי, חיזוק ההתיישבות בכל חלקי הארץ ואי-נכונות לסבול נוכחות צבאות טרור על גבולותינו — תוכל להוות בסיס איתן להרתעה יציבה. זהו לא פחות מתנאי הכרחי להבטחת ביטחונה של ישראל לדורות.

ישראל. בכך שלא התמודדנו עם כל אחת מהחזיתות הללו, אפשרנו להן להתלכד לכדי איום כולל. במקום להרתיע את האויב — הרתענו את עצמנו. הקונספציה הזו חלחלה עמוק לתוך צה"ל, והשפיעה על אופן בניין הכוח שלו. תחת הסיסמה "צבא קטן וחכם", נשחקו בהדרגה העוצמה והמסה של כוחות היבשה והמילואים, גודל המלאים, והיכולת לנהל מערכות מתמשכות. צה"ל החל להסתמך יתר על המידה על יכולותיו הטכנולוגיות והמודיעיניות ועל תקיפות מדויקות מרחוק, על חשבון תחזוקה שוטפת של כוחות יבשה מאומנים ומצוידים — על אף שזהו בסיס כוחו של כל צבא באשר הוא. הקונספציה לא הייתה רק טעות אסטרטגית אלא תולדה של כשל תרבותי עמוק. מקבלי ההחלטות ומובילי דעת הקהל בחברה הישראלית התמכרו לאשליה שניתן לנהל סיכונים במקום להכריעם, והיו מוכנים להסתפק בשקט זמני במקום בביסוס ביטחון בר־קיימא. זוהי תרבות שמעדיפה הכחשה על התמודדות, דחיינות על תכנון, והישענות על תקווה במקום על מוכנות. מתקפת הטרור של השבעה באוקטובר

בצפון, חיזבאללה ביסס יכולת צבאית משמעותית, הנשענת על פריסת כוחות ותשתיות טרור בתוך אוכלוסייה אזרחית ועל יכולות אש הולכות ומשתפרות, בגיבוי איראני. איראן העמיקה את מעורבותה המזיקה באזור וחימשה, מימנה והפעילה שלוחות טרור הפועלות סביב גבולות

לאן נעלמה ההכרעה? אבן יסוד של הקונספציה היא ההנחה שכיבוש רצועת עזה על ידי ישראל, ולו באופן זמני, אינו בגדר אפשרות. מאז הסכמי אוסלו, וביתר שאת לאחר ההתנתקות, התקבעה במערכת המדינית והביטחונית התפיסה שעל

29 ידיעות ירושלים ˆ 4.4.2025