ירושלים 04.05.22

מסע ישראלי

אזור המלונות באילת "יש את אילת ויש את שאר הארץ. אנחנו חיים כאן בסוג של בועה. מנותקים. מצד אחד יפה כאן, העיר מקסימה והחיים זולים וטובים, אין מע"מ, אין רמזורים, מעט פקקים, ומנגד חייבים להתפשר, כי יש כאן המון חסרים. למשל בתחומי הרפואה והתרבות. אנחנו גם רחוקים מהמשפחה המורחבת ולפעמים גם מהילדים שעוזבים. אי אפשר להיות ספונטנים ולקפוץ למרכז הארץ או לצפון, כי הכל רחוק" (מתוך הפרויקט) ירדן: "לכל מקום יש את האפיון הדרמטי שלו. לפעמים האפיון הזה מתבטא בשפה. המילה ספונ ־ טני חזרה באילת בכל המפגשים שלי. ספונטניות לא קיימת שם. זה בוודאי משפיע על כל אורחות החיים וההתנהלות של האנשים".

דבר קלטתי את המקום שלהם". על מה למדה בכל מקום ירדן פחות רוצה לדבר. "אפשר לנסח המון תו ־ בנות מהפרויקט – חברתיות, כלכ ־ ליות, דתיות, מגדריות. אני משאירה את החיתוכים למי שבוחר לראות את הפרויקט. המסע הזה גורם לי אושר. בישראל מנסים כל הזמן להוביל אות ־ נו להיות רק ליד מי שדומה לנו. ומי שלא דומה לנו הרבה פעמים זה מית ־ רגם אצלנו ל'בוגד', 'חלאה' וכו'. אני חיפשתי במפורש את מי שלא דומה לי. אני רוצה לפגוש מורכבויות, אני לא רוצה עוד כמוני. יש לסארטר את המ ־ שפט 'הזולת הוא הגיהנום'. בשבילי זה לא נכון וככל שאני מגיעה למקומות ככה אני רוצה להכיר יותר את המרחב שלנו. והכי הייתי רוצה שאנשים יירצו להכיר, שייצאו למסעות גילוי". בכמה מקומות עוד תהיי? "שאלה שאין לי כרגע תשובה עליה. אני רוצה להיות בכל סוגי היישובים וצורות החיים. עדיין לא הייתי למשל ביישוב בדואי או חרדי. לא הייתי ביישוב שכולו נוצרי ויש עוד. אני מע ־ ריכה שאני אזדקק לפחות לעוד שש שנים". ככה זה, מסע שמתחיל כשזוג משק ־ פיים הולך לאיבוד מוביל בסוף ליכולת להעמיק מבט וגם להישיר אותו לה ־ רבה חלקים של המציאות שקודם, גם עם המשקפיים, בכלל לא היו פתוחים או גלויים או נמצאים בהכרה. חלק קטן מהמבט הזה שלעיתים הוא מראה עדינה ומחוספסת, ובכל מקרה אנושית ומקורית, על ישראל, מופיע כאן. הפ ־ רויקט המלא (והגדל כל הזמן) באתר של נורית ירדן. https :// www . nurityarden . / com

מכון וולקני, על הקשיים בדרך הארו ־ כה, המאמצים הגדולים והאכזבות. ופתאום ראיתי אותו בטלוויזיה אחרי שהוא הצליח. זה ריגש אותי". אז כמה אנחנו דומים, הישראלים? "הייתה לי מחשבה כשרק התחלתי שאני אמצא מרחב אנושי הרבה יותר הומוגני ממה שבאמת קיים. וגם גיליתי שזה לא רק שאני לא מכירה מספיק או בכלל צורות חיים אחרות משלי. כולנו לא מכירים. הצפון לא מכיר כל כך את הדרום. הדרום לא מכיר את הצפון. גם את תל אביב לא מכירים. אני מקווה שלא רק אצלי נשברו סטריאוטיפים וסטיגמות במהלך המסע הזה אלא שגם אנשים למדו לראות שתל אביב היא לא בועה, שאין באמת דבר כזה 'מדינת תל אביב'". את שואלת את האנשים שאת פוג ־ שת שאלות פוליטיות? "לא. יש כמובן מקומות שטומנים בתוכם קונפליקטים פוליטיים כמו למשל קיבוץ ברעם שיושב על אד ־ מות פלסטיניות, אבל אני לא שאלתי שאלות פוליטיות במובן הזה. אני גם לא מכוונת לשום מקום ספציפי. אני שואלת על המקום עבורם ואנשים אומרים את מה שבליבם. יש לי כמובן דעות פוליטיות, אבל בפרויקט הזה ני ־ סיתי להתרחק מעצמי, לשים את עצמי בצד כמה שאפשר ולהיות הכי פחות שיפוטית שאני יכולה. אמרתי להם, אבל קודם כל לעצמי, שבאתי כדי ללמוד מהם על המקום, לא כדי לה ־ שמיע להם את דעותיי. אחרי כן כמו ־ בן יצאתי לצלם. אני לא יכולה באמת לברוח מעצמי. הצילומים הם המבט שלי על המקום, אבל אני מצלמת אחרי שפגשתי את האנשים. לדברים שלהם בכל זאת היה משקל באיך בסופו של

4.5.2022 ˆ ידיעות ירושלים 50