ירושלים 04.10.22

הלכתי ושמרתי על השבת כי כל העי ־ ניים בחנו אותי. לאורך כל השנים בפ ־ נימייה נשארתי דתייה". לחיות עם שתי זהויות אנחנו נפגשות באחת מהפינות היפות במכון ון ליר בירושלים. אוריה, שרק סיימה עכשיו את תוכנית המצטיינים של מכון שלם ללימודי המזרח התיכון ואסלאם, עוברת כאן קורס הכשרה לע ־ מיתי הדרכה בפורום לחשיבה אזורית. המסלול שהחל באפרת, המשיך בפני ־ מיית שדה בוקר, עבר דרך שירות צבאי במחלקת החינוך במג"ב ומגיע עד לכאן, לקורס שמבקש לבחון את מקומה של ישראל במזרח התיכון גם מתוך עיני הלא יהודים. בואי נחזור לפרויקט השבת. איך הוא בכלל התחיל? "הוא נבט מתוך הקרע שהתחלתי לה ־ רגיש בפנימייה. התחלתי להרגיש שאני חיה עם שתי זהויות ושתיהן אמיתיות. לא הצלחתי לחבר ביניהן. בילדות שלי אף אחד לא אמר לי ש'החילונים הם עגלות ריקות', אבל זה היה מאחורי הקלעים ומוטמע מאוד. פתאום הגעתי לפנימייה, מקום מאוד חילוני, ופגשתי משפחות שלקחו אחריות על הבחירות שלהן. לא יכולתי להישאר אדישה לזה. אחרי הצבא היה לי בן זוג. כשהיינו יחד זו הייתה הפעם הראשונה שלא שמרתי שבת. רציתי להיות בטוחה שאני לא שומרת שבת בשביל משהו מהותי, אבל מה זה המשהו המהותי הזה? אני זוכרת נסיעה אחת באוטובוס בירושלים. הס ־ תכלתי דרך החלון וראיתי המון אנשים עם כיפות. כל זרם והכיפה שלו. שאלתי את עצמי איך נראית השבת של כל אחד מהם. מיד גם עלתה המחשבה שבשביל לענות על זה אני אצטרך לנסוע אליהם הביתה לעשות איתם שבת". מהמחשבה הזו ועד השבת הראשונה שבה יצאה להתארח עברה שנה שלמה. בספר, שכאמור ייצא החודש (אוקטובר) לאור ופרטים עליו אפשר למצוא באתר שלה, כתבה על כל השבתות, על כל המסע, הרגשי והמנטלי שעברה. המשפחות ידעו שאת כותבת ספר? "בוודאי. שלחתי לכל משפחה את הפרק שלה. היה לי חשוב שיראו, שי ־ עירו. חלק ביקשו להופיע בשמן. חלק ביקשו לשנות פרטים מזהים". כולם דיברו יידיש תבחרי שבת לספר עליה, אני מבק ־ שת ואוריה מתלבטת ובסוף בוחרת את השבת העשירית. אירוח אצל משפחה מחסידות ויז'ניץ בבני ברק. "השבת שם הפתיעה אותי. התארחתי אצל סבא וסבתא. באתי קצת 'כועסת' בגלל מה שידעתי על מקומה של האישה בח ־ סידות. חלק גדול מהזהות שלי בשנים האחרונות קשור מאוד לפמיניזם. ידעתי שלא אוכל לדבר עם הגברים במשפחה. הילדים של הסבא והסבתא היו מבוגרים ממני. היו שם כמה נכדות בגיל שלי. כולם מסביבי דיברו יידיש. איתי דיברו בעברית. יצא שהסתובבתי עם הנכדות.

אוריה. "יש שבתות שמתאים לי ללכת למסיבה ויש שבתות שאני מנתקת את הטלפון"

לדתי לאומי, ואמה, שהייתה דתייה, הפכה חרדית. הנדודים בין שניהם חייבו את הילדה והנערה אוריה לעשות כל הזמן התאמות. זה לא פשוט למי שהיא גם קצת מרדנית, גם כל הזמן שואלת שאלות וגם כל הזמן מחפשת לתקשר ולחבר בין כל הקצוות והסדקים. "בגיל מאוד צעיר הבנתי שאני חייבת לצאת מהבית", אוריה משתפת. לפני כיתה י' יצאה לחפש מס ־ גרת. "מאוד היה קשה למ ־ צוא פנימייה לנערה כמוני, דתייה אבל לא בסיכון". החיפושים הובילו אותה לפנימייה בשדה בוקר. "הייתי הדתייה הראשונה שלמדה שם וזה לא היה פשוט", היא מספרת. "הפכתי להיות 'הרבנית' של הילדים ושל הצוות. כל שאלה אמונית הפנו אליי. נהיה לי 'תפקיד'. בבית אצל ההורים לא תמיד הלכתי בשבתות לבית כנסת, אבל בפנימייה

אחת, אב ואם ושישה אחים ואחיות (היא הרביעית) שגרה באפרת, הפך לשני בתים. "יש לי המון האוסים", אוריה עוברת לאנגלית כדי להבחין בית , שאליו היא כל כך Home ל- House רוצה להגיע. עם השנים אמה התחתנה שוב ונו ־ לד לה ילד נוסף. אביה התחתן גם הוא (בפעם השלישית) עם אישה שהיו לה חמישה ילדים. "לכל זה צריך להוסיף את הילדים שיש לאבא שלי מהנישואים הראשונים שלו ובסך הכל ילדים", אוריה 15 אנחנו שוב צוחקת ובעיניים שלה גם אור שבור. "אני בקשר עם כולם. ברור שעם האחים הביולוגיים שלי אני בקשרים הכי קרו ־ בים". ההורים שלה עלו מארצות הברית בגלל ציונות. עם השנים זזו על הס ־ קאלה הדתית. אביה, שהיה חרדי, הפך

"אני זוכרת נסיעה אחת באוטובוס בירושלים. הסתכלתי דרך החלון וראיתי המון אנשים עם כיפות. התחלתי לשאול את עצמי איך נראית השבת של כל אחד מהם. מיד גם עלתה המחשבה שבשביל לענות על זה אצטרך לנסוע אליהם הביתה לעשות איתם שבת"

צופר  ירוחם  עזוז  נתניה  בני ברק  אביעזר

 מבשרת  אלון הגליל

ידיעות ירושלים ˆ 4.10.2022 51