ירושלים 04.10.22

חיפשה שבת, מצאה בית

הייתה אחרת לגמרי. משפחה חילונית לגמרי. הילדים לומדים בבית ספר אנתרופוסופי. הם לא עושים קידוש, אבל כן ארוחה משפחתית. איך שה ־ תיישבנו והרמנו כוסית לחיים נפתחה הדלת והבן הבכור של המשפחה נכנס עם כמה חברי ילדות שצילמו ותיעדו איך הוא מודיע לכולם שהוא התארס. אחרי הארוחה הלכנו כולם לחגוג בבר. בבוקר יצאנו לטייל בגולן. הם לא עשו את זה בשבילי. זה באמת מה שהם עו ־ שים בשבתות. זה היה כל כך יפה. הר ־ גשתי שם לגמרי את השבת". והייתה גם השבת במאחז בשומרון שהעלתה אצל אוריה את שאלת גבו ־ לות הפלורליזם. "שאלות מייסרות", היא מעידה. "תהיתי האם אני צריכה להיות במאחז, מקום שרחוק ממני מב ־ חינה פוליטית. האם אני יכולה בכלל לקבל כאן משהו? האם בכלל אני רוצה לקבל? האם אני מסוגלת להקשיב?". התייסרה ונסעה. ואיך היה? "מורכב. קודם כל הייתי צריכה לש ־ כנע אותם שאני לא מהשב"כ. גם מת ־ נחלת לשעבר, גם לימודי מזרח תיכון ואסלאם, גם דוברת ערבית, מה כבר אפשר לחשוב עליי? בסוף הם האמינו לי. הנשים שם עוסקות ברוקחות טב ־ עית ובהעצמה נשית. אני לגמרי יכולה להזדהות ולהתחבר עם זה. הגברים בי ־ טאו צדדים אלימים יותר שהיה לי קשה לשמוע ואני בוודאי לא מסכימה איתם. כל השבת התלבטתי אם להגיד משהו ואם כן אז מה. בסופו של דבר שתקתי בגלל שרציתי להקשיב. אפשר לא לה ־ סכים ולהקשיב". אחת השבתות המיוחדות במסע שלה

הלכתי איתן אחרי הארוחה לטיש של האדמו"ר. זאת הפעם הראשונה שהייתי בטיש. הייתה שם מחיצת זכוכית שה ־ פרידה בין גברים לנשים. התיישבנו ממש קרוב למחיצה כדי שאוכל לראות. בזמן שכל אלפי האנשים עסוקים בטיש אני סיפרתי לבנות שלמדתי גמרא. הן היו בשוק. התחילו לשאול למה אותן לא מלמדים גמרא. זה היה רגע מיוחד. והיו שני דברים שהפתיעו אות במיוחד. אחרי הארוחה כולם שרו שירי שבת. הסבא ביקש ממני לשיר פיוט כי סי ־ פרתי לו לפני כן שסבא רבה רבה שלי היה חסיד, מלחין פיוטים ותפילות מוכר מאוד באוקראינה. אני כמובן מכירה את הפיוט שהוא ביקש ממני לשיר, אבל לא שרתי כדי לא לגרום לאי נעימות לשאר בני המשפחה. והיה עוד רגע שהדהים אותי. אחד הבנים של הסבא בא לשאול אותי על הלימודים. נכון שהוא הסיט את הפנים כשדיברנו וזה יכול לעצבן אותי בדרך כלל, אבל ברגע ההוא הב ־ נתי אותו. גם הערכתי את זה שהוא בא לדבר עם אישה זרה ולשמוע מה יש לה להגיד. וכאמור, לא באתי להתווכח. באתי להקשיב". היית גם בשבתות לא דתיות. "כן. השבת באלון למשל הגליל

צולם במרכז המבקרים של יקבי ירושלים, משכנות שאננים

, אבל הגיעו אליי מאות הזמנות" 50 משפחות, גג 20 אוריה. "חשבתי שיזמינו אותי

האחים בודקים כל הזמן שכולם אכלו, שאף אחד לא נשאר רעב. הסיפור המ ־ שפחתי שלהם והחיבור ליהדות גם רי ־ תקו אותי. ההורים נפגשו בסיני, עברו למכסיקו, טיילו בכל העולם ובסוף בחרו בישראל, ביהדות ואז גם בעזוז". אוריה גרה בשנים האחרונות בירו ־ . Home שלים. עדיין מחפשת בית. בינתיים היא נודדת בין האוסים. "אבל אני כבר שלמה", היא אומרת בנוגע לשאלה מה תרם לה המסע. "יש לי בית. מצאתי אותו. זה בית פנימי. למד ־ תי להקשיב לעצמי ולהסכים לזה שיש שבתות שמתאים לי ללכת למסיבה ויש שבתות שאני מנתקת את הטלפון ושו ־ מרת שבת הלכתית. זה לא קורע אותי יותר. אני יכולה לחיות בשני העולמות ודרך הסדקים והשאלות שלי נכנס הרבה אור".

הייתה ביישוב הקהילתי עזוז שיותר קרוב למצרים מאשר לבאר שבע. חיות משפחות. המשפחה שהזמינה את 16 בו אוריה להתארח אצלה בשבת הייתה יוצאת דופן כמעט בכל מובן. ההורים עברו תהליך גיור ואחר כך גם חזרו בתשובה. אוריה: "זו המשפחה הדתית היחידה בעזוז אז היא בעצם תפקדה גם כקהילה. היה להם ספר תורה בבית כי הוא שימש גם כבית כנסת. הכל היה אחר בשבת הזו וגם מרגש. בבתים של ההורים וגם בפנימייה תמיד הייתה המולה. היו חברים, הייתה משפחה, פגשתי הרבה אנשים בבית כנסת. פה לא. המשפחות חיות במרחק גדול זו מזו אז זו הייתה שבת של שקט. הם יוד ־ עים לכבד את המרחב, אבל כשהם היו מתכנסים לתפילות ולארוחות היה שם יחד חזק. ריגש אותי לראות איך כל

בחסות

4.10.2022 ˆ ידיעות ירושלים 52