ירושלים 06.10.23

למועצה ברשימת

עפים על החלום

לחיות חיי נוודות החלום:

כובשת את העולם על רגל אחת

) מבני ברק 29( אחרי שרגלה נקטעה, אסתריה סגל מאז היא צוללת, ‰ החליטה לטייל לבדה בעולם ובכל ‰ רוכבת, גולשת, ממריאה וכובשת הרי געש "אלוהים שלח לי ‰ יום מחדש "יוצאת מאזור הנכות" סרטן כדי שאבין שאני רוצה לחיות"

סגל. היעד הבא: אנטארקטיקה צילומים: | פרטי

מירית קושניר-סטרומצה

רק כשאסתריה סגל חלתה בסרטן היא הבינה עד כמה היא רוצה לחיות. "חיים אקטיביים", היא אומרת, "לא רק לנת שום אוויר, לשתות מים ולשרוד את החיים, לא לחיות מכורח הנסיבות. הייתי נערה דיכאונית, לא הלכתי לבית הספר והגעתי לאשפוז פסיכיאטרי. הייתי בשאלות גדות לות על היקום, ובמידה מסוימת ביקשתי סרטן כדי למות בכבוד. ואלוהים שלח לי סרטן כדי שאבין שאני בעצם רוצה לחיות". ) נולדה וגדלה בבני ברק, השלישית 29 סגל ( ת � ה 16 ילדים במשפחה חרדית. בגיל 10 מת גלה גידול ממאיר ברגלה השמאלית, ואחרי טיפול כימותרפי וניתוח שבו הוצא הגידול, היא נותרה עם נזק עצבי שפגע קשות באיכות חייה. "שמו מִשְתל במקום הברך, והחל תהליך אורתופדי ארוך, שכלל ניתוחים ונסיונות טיפול. המצב רק החמיר, התמכרתי למשככי כאבים ונוסף גם קושי נפשי. "אחרי שמונה שנים נוצר זיהום במשתל, והיתה התלבטות אם לנתח ולנקות או לקת טוע את הרגל. לא ראיתי לזה סוף". לפני חמש שנים, בהחלטה אמיצה שקיבת לה, נקטעה רגלה עד מעל לברך. "רגע לפני שנכנסתי לניתוח כמעט התחרטתי, אבל בתוכי ידעתי שזו החלטה נכונה. ידעתי שהקטיעה תפטור אותי מהרבה בעיות. אבל הגיעו בעיות אחרות, וניסיתי להתאבד פעת מיים. חלף עוד זמן עד שהבנתי שאלה החיים שלי. עשיתי פרוטזה, נגמלתי ממשככי כאת בים, והתחלתי לעשות ספורט ולעבוד". ', חיה עם 11 היא עבדה בטלוויזיה ב'כאן בן זוג אחרי שהפסיקה להיות דתייה, ובת ' נסעה למה שהיה אמור 21 תחילת אוגוסט להיות שנת טיול באירופה והתפתח הרבה מעבר לכך. כך נרקם חלומה לחיות חיי נוודות, בלי כתובת, בלי ארץ, בלי עיר. מאז הספיקה לגלוש בפורטוגל בכפר הדייגים עם הגלים הגבוהים בעולם, לרכוב על אופת נוע ולצלול בתאילנד ולטוס במסוק מעל הר געש פעיל באיסלנד. "לקראת כל חוויה אני נערכת עם אישורים מהרופא ולומדת את הסיטואציה, כי כשרואים שאני בלי רגל תמיד אומרים: 'את לא'. לפני קורס הצלילה הפחידו אותי, אבל אני לא אחת שמוותרת. עשיתי את הקורס ולא הבנתי מה העניין, הרי מתחת למים לא צריך קביים. פתאום הייתי בתוך האוקיינוס, מולי דגים בגובה צלילות, מסוקים והרי געש

העיניים, ונדהמתי כמו ילד קטן שרואה פלא עולם. גם באיסלנד לא האמנתי שאצליח להתקרב להר הגעש, אחרי שהחוויה נמנעה ממני מספר פעמים כי אני לא יכולה ללכת. הפעם, בטיסה עם מסוק, זה הצליח. עברנו מעל ההתפרצות ארבע פעמים, וראינו מלת מעלה את הלבה מתפוצצת ונשפכת, והרגת שתי ענווה עמוקה על כך שאני והר הגעש הזה חולקים את אותו כדור הארץ. " באיסלנד בכיתי מהתרגשות המון פעת מים, כי איך אני אמורה להכיל את כל היופי המוגזם הזה?" מדי כמה חודשים היא חוזרת לישראל וחוסכת כסף מההרצאה 'לצאת מאזור הנת כות', שבה היא מספרת את סיפור חייה. הראיון הזה מתקיים מפראג, אחרי שבחודש האחרון היא עברה את איסלנד, הונגריה, י � ל 26 סלובקיה, אוסטריה וצ'כיה וישנה לות באוהל. "חשוב לי להתלהב מכל דבר, מהגשם שהשאיר טיפות מים זוהרות על הדשא מחוץ לאוהל שלי, ומהדוב שהסתות בב שם בלילה. ואני גם פוחדת, כמו בלילה שבו ישנתי באורגון בוואן בין האוקיינוס "לפעמים אני סוגרת מראש, ולפעמים אני נוסעת לאן שהלב מושך. אני לא מרבה ללכת. לרוב אני מתניידת בכלי תחבורה וישנה בו, או באוהל. במרכז אמריקה ישנתי בהוסטלים. במקום נגיש אני מטיילת בכית סא גלגלים, ובמקום פחות נגיש - בעזרת אחוז מהזמן, אבל תמיד 99 קביים. אני לבד יש מטיילים בסביבה". מה החלום הבא? "באנטארקטיקה ובאוסטרליה עוד לא הייתי. אני מתכננת לטייל בעוד שנה, לעת בוד שנה בארץ ואז להגיע לאוסטרליה. בית נתיים אני צוברת חוויות, כמו להתיידד עם פיראט קטוע רגל באי קורטז שבאוקיינוס השקט. הרי אם לאחד מאיתנו היו שתי רגת ליים, המפגש הזה בכלל לא היה קורה". ליער והיתה אזעקת צונאמי". איך מחליטים על היעד הבא?

נשים בנבחרת 2/3 זה של פעם 50/50 למועצה ברשימת זה של פעם למועצה ברשימת נשים בנבחרת 2/3

6.10.2023 ˆ ידיעות ירושלים 18