ירושלים 07.10.22

כנגד כל הסיכויים ), כפר סבא 26( נרקיס ומעיין ממדוב גרם 500 פגה במשקל בבית חולים מאיר מורגלים לפגוש באופן יומיומי אנשים שנולדו מחדש לאחר שחייהם ניצלו, אבל דומה שסיפורם של נרקיס ומעיין מכפר סבא, שבתם הבכורה, טליה, 26 ממדוב, זוג סטודנטים בני שרדה בניגוד לכל הסיכויים, עולה על כולם. "טליה שלנו היא נס אמיתי", אומרים בהתרגשות ההורים הטריים. "זה היה ביום שישי", מספרת נרקיס. "הלכנו להוריי ולפתע הרגשתי כאבים חזקים בבטן התחתונה. הייתי בחודש השישי וחשבתי שזו הת י רחבות רגילה של הרחם וכאבים שאופייניים להיריון. חזרתי הביתה לנוח, אך הכאבים התחזקו עד שממש צעקתי". מעיין ונרקיס החליטו לא לקחת סיכון ונסעו לבית חולים מאיר. "הם הרגיעו אותי שיש דופק, חיברו אותי למוניטור וראו צירים. הרופאה י � ס"מ. הלידה התח 4 שהגיעה לבדוק אותי אמרה לנו: 'יש פתיחה של לה'. אמרנו, 'תעשו הכל כדי להציל את התינוקת". ד"ר עינית גרינבלט הוקפצה מהבית והסבירה לזוג הצעיר על הפגייה ועל התהליך הצפוי. "אין ספק שהיינו בשוק", אומרת נרקיס. "אנח י , לפני רגע היינו עסוקים במבחנים. ניסינו 26 נו שני סטודנטים בני לעכל את הסיטואציה. אחרי שעתיים התינוקת כבר הייתה ממש בחוץ למרות שכלל לא לחצתי. שמעתי בכי ושמו אותה באינקובטור. ואז בעצם התחיל המסע האמיתי והארוך, זה שכלל לא תכננו". גרם, חצי חבילה של סוכר, 500 "היא נראתה כמו חייזר קטן, כל כולה שוכבת באינקובטור עם המון מכשירים", משחזר מעיין. "הרופאים הסבירו שכל שבוע שעובר מגדיל את הסיכויים שלה להחלים. ניסו לעודד אותי ואני רואה את הבת שלי בלי לדעת מה יהיה איתה בעוד חמש דקות. זו מחשבה קשה. בימים הראשונים כל הזמן הלכתי בין הפגייה לבין מעיין, שהייתה בהתאוששות". נרקיס באותה עת לא רצתה לראות את טליה. "פחדתי שהיא לא תש י

נרקיס, מעיין וטליה ממדוב עם צוות הפגייה צילומים: יאיר | שגיא

רוד", היא מספרת. לאחר מספר ימים, כשהרופאים אמרו לנו שהיא לוחמת קטנה, הלכתי אליה. ראיתי אותה באינקובטור ופרצתי בבכי. רק אחרי חודש, החזקנו אותה בפעם הראשונה בהתרגשות עצומה. "ככה עברנו לאט לאט, שלב ועוד שלב" מספר מעיין. "כל הזמן שא י לנו את הרופאים מה הסיכויים שלה ואם היא יצאה מכלל סכנה. חיינו מיום ליום - מתקשרים לבדוק שהיא בחיים ושהכל בסדר. גם בלילות היינו מתעוררים בחצות ומתקשרים לבדוק שהיא עדיין בחיים ואחר לפנות בוקר. 4:00- כך שוב ב "זו הייתה תקופה קשה בה ליוו אותנו באופן צמוד כל צוות הפגייה של בית החולים מאיר וגם עובדת סוציאלית ופסיכולוגית של בית החו י לים", הם מספרים. "אבל עם הזמן התקדמנו, עברנו מהנשמה לתמיכה נשימתית. בהמשך התחלנו להחליף לה חיתולים, להחזיק אותה עלינו גוף אל גוף בתנוחת קנגורו, במשך כל שעות היממה כמעט. "הפגייה הפכה לסוג של משפחה. מהרגע הראשון הם לא ויתרו על הילדה שלנו. זה תהליך שממש עברנו ביחד איתם. הם היו כל כך אנושיים. הייתה רופאה שפשוט לקחה את השולחן והכיסא שלה והח י לה לעבוד באופן קבוע בצמוד לאינקובטור של טליה, וגם האחיות לא משו ממנה. במקביל הם כל הזמן שאלו לשלומנו ותמכו בנו, זוג סטודנטים שפתאום נכנסו לרכבת ההרים הזאת". אחרי חמישה חודשים הגיע רגע השחרור וטליה הקטנה יצאה הבי י תה. "זה היה נורא קשה, פתאום להיות בלי המוניטור, בלי ההשגחה שעות ביממה", הם משתפים. "כיום 24 הרפואית, בלי הליווי הצמוד אנחנו במעקבים של רופאים וקופת חולים, וטליה גדלה ומתפתחת. "מיום הלידה אנחנו חווים פעמים ראשונות שלא נשכח לעולם", אומר מעיין. "פעם ראשונה בלי חמצן, מקלחת ראשונה שאנחנו עשינו לה, קמ"ש), פגישה ראשונה 20 נסיעה ראשונה ברכב ("נהגנו בקושי על עם המשפחה המורחבת. כל פעם ראשונה מקבלת משמעות מיוחדת. כל שלב שעברנו מסמל עבורנו שאנחנו בדרך הנכונה". אשר אטדגי

משפחת ממדוב. חמישה חודשים של רכבת הרים

7.10.2022 ˆ ידיעות ירושלים 48