ירושלים 08.07.22

ההתכנסות בסלון הבית של המשפחה בבית השיחה עם אבא מדחת לפני ‰ צפאפא והרגע שבו ‰ הזלזול של האנגלים ‰ המשחק אחמד סלמן, שיחד ‰ החלו לזלוג הדמעות עם נבחרת הנוער של ישראל היה במרחק נגיעה מגביע אירופה: "זה מתסכל. הגיע לנו אבל לא עשינו את זה" גאוות העיר

ספורט

של ו מ י אה ר ו נ י

שעות הערב, יום שישי שעבר, בית משפחת סלמן בבית צפאפא. הסלון כמרקחה. כל המשפחה כוססת ציפור ־ ניים לקראת שידור גמר אליפות אירופה לנוער בין ישראל לאנגליה, כשבמ ־ די הכחול־לבן מככב הבן, חלוץ הפועל אחמד. מול מרקע הטלוויזיה יושבים אבא מדחת, רוקח בקופת חולים מאוחדת בש ־ כונת גילה, אמא רים, עובדת סוציאלית בעיריית ירושלים, דניה, אחותו של אחמד, שסיימה לאחרונה לימודי רוק ־ חות, אחיו ענאן, שלומד וטרינריה, ואחיו איברהים, בן הזקונים, תלמיד כיתה ב', וגם סבא של אחמד, והדוד והדודה שלו. לפני המשחק אבא מדחת, שנולד והת ־ שנה 20 חנך בכווית והגיע לישראל לפני והתחתן כאן, מתקשר לבנו, חלוץ הנבח ־ רת, שנמצאת בסלובקיה. "אבא אמר לי", משחזר אחמד "להיות מרוכז במשחק, לבוא לקבל את הכדור, להיות מעורב וכל הזמן לנסות לרוץ וללחוץ את ההגנה האנגלית". והיה גם משפט מסכם, רגע לפני שיוצאים לכר הדשא: "זה ברגליים שלך, יא איבני". סלמן עולה למגרש, כורע ברך וממלמל תפילה חרישית, מנהג קבוע שהוא מבצע בכל משחק של הנבחרת ובכל משחק של הפועל. התפילה הזאת היא מהקוראן. ייתכן גם שהוגנבה לשם בקשה להבקיע, בדיוק כמו השער שכבש בתחילת הטור ־ ניר מול סרביה. תחילת המשחק ומדחת לא מוכן שאף אחד ידבר איתו ויסיט את תשומת הלב שלו מהמסך. "אני גאה בבן שלי, אבל גם מרגיש שאני עומד להתעלף תכף. זה מרגש, זה מחמיא, ואינשאללה בעוד שעתיים או פחות הגביע יהיה

האב מדחת סלמן

שלנו". אוסקר גלוך מבקיע את הראשון, ובית צפאפא רועדת מצעקות השמחה, לא רק של משפחת סלמן אלא גם של השכנים בסמוך. להגיד על הכפר שהוא 'ידידותי לסביבה' זה מעליב, כי בית צפאפא הוא חלק בלתי נפרד מהעיר הזאת, מהמדינה הזאת ומאיתנו. המחצית השנייה נפתחת, ולמרות שליטה מוחלטת של ישראל במגרש, האנגלים משווים. המשפחה מנסה לשדר פאסון. גם בגלל שהנבחרת הקסומה הזאת של אופיר חיים כבר הוכיחה לאורך הטורניר שהיא וינרית, אבל בעיקר משום שמדחת והשאר מזכירים שוב ושוב שהרמה שנבחרת ישראל מציגה היא בשורה אחת עם השידורים של ימי שלי ־ שי ורביעי בערב מליגת האלופות. כש ־ מגיעה ההארכה והאנגלים כובשים את השני ואת השלישי, האופטימיות מפנה את מקומה לטובת המחמאות על המסע הסנסציוני של אופיר חיים ושות'. "אף קבוצת כדורגל או נבחרת לא הביאה כל כך הרבה נחת וגאווה לאורך ההיסטוריה, ואת זה, גם בלי זכייה בגביע, אף אחד לא ייקח לילדים", מסכם מדחת. לאחר שהמשחק מסתיים רוב שחק ־ ני הנבחרת ממאנים להירגע ומתקשים לנגב את הדמעות. כן, גם סלמן פורץ בבכי. "זה עצוב, והדמעות זולגות כי היינו יותר טובים, כי הגיע לנו, כי היינו הרבה יותר מסוכנים מהאנגלים, ומכלום הם הבקיעו שלוש פעמים. זה מתסכל. אם אתה משחק פחות טוב, אתה מבין שאין מה לעשות נגד התוצאה. אבל להיות הרבה יותר טוב מהיריבה, אנגליה הגדו ־ לה, ולהפסיד, מוציא לך את כל האוויר". כמה דקות אחרי המשחק אבא מדחת

במהלך הצפייה

במשחק: "אני גאה בבן שלי, אבל גם מרגיש שאני עומד להתעלף תכף. זה מרגש, זה מחמיא, ואינשאללה, בעוד שעתיים או פחות הגביע יהיה שלנו"

מתקשר לבנו דרך הוואטסאפ. "היה לכם משחק טוב ומחצית ראשונה מדהימה. במחצית השנייה התעייפתם קצת, אבל זה טבעי במעמד כזה ואחרי טורניר כל כך אינטנסיבי. אל תוריד את הראש כי עשיתם הישג מדהים שיהיה קשה לשחזר. אנחנו גאים בך ומתגעגעים אליך", הוא אומר לאחמד. "השורה התחתונה היא שהפסדנו גמר יורו. היינו נגיעה מהגביע ולא הבאנו אותו", אומר אחמד. "רצינו לנצח והיינו

סופר מוכנים. הרגשנו שאנחנו עושים את זה, ובין כל השחקנים, המאמן ואנשי הצוות התחושה היתה שעוד מאמץ קטן ואנחנו עושים היסטוריה. לפני המשחק בארוחת הצהריים אופיר חיים המאמן הראה לנו איך האנגלים מזלזלים בנו. אומרים שא ־ נחנו חמודים אבל שהם ינצחו בהפרש של שניים-שלושה שערים. ישבנו כל הש ־ חקנים ואמרנו בינינו שאנחנו נוכיח להם שיש כדורגל בישראל, שאנחנו לא נחותים מהם, ושאחרי שניצחנו את צרפת, גם מול

ליפקין. מעוניין לתמוך צילום: שלומי כהן |

8.7.2022 ˆ ידיעות ירושלים 54