ירושלים 09.02.24

כמו הרבה דברים הכדורגל, בחיים, מבוסס על צדק פואטי. יש אינסו פור דוגמאות שבהן הגמול והעונש יוצו רים הלימה בענף הספורט הפופולארי ביותר בעולם. ו � ע 1973-1972 קחו אחת: בסיום עונת דדו אלפי אוהדי בית"ר את שחקני הפוו על ת"א במשחק מול קבוצתם. הסיבה: הצהובים ביציעי העץ והבטון בימק"א רצו שהנמסיס מההסתדרות ינצחו את אלה עם סמל המנורה, כי ניצחון היה מבטיח להו פועל ת"א את המקום השני בטבלה על חשבון היריבה העירונית הפועל ירושו לים. בית"ר הפסידה, שייע פייגנבוים, הסמל של היריבה השנואה, הורם על שנים מאוחר יותר 11 כתפי אוהדי בית"ר. אותה הפועל ת"א עם אחד, משה סיני, גזלה לבית"ר אליפות היסטורית בימק"א. כל הפתיח הארוך הזה הוא משום ששתי דקות לפני שער השוויון של עידן דהן הושלך 87 ביום ראשון האחרון בדקה ה־ רימון עשן צהוב ליציע המזרחי שבו ישבו אוהדי הפועל. כמו שחקני בית"ר, שלא למדו כלום לאורך העונה, ופעם אחרי פעם עלו למחצית השנייה רק כדי לרו שום נוכחות ולא כדי לשחק כדורגל, כך גם האוהדים הצהובים, שלא מבינים שאת הכסף סופרים במדרגות, שאפשר להתאו פק עם החגיגות, לוותר על הטמטום הזה של השלכת הרימון (שהיא גם מסוכנת ויכולה לגרום לפגיעה בנפש). עשרת אלפים צהובים לא הפנימו במשך עונה שלמה שהקבוצה שלהם סכיזופרנית, שמה שקרה לה בכמה משחקים העונה לא קרה בשום מקום אחר במשך שנים. ב"ש, הפועל חיפה, הפועל פתח תקווה, כל אלה לא גרמו לאף אחד להפנים שאי אפשר לעשות חצי עבודה ושאי אפשר לחגוג . 85 , גם לא בדקה ה־ 45 ניצחון בדקה ה־ בית"ר קבוצה כל כך הזויה עד שהיריבות שלה יכולות לצאת מחדרי ההלבשה באו ועדיין לנצח. כי מעולם, 70 זור הדקה ה־ שנותיה של בית"ר, לא היתה כאן 88 בכל קבוצה כל כך לוזרית. צריך להודות: ביום ראשון חזינו בדרו בי המטורף ביותר בהיסטוריה. דומה לו , כשהפועל 1981 היה רק זה של דצמבר אורי 90 הפכה יתרון של בית"ר ובדקה ה־ מלמילמיאן החמיץ פנדל מול מריו זוו כוביצקי. המשחק ההוא היה גם הניצחון הביתי האחרון של הפועל בדרבי עד יום ראשון האחרון. הדרבי של השבוע סידר לנו דרמה כמו זו של גמר הצ'מפיונס ליג בין באיירן מינכן למנצ'סטר 1999 ב־ יונייטד. זה נחמד ברמת הכותרת. ברמת המהות - יש כאן שינוי של . הפועל לאורך עשרות DNA

בית"ר אדומה מבושה

ספורט

שלומי אהרוני

חמש דקות הסיום המטורפות של הפועל בדרבי חידדו את ההבדל המהותי שיש בינה לבין בית"ר בעוד האדומים משעממים, ‰ אלה הצהובים ‰ רציונליים ויעילים אמוציונאליים, חיים מברדק, וברגע שנגמרות להם האנרגיות אחרי מחצית ראשונה מרשימה, הם מתחילים במחצית השנייה במסע של הרס עצמי עד שתי ‰ שמגיעה הבעיטה בדלי קבוצות, שתי אסכולות, עיר אחת ומהפך שייזכר לדורות

עם הגול של באצ'ו שלא היה שווה כלום בגלל שיתוף שישה זרים; השער של אופק ח � בעשרה ש 96 ביטון אשתקד בדקה הו קנים מעל הידיים של איתמר ישראלי; הפנדל בגביע הטוטו בתחילת העונה שמתן חוזז כבש אחרי הכשלה על רויזמן; והפינאלה (הזמני אולי) של השבוע שאף אוהד הפועל ואף אוהד בית"ר לא ישכחו לעולם. בלי יופי, רק אופי הפועל ירושלים הנוכחית היא קבוצה חלשה. כזאת שרק בגלל יתרון ארגוני וניהולי על קבוצות כמו אשדוד, חדרה והפועל פתח תקווה תשרוד בליגה. אבל מי שרוצה לעמוד באמת על ההבדלים בין הפועל לבית"ר, שבעולם נורמלי היו אמורים להיות עצומים בגלל התקו ציבים, כמות הקהל, המסורת והעוצמה שיש לצהובים מול מועדון שכמה אנשים (שראויים על כך לפרס) החליטו להקים, שיסתכל רק על הלך הרוח בבית וגן מול זה של האדומים, שאפילו אין להם בית קבוע. בהפועל הכל נעשה ברצינות

שנים נתפסה כקבוצה הכי לוזרית בענף, זו שפסו פסה עלייה כי היתה צריכה שתי נקודות בשני מחזורי הסיום והשיגה רק 1987 ב־ אחת. זו שאיש אלו מוני כמו חננאל חלה ממכבי שיכון המזרח העיף אותה מהגביע. זו שלעולם תרדוף אותה

טראומת רעננה. זו שבכל משחק ח � השנים הא 50 מכריע כמעט בו רונות עשתה במכנסיים. והנה פתאום יש לכם כאן מועדון שכבר מנצח או משווה בדרבי בפעם הרביעית:

יונה חוגג. בית"ר לא מסוגלת לעשות משהו עד הסוף

9.2.2024 ˆ ידיעות ירושלים 54