ירושלים 09.09.22

אימרי ואמו אמי ז"ל. "אני זקוק לשמחה צילום: | " שלה פרטי

לבית הנופש באיטליה, ואחותי החליטה להצטרף אליהם עם האחיינים שלי. הם נפגשו שם והחליט לעשות מסע קטן בנסיעה מאיטליה לצרפת. בדרך, אמא שלי טענה שהראש שלה כואב, ומה זה הראש כואב, זה הכי אקמול שאפ י שר. שתבין אמא שלי היא הטיפוס הכי בריא שאני מכיר, ספורט, תזונה נכונה, מקפידה על בדיקות שלה ושל כול י נו, כמעט באובססיה. אבל כאב הראש לא עבר, ואבא שלי והיא החליטו שהם יעצרו בדרך, ינוחו בבית מלון ולמחרת ימשיכו את המסע. "בבית המלון כאב הראש לא עבר, היא התכתבה איתי בווטסאפ וטענה שיש לה כאב ראש והיא הולכת לנוח. שאלתי אותה אולי זה קורונה, והיא אמרה שזה לא יכול להיות כי לפני חודש היא נדב י קה והחלימה. היא הלכה לישון והתעו י ררה בשעה אחת בלילה, אבא שלי שאל אותה אם היא מרגישה יותר טוב והיא ענתה לו שעדיין כואב לה הראש. הוא החליט שהוא לוקח אותה לבית חולים, היא בדיוק קמה, והתעלפה, ואז אבא שלי שם לב שאין דופק, והתחיל לעסות אותה, הוא זעק שם שיקראו לאמבול י נס, והמשיך לעסות, אבל זה כבר היה מאוחר. היא קיבלה מפרצת מוחית, הכי פתאומי שיש ללא תסמינים מוקדמים. כשהאמבולנס הגיע נותר לו רק לקבוע את שעת המוות. "את הטלפון מאבא שלי קיבלתי בס י לפנות בוקר, זה 03:00 ביבות השעה היה יום חמישי בלילה, ככה שהייתי ער. התפלאתי על הטלפון, עניתי ואבא שלי אמר שיש לו בשורה לא טובה לה י גיד לו. נבהלתי. אמרתי לו: 'מה?' הוא אמר, 'אמא נפטרה'. בום. שתי מילים שהפכו לי את העולם. "דודה שלי, ואחי אורן הגיעו להיות איתי. התקשרו לאבא שלי לדעת מה קורה והוא אמר שמחכים למשטרה ולפינוי, והוא "ליד אמא שישנה עם סדין'. זו תמונה שלא יכולתי לשאת אותה. גם בלוויה לא רציתי להיפרד ממנה, כולנו לא רצינו, אבא שלי זיהה אותה, ואנחנו ביקשנו שהיא תישאר בזכרננו יפה". "גם ברגעים אלו, שלושה שבועות אחרי, משהו בי לא תופס את זה. הייתי מאוד קשור לאמא שלי, היא הייתה הכל עבורי, אני הכי ילד של אמא, שזקוק לחיבוק, לשמחה שלה, לדומי י ננטיות שלה, היא הייתה המנטור שלי, אהבתי היחידה, ופתאום היא לא כאן, וקשה לי לבטא את זה במילים. "אבא שלי מאוד חזק, הוא מפחד שנתפרק. אני יודע שאמשיך לחיות אבל אני כרגע לא שם, אז אני מכריח את עצמי ליסוע להופעה בחו"ל בעוד כשבוע. עכשיו יש אימרי אחר, אימרי שאף פעם לא יחזור להיות אותו אימ י רי, משהו בי מת יחד איתה". ¿ "זה כאב שאין לו מרפא, כאב של שריפה שממשיכה לבעור כל הזמן ולא עושה סימנים שהיא תיכבה מתישהו, כאב של ילד של אמא שנשאר בלי אמא"

היא הייתה אהבתי היחידה

המוזיקה שאני רוצה לעשות - זה הת י חבר לי עם הספרדית. במהלך השנים ניסיתי כל מיני כיוונים, וכשהגיע הרגע שהייתי צריך לבחור כיוון מוזי י קלי שאיתו אני רוצה להמשיך - ידע י תי שזה הכיוון". חשבון נפש התקווה לקאמבק במסגרת הכיוון המוזיקלי החדש התנפצה על פרוץ הקורונה: "זה נתן כאפה לכל התכ י נונים, וזה גם נתן לי לעשות חשבון נפש, התחלתי לעבוד בחברת פרסום י � כמנהל לקוחות ומותגים בע sharee קר בנוגע למשפיעני רשת. גם אני באיזה שהוא מקום הפכתי מבלי לה י תכוון לכך למשפיען, וחברות גדולות במשק מגיעות אליי כדי שאפרסם אותן". החל אימרי זיו 31 כשהוא נושק לגיל בתכנון חייו העתידיים, זוגיות קריירה, ששולבו בהרבה עבודה קשה וגם הרבה אושר עם משפחתו ושני הוריו, ערן ואמי, שפרשו לגמלאות מוקדמת (היא כמורה ועובדת עירייה והוא בהייטק) והחלו לבלות את חייהם בנעימים בחופשות מסביב לגלובוס, ובעיקר בחבל אומבריה שבאיטליה שם רכשו בית נופש אותו הם פקדו מדי מספר חודשים. שם, באיטליה, לפני שלושה שבועות, בעוד אחת מגיחות הנופש של הוריו, פגשה המציאות האכזרית באימרי. פתאום נגמר "אני גר בדירה בחצר המגורים של ההורים שלי בהוד השרון (בסמיכות לאחותי והאחיינים האהובים שלי), הילד הקטן של המשפחה שחי בצל ההורים הכי מדהימים בעולם. ההורים שלי נסעו

שממשיכה לבעור כל הזמן ולא עושה סימנים שהיא תיכבה מתישהו, כאב של ילד של אמא שנשאר בלי אמא". "הייתה לי ילדות מאושרת מאוד בהוד השרון בה גדלתי ובה אני חי", אומר אימרי, "אני הקטן מבין שלושה א.א) 39 ודפי בת 45 אחים (אורן בן ה וההורים שלי לא החסירו ממני כלום, מהבחינה הזו, אפשר לומר שהייתה לי ילדות מאושרת, להוציא אולי את הבעיות החברתיות מהם סבלתי בבית הספר היסודי". אילו בעיות? "מעדיף שלא להרחיב, היה ונגמר. מבחינה חברתית די לא הייתי מקובל, אלו היו זמנים אחרים, דברים שמקו י בלים היום לא היו מקובלים אז. היו קטעים בילדות שהייתי מאוד בודד, עשו עלי חרמות, אבל זה חישל אותי, למדתי איך לגשת לדברים בחיים. מזלי שמשפחתי הייתה תומכת מאוד, לפעמים דברים כאלו יכולים לגרום לילד לאבד את הדרך שלו, וזה לא קרה אצלי". עם המעבר לחטיבה ולתיכון החל אימרי, שכבר מילדות ניחן במשיכתו העזה לזמרה ומשחק ("בגיל שנתיים וחצי הייתי שר שירים של 'קווין'") לפרוח. הוא התגבר על הביישנות והחל להופיע בלהקות והרכבים בית ספריים ועירוניים שונים, ובהם להקת צעירי הוד השרון. הוא התגייס ללהקה צבאית של חיל החינוך ("היה לי מזל גדול") ועם השחרור הוא החל לפלס לעצמו דרך בתעשיית המוזיקה וזה לא היה היה פשוט בכלל ("לא ידעתי איך נדחפים, אולי עשיתי טעות"). במקביל הוא החל לפרנס את עצמו, עבד כברמן, וגם החל ללמוד תקשורת בבינתחומי הרצליה. לפני כשבע שנים החלה הפריצה שלו נסע לאירוויזיון 2015 כאשר בשנת

כזמר ליווי של נדב גדג' ושנה לאחר כזמר 2016 מכן הופיע באירוויזיון ליווי של חובי סטאר. שנתיים לאחר הוא ניצח בגמר 2017 מכן, בשנת העונה הרביעית של תוכנית המ י ציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" ונ י בחר לייצג את ישראל באירוויזיון באותה שנה שהתקיים בקייב, ולא עלה לגמר ("מאוד התאכזבתי מהכישלון באירוויזיון, לא הפסקתי לבכות"). למרות הכישלון אימרי לא שקט על שמריו והמשיך לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו בעיקר בחו"ל שם הפך לפופולרי ומוזמן בקביעות להופעות מספר פעמים בשנה. בישראל זה לא קרה. "לצערי, פחות". לפני כשנתיים הוציא סינגל רא י שון, "אימריקו" במקצב פופ לטיני: "כשהייתי ילד התחילו כל סדרות הטלוויזיה בספרדית. ההורים שלי זיהו שיש לי קליטה מהירה לשפות ושלחו אותי ללמוד ספרדית עם מורה פרטית. מאז אני מדבר ספרדית ברמת שפת אם", מספר זיו. "כשיצאתי לחפש את "היא התכתבה איתי בווטסאפ מהמלון באיטליה וטענה שיש לה כאב ראש והיא הולכת לנוח. בלילה היא קיבלה מפרצת מוחית, הכי פתאומי שיש ללא תסמינים מוקדמים. כשהאמבולנס הגיע נותר לו רק לקבוע את שעת המוות"

9.9.2022 ˆ ידיעות ירושלים 74