ירושלים 1.09.23

עושות סדר בפעוטונים

"רוצה שההורים יידעו, אנחנו באותו צד" מכתב גלוי ממטפלת במעון שנה אני עובדת במעון של 15 "כבר אחד הארגונים הגדולים בעיר. אני מאוד אוהבת תינוקות ורציתי לתת להם את כל החום והאהבה שיש לי. בשנה שעברה סיימתי קורס מט־ כ � שעות באחת המ 220 פלות של ללות בעיר. למדתי המון, והבנתי שחום ואהבה חשובים ממש, אבל שיש עוד הרבה דברים שחשובים לתינוקות כדי לגדול ולהתפתח. בשנים האחרונות העבודה נהייתה יותר קשה. הילדים מאתגרים יותר, חסרי סבלנות ויותר קשה להרגיע אותם. ההורים חושדים בנו כל הזמן שאנחנו מתנהגות בצורה לא טובה עם הילדים שלהם. אני יכולה לה־ בין אותם, גם אני אמא, אבל זה נהיה בלתי אפשרי לעבוד ככה. בכל יום הורה אחר מגיע עם טענות כלפינו, ואם הילד קיבל מכה או הגיע הבי־ תה לא רגוע, מיד מאשימים אותנו ובטוחים שעשינו לו משהו רע. ההורים מבקשים הרבה פעמים לפתוח מצלמות, ולפעמים אני שמחה כי זה שומר עלי, אבל מצד שני זה גם קשה להרגיש כל הזמן תחת זכוכית מגדלת. הגעתי למצב שאני מפחדת לגעת בילדים, אני ממש חוששת איך זה יראה אם יפ־ תחו מצלמה. ואני רק רוצה לחבק אותם ולתת להם אהבה. הרבה חברות שלי החליטו שהן לא ממשיכות לעבוד, הן מעדיפות להיות מוכרות בחנות או קופאיות בסופר ולא להתמודד עם האחריות הגדולה שבטיפול בתינוקות כשכל הזמן חושדים בך. אני מכירה לא מעט מטפלות, כולן בוחרות בעבודה הזו כי הן אוהבות תינוקות ומבינות שזה מקצוע חשוב. אבל חלק מהן נשברות מול הלחץ, האחריות הכבדה וחוסר האמון בהן. אני רק רוצה שהורים יידעו שאנ־ חנו והם באותו צד לטובת הילד".

צילום: ארנון בוסאני | מעון חדש שנפתח השנה בקטמון. מאות כיתות מתוכננות

כותרת המשך

ואחידה של ההדרכה שניתנת". היה צריך לבנות תורת חינוך מההתחלה? "קודם כל היה צריך להתמודד עם הרבה מידע שהסתובב, לתייג אותו ולזכור שיש לבנות פה יחסי אמון, וזה בעצם הסיפור הירושל־ מי", אומרת נועה עוזיאל, הממונה על מערך ההדרכה והפדגוגיה. "ירושלים מחולקת לשכונות, יש מינהלים קהילתיים, מרכזים לגיל הרך, טיפות חלב - הרבה עוגנים שאפשר לעבוד דרכם כדי להגיע לקהילה, למשפחות, לבנות קבוצות של הורים, לתת הדרכה להורים". אורית: "יש פה פוטנציאל מאוד גדול, וכדי להצליח במהלך כזה צריך שותפות עם הקהילה, ואנחנו נהנים לעבוד עם התושבים כי למ־ רות שהעיר גדולה היא כן עיר מאוד קהילתית". אבל יש גם הרבה סוגי מגזרים בעיר: חרדים, חילונים, ערבים. מתאימים את הדרך לכל מעון? ענבל: "רוב השכונות מחולקות עם צביון מסוים והמעון פועל בה־ תאם. יש שכונות מעורבות, ושם יש צוות רב־תרבותי ומגוון של ילדים מקהילות שונות. המדריכות שלנו מותאמות לעבוד באופן רב־ תרבותי, מגיעים ממגוון מגזרים. האתגר הגדול שלנו הוא להגיע למסגרות של אוכלוסיות שונות. למשל, במזרח העיר אנחנו יודעים שהרבה מאוד אמהות נשארות בבית עם התינוק או שהסבתא שומרת על התינוק. אז אנחנו כן רוצים לעודד רישום למעון, וזה עניין של היצע וביקוש. אם יהיה היצע אז יותר יבחרו באפשרות של המעון. אנח־ נו רוצים לעודד נשים לצאת לשוק העבודה, להכניס את הילד למסג־ רת חינוכית איכותית ומפוקחת. זה דבר שיש לו השפעה קודם כל על הרווחה של הילד, שזה הדבר הכי חשוב, אבל גם על הרווחה של כל המשפחה ועל התנופה הכלכלית של העיר".

שהורים יבחרו במסגרות הללו, וע־ דיין צריך לזכור שהבחירה היא של ההורים. הרצון שלנו בעירייה הוא שלהורה שמחליט לשלוח למעון תהיה מסגרת קרובה לבית, נגישה ואיכותית לילדו". ההנחה היא שככל שייבנו עוד מעונות ויהיה סטנדרט פדגוגי ופיקוחי יותר הורים יעדיפו לש־ לוח? "נכון. אני מאמינה שזה מה שיק־ רה. כולנו אמהות, ועדיין, משיחות עם הורים אנחנו רואות שלמשפחות שונות יש העדפות שונות – יש שמעדיפים מסגרות קטנות יותר, יש שמעדיפים להשאיר בבית. לכל אחד יש תפיסה שונה בגילאים האלה. אני באמת מאמינה ורואה שככל שנגדיל את ההיצע של המ־ עונות המפוקחים תהיה היענות. יש למסגרות האלה ערך התפתחותי וחברתי לילד, מגוון רחב של מש־ חקים, מרחב פיזי ואפשרויות לה־ תפתח פיזית וקוגניטיבית ואנשי מקצוע שמסתכלים ומלווים". סיירת עיכובים אחד החידושים הגדולים הוא בניית יחידה של אנשי מקצוע שיסתובבו במעונות ויאתרו ילדים עם עיכובים התפתחותיים, במטרה להעניק להם טיפול מוקדם ככל האפשר. "השנה ניגשנו לקול קורא חדש, והחל מה־ שנה הקרובה, וזו בשורה, נבנה יחי־ דה של איתור. אנחנו נעסיק בעלי מקצועות פרה-רפואיים שייכנסו למעונות ויאתרו ילדים עם עיכובים התפתחותיים", אומרת ענבל. אורית: "בגילאים האלה אם קלי־ נאית תקשורת או מרפאה בעיסוק תסתכל על הילד, הוא יקבל הפניה לגורמי טיפול ויגיע לגן עירייה כשהוא כבר מטופל. הרי מה שקו־ רה היום זה שילד נכנס לגן עירייה ועוברים כמה חודשים עד שהגננת מגבשת תפיסה ואז פונים להורים ועד שהילד מקבל טיפול עובר זמן

יקר וחבל. הרבה פעמים מטפלת ראתה משהו על ילד ולא כל כך ידעה מה היא רואה, וזה גם חשש גדול לבוא ולהגיד להורים כשאת לא בת־סמכא, ועכשיו כשייכנסו בעלי מקצוע שזו הפרופסיה שלהם הם יקבלו אינפורמציה מהמדריכה של המעון שיש ילד שצריך להסת־ כל עליו ויעבירו את הילד לטיפול אצל גורמים בקהילה". זה לא מעט כסף. "כן, זו השקעה מאוד גדולה, אבל השקעה בגיל הזה זה חיסכון גדול בהמשך", מדגישה סימה, שהיא מנהלת תחום בכירה מעונות. "אלה הגילאים שהכי שווה להשקיע בהם". אורית: "הייחודיות של ירושלים זה הגודל, מוסדות האקדמיה וההכ־ שרה בעיר, וזה שיש אגף פדגוגיה בעיריית ירושלים, שזה דבר שלא קיים ברשויות אחרות. בזכות זה יש לנו סט שלם של בעלי תפקידים שמסתכלים על הגיל הרך. בהרבה רשויות אחרות קנו את השירות של ההדרכה מגופים אחרים. אנח־ נו, בגלל שיש למנח"י אגף פדגוגי, הקמנו בעצמנו את היחידה שהיא חוצה ארגונים. עובדים בשיתוף עם האקדמיה, עם גופים גדולים. המשמעות היא שתהיה רמה גבוהה אורית דולב, מנהלת אגף פדגוגיה: "ככל שאנחנו נציע יותר מסגרות איכותיות להורים, אנחנו מאמינים שהורים יבחרו במסגרות הללו, ועדיין צריך לזכור שהבחירה היא של ההורים"

1.9.2023 ˆ ידיעות ירושלים 22