ירושלים 1.12.23

מהזיהוי ועד הטיפול בחרדה: שיחות, משחקים ויצירה איך מזהים חרדה? מ � "שינוי בהתנהגות, אנשים ש קובארי לוי : פסיקים את השגרה שלהם, שלא מגיעים ללימודים או לעבודה, מסתגרים בבית, בחדר, מפסיקים קשרים חברתיים. כל זה בסדר גודל של שבוע-שבועיים ומעלה. יש גם סימנים פיזיולוגיים: הפרעות שינה קשות; תלונות גופניות ללא הסבר רפואי: כאבי בטן, תחושה של לחץ בחזה שעבר בירור רפואי ולא נמצא לזה הסבר; וגם סימנים רגשיים: התקפי בכי והתקפי חרדה שנמשכים ימים". י � "בקרב ילדים נראה חזרה להרטבה במ בן גד : טה, התנהגות ילדותית והתפרצויות זעם". איך עוזרים למי שחווה חרדה? "לעודד אנשים לדבר ולבטא את ד"ר רוזיצקי: המצוקה שלהם ולשמור על השגרה שלהם. אם זה לא עוזר המצב יכול להגיע לאובדנות, ולכן צריך לפנות לטיפול. היום יש גם אפשרות לשיחות טלפוניות ולביקורי בית של רופא משפחה". "אני ממליצה לקנות ערכות של חיילים בן גד: ואבירים ואביזרי ציור. ילדים משתמשים במשחק כדי לרפא את עצמם, העיקר שיהיו להם מרחבים של משחק דמיוני. זה עוזר לנפש שלנו לעבד את כל מה שקורה". "אם אדם הוא מעורער ננסה קצת קובארי לוי: יותר לבנות, ליצור סיפור, ליצור לו חיבור ורצפים. הטראומה יצרה חורים. להגיד לו שעדיין ניתן לסמוך על אנשים ועדיין יש טוב בעולם, לא להגיד בצורה שטחית כמו 'תסת־ כל על הטוב', אבל לנסות להחזיר את האמון שאבד". האם להכריח ללכת לטיפול? "זה בעייתי וזה מגיע לגבולות ד"ר רוזיצקי: של החוק. בהרבה מקרים תמיכה וסיוע וליווי מספיקים כדי להביא מישהו לטיפול". "לא חייבים תמיד להיכנס פרופ' מערבי: לעימותים. אפשר לבקר יותר, לעשות פעי־ לויות ביחד בחוץ או בבית, לשחק ביחד, לה־ קריא סיפור, לצפות ביחד בהופעה מוזיקלית או בתוכן תרבותי כלשהו, לעשות פעילויות שמזינות את המוח ומרגיעות אותו. צאו מנ־ קודת הנחה שלא משנה איך תקראו לזה, הם מופתעים מהמצב, והדרך להקל עליהם היא אחת מאלה שציינתי. אז נסו לא לכעוס עליהם אלא לנסות לזרום איתם ולעשות דברים כדי שיראו בעצמם שזה מקל עליהם". "ודאי שלא. להפך, אנחנו רוצים קובארי לוי: להחזיר לאדם את תחושת השליטה על החיים שלו. אתה מחליט, אתה יודע מה טוב עבורך, ואתה יודע אם אתה צריך טיפול או לא".

אדלר מימון

קובארי לוי

פרופ מערבי

ואמרה שבנה בן השלוש וחצי חזר לה־ רטיב, ואמרתי לה שזה פשוט נורמלי כי גם הגוף שלנו מגיב. יש ילדים שאוכלים יותר, יש כאלה שפחות". "בירושלים אצל ילדים אנחנו רואים פחד שיחדרו לבית", מוסיף אלעד קו־ בארי לוי, עו"ס קליני ראשי של מערך בריאות הנפש של 'כללית' מחוז ירוש־ לים ותרפיסט. "זו חרדה שנפוצה אצל ילדים באופן טבעי, אבל בעקבות המלח־ מה זה קיבל משמעויות נוספות כי באמת פרצו. ילד מפחד להישאר לבד, היצמ־ דות להורה, קושי להירדם בלילה, קשיי פרידה במסגרת הגן ובית הספר, דאגה לסובבים, ילדים שמפחדים שההורה ייצא מהבית. חלק מהחרדה מוצדק כי מסוכן בחוץ, אבל חלקה הוא פתולוגיה נפשית. האדם מתחיל לפתח ולהימנע מכל מיני דברים". "לפעמים ההורים עצמם עוברים תגו־ בות של לחץ וחרדה, וזה מלחיץ עוד יותר את הילדים", מוסיף ד"ר רוזיצקי. "הם צריכים להראות להם ביטחון ושקט וכמובן להקרין סוג של תקווה וסיוע, והכי חשוב, לא להשאיר את הילדים לבד. רואים עכשיו תופעה שדי דומה לתקופת הקורונה, שבני נוער מגיבים בכל מיני התנהגויות, כמו יציאה בלילות, שימוש באלכוהול וסמים, התרועעות עם עב־ ריינים. אלה אורות אדומים שמלמדים אותנו שיש בעיה". גם בבתי הספר, בתוך ניסיון החזרה לשגרה, מנסים ילדים ומבוגרים כאחד להיאחז במוכר והטוב אך לא תמיד מצ־ ליחים. "יש תלמידים שלפעמים חווים חרדה אפילו באמצע השיעור. במקרים כאלה הם יוצאים מהכיתה ביוזמתם והולכים לחדר היועצת", מספר מנהל בית הספר 'גבעת גונן', אוהד הופמן. "הם יכולים ללכת הביתה ולצפות בטלוויזיה אבל מבינים שזה לא יעזור להם. עדיף לדבר על זה ולהשתלט על החרדה ולח־ זור לכיתה". מרבית תלמידי בית הספר שבו לספ־ סל הלימודים, אבל יש עוד משפחה אחת שמסתגרת בבית. "הם בסירוב מאוד מוחלט לחזור. הם אמרו לי: 'תשמע, זה לא הזמן'. הם מפחדים בעיקר מחדירת מחבלים או מסיטואציה של פיגוע, ואני לא יכול להאשים אותם. בסופו של דבר חרדה זה לא דבר רציונלי". גם למבוגרים, שאמורים להעמיד פני חזקים, זה לא תמיד קל. "גם אנשי הצוות החינוכי חיים במ־ דינה שלנו", מזכירה בן גד. "אולי הם דואגים לבעלים ולילדים שבמילואים. יש אמהות שחוקות. גם המבוגר אינו חזק מספיק ואינו תמיד פנוי לילד". "היו לי מורים שהרגשתי שקורה להם משהו ולקח להם יותר זמן להגיד שהם בהצפה והם לא יודעים מה לעשות עם זה בשעה שהם אמורים לשדר כוח בפני התלמידים", אומר הופמן. "חלק לא היו

מפוקסים כמו שהם בדרך כלל. היו מו־ רות שהגיבו נורא בכעס על דברים. היתה מורה שהתעקשה על מרחב יותר מוגן בתוך המרחב המוגן שבנינו, אז סידרנו מ � שקי חול בתוך החלונות של ה 30 עוד רחב המוגן". גל נוסף אחרי המלחמה היקף נפגעי החרדה בירושלים, שמלבד מספר אזעקות ומפונים שהשתכנו בבתי המלון לא חוו את האירועים באופן ישיר, אינו מפתיע את המומחים. "זה נכון שי־ רושלים ספגה פחות פגיעה ישירה", מדגיש קובארי לוי, "אבל ירושלים היא עיר מורכבת, חיות פה אוכלוסיות שו־ נות. ילדים מפחדים גם מהאזעקות עצמן. הם חשופים למה שהם שומעים מאיתנו, מהחדשות וגם מילדים שפונו לבתי ספר ופתאום מספרים על שבויים שיש ועל מה שהם עברו". קובארי לוי צופה כי יותר ויותר פניות יגיעו בגלים למערך בריאות הנפש בחו־ דשים הבאים. "אנחנו צופים עלייה של עשרות אחוזים, כפי שקרה בקורונה". לכבות לסבא את הטלוויזיה ההשוואה לקורונה אינה מקרית. מומ־ חים נוספים השוו את החרדות והתחושות לתקופת הקורונה, שמי שנפגע בה בעי־ קר היתה האוכלוסייה המבוגרת. "האוכלוסייה המבוגרת חווה את הדב־ רים בצורה הרבה יותר מורכבת", מדגיש פרופ' יורם מערבי, מומחה לגריאטריה ומומחה לשיקום, מנהל מערך שיקום ב'כללית' מחוז ירושלים. "הבעיה העי־ קרית היא אצל אלה שהם יותר חלשים, אנשים שיש להם התחלה של ירידה קו־ גניטיבית, אנשים שמתקשים עם זיכרון והם פגיעים יותר במצבי משבר. ראינו את זה בקורונה ואנחנו רואים את זה עכ־ שיו. הם יותר מבולבלים. יש כאלה שה־ בעיות הקוגניטיביות מתפרצות עכשיו. הם מסתגרים יותר בתוכם. ויש כאלה שמבטאים את החרדה בפחד, לא רוצים לצאת מהבית, מפחדים להיכנס למקלחת ומפחדים לצאת לטייל כי לא יהיה מרחב מוגן". פרופ' מערבי מוטרד מהתופעה ומת־ ריע: "אנחנו חייבים להגן עליהם ולהיזהר מהנזקים שייגרמו להם. אחרי הקורונה ראינו עלייה משמעותית בדמנציה. ני־ סיתי לצעוק וזה לא עזר". לדבריו, בקרב מבוגרים יש הידרדרות תפקודית כי הם מפחדים או כי אין להם לאן ללכת. "צריך לעזור להם ולעודד אותם לצאת ולראות אנשים ולעשות פעילות ולצמצם את חשיפתם לחדשות".

שהיו במסיבה וחוו מארב של מחבלים, ירי מתמשך, ראו זוועות. בשבוע הרא־ שון נפל טיל באזור אבו־גוש, הר אדר, אז הגיעו משם נפגעי חרדה. אנחנו רואים לא מעט ילדים מגיל גן ובית ספר יסודי שבאים אלינו בגלל האזעקות, שומעים את ההורים, האבא מגויס. זה הרבה דב־ רים ביחד. אלה תגובות נורמליות למצב לא נורמלי. הרבה ירושלמים הגיעו אלי־ נו סביב סרטוני הזוועות שהם נחשפו אליהם". עלייה בדיכאון באוקטובר יש עלייה 7 "מאז אירועי ה־ אחוז בפניות בנושא 30 עד 20 של כ־ דיכאון וחרדה", מספר מנהל מערך בריאות הנפש במחוז ירושלים של 'שי־ רותי בריאות כללית', ד"ר אהוד רוזיצקי. "פנו אלינו אנשים שהיו במסיבה ברעים עם תלונות של חרדות, סיוטים והפרעות שינה. יש הרבה אנשים שהיו להם בעיות קודמות של חרדה ודיכאון ועכשיו זה החמיר, ואנשים עם תלונות של חרדות חדשות סביב תחושה של פגיעה קשה בביטחון העצמי ובביטחון הקיומי, חר־ דות סביב חוסר ודאות ותחושה של חוסר שליטה במצב". "אני לא זוכרת גל כזה של פניות לחי־ רום", מודה מנהלת מערך בריאות הנפש של 'מאוחדת' במחוז ירושלים, טל לי־ בנה. "לקו הסיוע הנפשי הטלפוני שלנו פניות של ירושלמים מאז 400 התקבלו כ־ תחילת המלחמה. בהערכה גסה, זו עלייה אחוז, פי שניים מהרגיל". 200 של לדברי ליבנה, המומחים רואים יותר ויותר התנהגויות של טראומה. "אנחנו רואים החמרה של מצבים קיימים. למשל היתה לנו מטופלת עם רקע של פגיעה מינית שכבר טופלה אצלנו במרפאה. היא לא חוותה ברוך השם את הזוועות בעצ־ מה, אבל הסיפורים שהיא שמעה מהטבח הנוראי, שכללו גם פגיעה מינית, עוררו אצלה זכרונות וקשיים מיוחדים. גם בני נוער שנחשפו דרך הטיקטוק והאינסט־ גרם לסרטונים שהופצו, נפגעו. אנחנו קוראים לזה טראומה משנית. הם לא נפ־ געו באירוע עצמו, אבל הסרטונים מאוד גרפיים וצפייה בהם גורמת לפגיעה של ממש. זה יכול להיות גם סבא שהנכד שלו נלחם בעזה והוא לא ישן כי הוא דואג לו. אנחנו רואים עלייה מאוד גבוהה, של אחוז, בצריכה של תרופות הרגעה 300 ושינה". הילדים לא בסדר "הרבה הורים מדווחים שהילדים שלהם באים לישון איתם במיטה", משתפת דורית בן גד, פסיכולוגית רפואית וחי־ נוכית ב'מאוחדת'. "מישהי התקשרה

ידיעות ירושלים ˆ 1.12.2023 35