ירושלים 10.12.21

אוחנה. מנסה לכבות שריפות | ולקוות לטוב צילומים: עוז מועלם

יוסי מזרחי וגל כהן. ימשיכו לאמן

על מגש של זהב: בטעות הנוראית של אופיר קריאף בגול הראשון של קוואס; ובתפיסת האוויר של איתמר ניצן בשער של פריצה. קריאף וניצן, צריך לדייק, אשמים ישירים בשני השערים האלה ואין שום נסיבות מקילות בעניין הזה. אבל קשה לאנשים בבית וגן וגם למי שמכיר את הנפשות הפועלות לבוא אליהם בטע ־ נות. ניצן עושה טעות אחת לשנה והוא סמל ליציבות ולמניה בטוחה. אין שוער בעולם שאינו טועה, וזה קורה גם לו. לגבי קריאף, אפשר וצריך להגיד על שלפעמים ההתבטאויות שלו 24 מספר לא מוסיפות בריאות לאף אחד (כמו זו שלפני המשחק מול הפועל תל אביב). בצד זה, בסיטואציה שבה שחקנים לא ישנים בלילה בגלל המצב הכלכלי של בית"ר, הוא מחזיק אותם על הכתפיים שלו (בייחוד את הזרים). נאמר זאת כך: כל חדר הלבשה אחר במציאות שבה אף אחד לא יודע מה יילד יום ואין אוטו ־ ריטה מקצועית קבועה היה הופך את בית וגן לשכונה. אין היום שחקן אחד בבית"ר שלא מגיע בזמן לאימון, עובד כמו שצריך ומבצע את המוטל עליו. אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל מגיע שאפו לשחקנים על כך שהם לא מעק ־ מים את הפרצוף, לא שוברים את הכלים ולא מנסים למתוח את הגבולות. מהמשחק מול מכבי אין הרבה מה לקחת פרט לשער הנהדר של שועה, הניצוצות של רוטמן והעובדה שבית"ר נאבקה עם כל מה שהיה לה. ועוד עניין: ספק גדול אם מיכאל אוח ־ נה היה מועיל לבית"ר אלמלא הבעיה הטכנית שמנעה ממנו להיכנס לשדה המשחק. אוחנה, בטעות, לא חתם על הטופס הרפואי השנתי שכל שחקן מחויב למלא ולחתום עליו ונבצר ממנו לחזור לשדה המשחק אחרי כמה חודשים טו ־ בים. ועדיין, לראות את הילד הזה חונק את הדמעות על הספסל ובסיום המשחק מבצע בעיטות לשער כדי לשמור על חום הגוף היה מחזה מכמיר לב. ביום שני מול מכבי חיפה אוחנה כבר אמור להיות חלק מהסגל במשחק שעל הנייר הוא לא כוחות. מה שעצוב באמת הוא שהבעיות של בית"ר הרבה יותר גדולות מאשר התוצאה בסמי עופר.

אוחנה מכבד את רצונו של מזרחי שלא מעוניין לאמן. אלה יחסים מיוחדים של אחים לנשק. ועדיין, אוחנה מאמין בכל ליבו שאין מאמן טוב ממנו. מזרחי אף פעם לא אמר לא לבית"ר. גם הפעם הוא יירתם למשימה

האחרון כשארקדי גאידמק עלב בו כפי שעלב גם באוחנה. השורה התחתונה פשוטה ועגומה גם יחד. בסופו של יום בית"ר ירושלים תי ־ שאר בחיים רק בזכות אנשים כמו אוחנה ומזרחי, שגדלו מתוכה ונשארו נאמנים לה מהרגע שבו היו נערים ועד להיותם סבים לנכדים, ובזכות הקהל שלה. בעלי הון, שחקנים, בעלי תפקידים חד־פעמיים הם בעיקר מכשול לעתיד טוב יותר עבו ־ רה מאשר איזשהו אופק. קורנפיין בזמנו, אוחנה בימים אלה ומזרחי הם שומרי הסף. מתנות קטנות ליוסי מזרחי יש משפט שמלווה אותו בכל הקריירה שלו כמאמן: "תרצו כשאתם יכולים, כי יום אחד תרצו

בית"ר, כי מי מעוניין לנהל שיתוף פעולה עסקי עם מועדון כדורגל שהבעלים שלו חשוד בהלבנת הון, מרמה, הונאה, הדחה ו/ או שידול לזנות? מראית הדז'ה וו אינה פוסחת על בית"ר כבר יותר משני עשורים. תמיד הסרט של המועדון הזה מתחיל עם בעל הון שמגיע ברעש גדול ומתרסק ברעש לא פחות גדול, ואז סמלי העבר שלו נשארים לנקות את הלכלוך שהשאיר אחריו. פעם זה קור ־ נפיין, פעם זה אוחנה. בגזרה המקצועית זה תמיד יוסי מזרחי, שצריך להקריב את הב ־ ריאות שלו לטובת מועדון שאף פעם לא הכיר לו טובה באמת: במקרה אחד בשנת , כשמנע ממנו לחתום על חוזה עתק 1988 בהפועל ירושלים תמורת דירה רחבת ידיים מ'חפציבה'; במקרה אחר כשמנע ממנו לחתום בליברפול האגדית; ובמקרה

אבל לא תוכלו יותר". זה ממחיש לג ־ מרי את המשחק של בית"ר ביום ראשון האחרון מול מכבי תל אביב. כי באופן נדיר למדי, השחקנים בצהוב־שחור עלו לכר הדשא כשהם רוצים, מחויבים וממושמעים. הבעיה היא שכל הפ ־ רמטרים האלה, כולל עבודה טקטית מאומצת של מזרחי והקרבה של גל כהן, לא יכולים למחוק פערים כל כך גדו ־ לים מול יריבה איכותית לאין שיעור כמו מכבי תל אביב. היה מי שאמר השבוע בבית וגן שעם הגישה הזאת בית"ר היתה מנצחת כל יריבה בליגה (פרט למכבי, חיפה ובאר שבע), אבל החיים, אתם יודעים, הם לא תוכנית כבקשתך. חוץ מזה, גם אם פערי האיכות לא מספיק גדולים, בית"ר גם העניקה למכבי שתי מתנות

ידיעות ירושלים ˆ 10.12.2021 71