ירושלים 10.2.23

שניתן למדוד אותו, כמו שאנחנו רגילים היום בתרבות הריאליטי. כדתל"ש של פעם, ילד שגדל בתלמוד תורה וב'חיידר' וניצל מהשואה, נשאר בו הלהט החסידי. את האמונה הזאת הוא רתם לאוונגרד ופרינג' אומנותי. הוא היה מגיע למקומות שבהם חשב שהוא ימצא אמנים ונתן לנו להופיע בתיאטרון שלו. הוא גם אמר לנו מראש שאנחנו לא נראה מזה כסף – לא אנחנו ולא הוא, אבל גרם לנו להבין שאנחנו מחיים את התרבות ומאפשרים לדברים לפרוץ". "בשורה התחתונה, דברים שהופיעו אצלו ב'פרגוד' ונחשבו למוזרים בסוף גם הצליחו. כך לדוגמא: להקת 'אטרף' – השילוב שבין ג'אז ללטיני היה הכי מופרך אז, וכיום נחשב לאחד השילובים הכי מצליחים. 'גם 'נושאי המגבעת' נתפסו כהרכב מוזר שהתעסק בנונסנס מתוח ־ כם. אבל בסוף הם הכי השפיעו על מפת ההרכבים בשנות במדינה, וסללו, לדעתי, את הדרך לאמנים אחרים 90 ה כמו ה'ג'ירפות' וגלעד כהנא. ולוי ממשיך: "כשלמדתי ולימדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית, השתתפתי בפסטיבל סטודנ ־ טים בשם 'תותי פרוטי'. בין היתר כתבנו קברט סאטירי שעסק בחיי התיאטרון. אריה הגיע אלינו לפסטיבל, ראה את הקברט ואמר שהוא רוצה אותנו אצלו. הופענו אצלו כמה פעמים, וזה היה כיף, אז הייתי בא הרבה גם לראות מופעים אחרים שחברים שלי עשו, גם בתחום התיאטרון וגם בתחום המוזיקה. התגוררתי בנחלאות אז זה היה נגיש לי. כך ראיתי במו עיני איך מתגשם החלום האוטופי הזה 90 וה- 80 שנחלאות תצא מהדימוי שדבק בה בשנות ה כשכונת המצוקה מוכת הפשע והסמים. למעשה, מה שעצר את התכנונים הגרנדיוזיים של ראש העיר דאז, טדי קולק, למחוק את השכונה ולהפוך אותה לשכונת מגדלים, הייתה ההתפתחות הפנימית בתוכה שגרמה לה להיות משהו שאתה ממש רוצה שיישאר כמו שהוא. "אין ספק שאריה היה איש חזון אמיתי: הוא היה משוגע במידה ורומנטיקן במידה וכמה שהוא היה כבר אז זקן בעינינו, הוא מאוד האמין באנרגיות של צעירים ובכ ־ שרון שלהם והוא עודד אותם להתנסות על הבמה, כולל לחטוף שריקות בוז או לחוות את אי הנעימות של הופעה מול אנשים בודדים. אבל הייתה שם תחושה שאם אתה מופיע בפרגוד מול עשרה אנשים אתה בחברה טובה, שאתה לא לבד ושזה לא באשמתך. אנשים הבינו שאנחנו במעין בית מלאכה כזה שמוציא תחת ידו עבודות שאולי בחלק מהמקרים הקדימו את זמנם". אוונגרד איכותי "עבדתי איתו שנים", מעיד היוצר שלמה בר, ('הברי ־ רה הטבעית'). "הוא היה איש נפלא ביותר, אוהב אמנות, ואוהב יהדות למרות שהיה נראה חילוני. היה לו עומק מבחינה אמנותית, וידע לראות את הדברים בעין נכו ־ נה. תמיד מי שמנהל את הדבר עושה את הדבר – את האווירה, והמקום היה מאלה שיותר אהבתי להופיע בהם, דווקא בגלל שהוא לא היה גדול, אלא אינטימי ומש ־ פחתי. אני קורא עליו כיום קדיש כי אני מרגיש אותו כאדם קרוב אלי ואני יודע שהוא מת ערירי וזה מאוד מצער אותי. "הוא תמיד נתן לעשות אצלו דברים מאוד אוונגרדיים מצד אחד אבל איכותיים. ככה יצא שהופעתי שם עם המ ־ שוררת יונה וולך. הוא ידע להבדיל מה טוב ומה לא. היה אצלו הרבה ג'אז טוב שאהבתי, הפקות תיאטרון, ואפילו

בר גיורא. "אין אנשים צילום: ריאן | " כאלה

| בר. השראה ליצירה צילום: מיכאל קרמר

'דון קישוט רומנטיקן' עם דבריו של בר גיורא, מזדהה גם הסאטריקן והמנחה הירושלמי, ג'קי לוי, זאת בכל הנוגע להגשמת חלומות משוגעים. "הוא היה איש של מלחמות בלתי אפשריות, רומנטיקן. בעצם, סוג של דון קישוט. בגדול, לא יכולה להיות תרבות בלי תרבות שוליים, ואת זה אריה הבין היטב. הוא נתן במה די מקבילה לדברים קטנים, ניסיוניים, מוזרים ולא כל מופע נבחן אצלו על ידי פוטנ ־ ציאל כלכלי

החורג של ירושלים, לא נתנו לו גב או מימנו אותו, הוא אף פעם לא היה רפרטוארי. על כך אני מצדיעה לאריה שעשה את הבלתי אפשרי" נתן לנו במה המפיק המוזיקלי והמלחין יונתן בר גיורא, היה פסנתרן צעיר שנהג להופיע בפרגוד. "אני חייב לאריה תודה ענ ־ קית על שהעניק לי בנדיבות וללא שום תמורה את הבמה הקטנה והייחודית שלו, ואת הגב התיאטרוני ההפקתי שלו, כדי להעלות לראשונה בחיי מופע מקורי משלי, 1990 במה שהפך להרפתקה שנמשכה לאורך כל שנת ושינתה את חיי לתמיד. "אני גם חייב לו מאות שעות של הופעות מענגות שחוויתי במועדון עוד מנעורי בסבנטיז, שם התוודע ־ תי למוזיקאים מעולים. אריה נגע עמוקות בחייהם של אלפי שוחרי ושוחרות תרבות, והוכיח שעם עקשנות, התמדה ועמידה איתנה אפשר להגשים גם את החלומות הכי משוגעים. אין הרבה אנשים כאלה, והוא כבר חסר לי מאד".

ערבי שירה. את אחד השירים הכי מזע ־ זעים שהלחנתי בחיים שלי ולפי דעתי אחד מהטובים, נקרא 'שבעה מדורים'. זה היה בספרייה שלו, אני פשוט פת ־ חתי ספר של סבא שלו שהיה חרדי וק ־ ראתי את הדברים שכתב. זה מה שנתן לי את ההשראה ליצירה הזאת". נכון לכתיבת שורות אלו, עוד לא נקבע תאריך לאירוע ההנ ־

היימן: "היה חורף, כל

צחה מתוכנן ללוחם התרבות, אך רבים מהאמנים ואנשי התרבות שהתראיינו לכתבה וכן כאלו שהכירו את מארק ופעלו לצידו כבר הביעו את נכונותם להשתתף.

התיאטרון טיפטף אז ואי אפשר היה לנגן כי הגשם דלף על גיטרות הבס, והקלידים. פשוט שמנו דליים"

צילום: יאיר שגיא

ידיעות ירושלים ˆ 10.2.2023 39