ירושלים 10.9.21

מ'. אין דברים צילום: | בסיסיים יואב דודקביץ'

אליעזר. אוכל מהילדים צילום: | עמית שאבי

האנשים שמתקשים לשים אוכל על השולחן מול המקרר הריק

חיהאליעזר, הסובלתמאירועמוחי, מעבירהאתהחגים עםתרומתמזון ‰ מירהשגב קיבלהעזרה כספית ‰ הילדים והנכדיםשל חיים ונגר קונים לו כמעטהכל ‰ ומ' לאמצליחה להשיג אוכל לילדיה: "אין יותר בהקפה במכולת" ‰ ארבעהסיפורים, ארבעהשורדיםאמיצים, עםתקווהאחת: שבשנההבאה יהיהטוב יותר

אומרת לך בגלוי שאין לנו חג השנה, גם לא אכפת לי שלא יהיה. אני חושבת על היום, על מחר בבוקר. אני דואגת שיהיה להם מה לאכול, מה לקחת לגן. ערב החג זה רחוק מדי". "הילדים מביאים לי אוכל" ) קיבלה השנה סל מזון 85 חיה אליעזר ( מקק"ל, ואת החג הקרוב היא תחגוג עם בתה. "אני אחרי אירוע מוחי על כיסא גל ־ גלים. ברוך ה' אני מסתדרת, אני מצטמצ ־ מת", היא מספרת בצחוק סרקסטי. "אני חיה פנסיה מעיריית ירושלים וביטוח 40% מ־ לאומי. הילדים מביאים לי אוכל: בכל יום שישי ילד אחר מביא לי אוכל לכל השבוע. האוכל והקניות הם על חשבונם. הם עושים לי הכל. אני לא קונה בגדים במיוחד. אני כועסת אם הילדים קונים לי יותר מדי. אני מבקשת לפעמים מהילדים דברים מיוחדים כמו ממתקים וחטיפים, בייחוד בגלל שיש לי נכדים ונינים שבאים ואני רוצה לתת להם, אז אני מבקשת מהילדים לקנות לי. כמה הם מוציאים מהכסף הפרטי שלהם כדי שיהיה לי, אני לא יודעת. הם לא אומרים לי שום דבר. הם מסתדרים עם מה שיש לי, ואם אין מספיק הם מוסיפים. ,'48 "אני רגילה לצמצום. באנו לכאן ב־ בת בכורה בין תשעה ילדים, וחיינו בצמצום. היינו חיים על מנות מזון. כיום אני לא זור ־ קת כלום. אם נופל לי גרגיר אחד של אורז על הרצפה, כמה שקשה לי אני אתכופף וארים אותו בשביל לתת לציפורים. אני לא אוהבת לזרוק דברים לזבל. הדור של היום הוא 'חד־פעמי', את הכל זורקים לפח: מפות, סכו"ם, צלחות. אצלי לא. אני 'רב־פעמי'". "אני אפילו מקבצת נדבות" ), בקעה. "תרמו לי כסף 65 מירה שגב ( ואוכל עכשיו כדי שנוכל להעביר את הח ־ גים כמו שצריך. גם השכנים התחילו לתרום לי, כי המצב אצלנו לא משהו. רק הכדורים

אלינור פבריקר

המצוקה והעוני של ירושלים . תקופת החגים רק החלה, 2021 והעמותות שעוזרות לאנשים

לשים אוכל על השולחן כמעט קורסות מרוב עומס. ארבעה ירושלמים חושפים השבוע מה עומד מאחורי מספרי הנזקקים ההולכים וגדלים.

האתגר: סנדוויץ' לילד לבית הספר

שגב. השכנים תורמים צילום: | יואב דודקביץ'

) מאחת 45 הראשון הוא סיפורה של מ' ( השכונות בעיר, שיש לה שלושה ילדים. רק בשנתיים האחרונות הידרדר מצבה, והיום לדבריה היא מתקשה לספק ליל ־ דיה דברים בסיסיים. "אנחנו מתקשים בתשלומים, בקניית מצרכי מזון, אפילו בלקנות ציוד לבית הספר. אנחנו מת ־ מודדים פה עם מצוקה יומיומית מאוד קשה", היא מספרת בכנות קורעת לב. "יש לי ילד מתבגר שהלך לבית הספר בימים הראשונים בלי ציוד, אפילו ללא תיק בית ספר. הוא עבר השנה לבית ספר חדש, אז יש שם פרויקט של השאלת ספרים. אבל זה לא פתר את העניין שהוא הלך ללא מחברות, ללא קלמר. חולצות בית ספר, שעולות ארבע במאה או שש במאה - פשוט לא יכולתי לקנות לו. הוא לא רצה ללכת לבית ספר. אני מקבלת קצבת נכות חלקית והתחלתי לעבוד קצת כקופאית

שיש נזקקים גם בשכונות אחרות, אז היא נתנה לי את מספר הטלפון שלה ואמרה שאם אני מכירה משפחות כאלה אני מו ־ זמנת להפנות אליה. רשמתי את הטלפון שלה, אבל אני מתביישת להגיד לה שאני זו שבעצם צריכה. זו לא רק הבושה, זה גם הקושי הנפשי, להודות בזה שאתה נזקק. זה כבר לא החג, זה היומיום. אני מדברת איתך על זה ברמה של סנדוויצ'ים לבית הספר לילד מתבגר, הכי בסיסי שיש. אני הולכת לעבודה ברגל כי אין כסף לאוטובוס. לפעמים גם קורה שאני עולה לאוטובוס ולא משלמת ומקבלת דוח. אני

שעות ביום. לא 14 כל החיים מאוד קשה, היה חסר לנו שום דבר. בשנתיים האח ־ רונות אנחנו בשפל גדול כיוון שחליתי בכמה מחלות וזה הקשה עלי להמשיך לעבוד. גם הקורונה לא בדיוק הוסיפה. הורידו לבעלי כמה שעות עבודה בגלל הקורונה ולא החזירו לו אותן עד היום". לפני מספר ימים הוצבה בפני מ' מראה מטלטלת, כאשר הגיעה אליה לקוחה שסיפרה לה שהקניות שהיא עורכת הן למען נזקקים בעיר. "שאלתי אותה באיזו שכונה היא מתכוונת לחלק את המזון, והיא אמרה שבארמון הנציב. אמרתי לה

בסופר בשעות הערב. אני מנסה לחזור למע ־ גל העבודה אבל עדיין קצת קשה לי. "היום שלחתי את בעלי לקנות לחם במכולת בהק ־ פה, ובעל המכו ־ לת, בגלל חוב של שקל, 2,700-2,500 לא רצה לתת לו. זה המצב. אין לנו כל כך מה לעשות. אני עבדתי

איפה ניתן לקבעסיוע? 02-6298965 אגף הרווחה בעיריית ירושלים 118 משרד הרווחה 6050* ביטוח לאומי

צילום המחשה שאטרסטוק

26

10.9.2021 ˆ ידיעות ירושלים