ירושלים 11.04.25

הלילה הזה כבר לא מפונים

משפחת ביטון מ'נתיב העשרה' משפחת ‰ תחגוג בהרכב מלא כהן מ'אור הנר' תרגיש שיצאה משפחת ‰ מעבדות לחירות וקרולקר מקריית שמונה חזרה 20 לצפון ותקרא את ההגדה עם 4 ומשפחת אבין תשתה ‰ מקרוביה כוסות למען החטופים עם כל חברי המשפחות שנדדו בין ‰ 'ניר יצחק' כתובות זמניות נערכות לליל הסדר הכי טוב בבית ומסכימות פה אחד:

החברים, גם אלה שעדיין לא חזרו לגור כאן בפועל. כמי־ טב המסורת, נקרא יחד את ההגדה, נרים ארבע כוסות, נזכור ונחגוג". נעמה: "אני מאוד מאוד אוהבת את הפסח ב'ניר יצחק'. זה תמיד כיף ומלא באנשים, כל הקהילה מתכנסת יחד. השנה אולי יהיה קצת שונה כי לא כולם חזרו, אבל יהיה כיף, והכי חשוב, אני מקווה שכל החטופים יחזרו הביתה". "השנה, תוכן ההגדה מקבל משמעות אחרת. 'בכל מה נשתנה: דור ודור קמים עלינו לכלותנו' זה לא סיפור מלפני אלפי שנים, זה קרה כאן ממש. המרור, יציאת מצרים, הסיפור של העם שלנו - הכל חי ונושם, במיוחד כשעדיין יש חטופים בעזה, כשהקהילות עדיין לא שלמות. ברמה האישית, אני מרגיש שהתחברתי השנה למשמעות של החג הרבה יותר מבשנים קודמות". "יציאה מעבדות לחירות - גם בקשה מיוחדת לקראת החג: עבור הקהילה שלנו. אנחנו עדיין במסע. לא כל התושבים חזרו, הקהילה עדיין לא שלמה, ויש עוד דרך ארוכה לפנינו. בימים אלו יצאנו בקמפיין גיוס המונים שמטרתו להשיב את הקהילה הביתה ולשקם את החיים. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות למען חברינו שהקריבו את חייהם כשיצאו להילחם ולהגן על הקיבוץ. אני מזמין אתכם להצטרף למסע שלנו חזרה הביתה ולתמוך בנו. חפשו בגוגל 'תומכים בקיבוץ ניר יצחק' והצטרפו למאמץ שלנו".

שני אבין, פסיכולוגית, יגיל, מרכז המשק המשפחה: )8 ) ונוגה ( 12 ), תומר ( 14 ב'ניר יצחק', והילדים נעמה ( "התעוררנו לבוקר של אזעקות וטילים", מספר באוקטובר: 7 ה־ יגיל. "בשלב מוקדם יחסית קיבלתי עדכון שיש מחבלים והבנ־ תי שנהרגים לנו אנשים. למזלנו, המחבלים ירו מבחוץ אבל לא נכנסו אלינו הביתה. נשארנו בממ"ד עד שחיילים פינו אותנו פנוי 232 עם לגני הילדים. בראשון בערב צה"ל הודיע שכביש ממחבלים, התארגנו מהר והתפננו עם כל הקהילה לאילת". "מתוקף תפקידי הייתי על הקו בין אילת הפינוי וההסתגלות: לקיבוץ, וזו הייתה תקופה לא פשוטה למשפחה. בהמשך התחלתי לחזור לישון בקיבוץ לסירוגין. בקיץ קיבלנו החלטה לעזוב את קיבוץ אילות וחזרנו לניר יצחק, בהתחלה 'בדקנו את השטח', לראות אם אפשר להתמודד. הבנו שכן, אנחנו מתפקדים, מנה־ לים שגרה ומתגברים על הפחד. למרות הטראומה והזיכרונות הקשים, אין כמו להיות בבית. החזרה למוכר הייתה מחזקת". נעמה: "החזרה לקיבוץ הייתה מפחידה. בהתחלה ישנתי רק בממ"ד, כל בום ורעש הבהיל אותי. לא רציתי להסתובב לבד בקיבוץ אלא רק עם ההורים, אבל לאט לאט חזרנו לשגרה, וזה כבר פחות מפחיד". תומר: "אני מעדיף את הקיבוץ על פני המלון, היה לנו צפוף ולא כיף. שמחתי לחזור למרות שעדיין חסרים לי כל החברים, ואני מחכה שהם יחזרו". "נחגוג בחדר האוכל בקיבוץ, חג קהילתי ומרגש עם :2025 פסח

יגיל אבין: "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו'. זה לא

סיפור מלפני אלפי שנים, זה קרה כאן ממש. המרור, יציאת מצרים, הכל חי ונושם"

נחמה רחמים

משפחת אבין. מימין: יגיל, נעמה שני ותומר (חסרה בתמונה: הבת הקטנה | ) נוגה צילום: הרצל יוסף

"נשתה לחיי החטופים שעדיין לא חזרו הביתה" משפחת אבין, קיבוץ ניר יצחק

11.4.2025 ˆ ידיעות ירושלים 74