ירושלים 11.08.23

שרות הכלכליות, החיסכון של אברמוב ביולי-אוגוסט, לא יעלו לו מיליונים בי־ נואר אם הקבוצה תהיה במשבר, כשלנו הן יעלו בכאבי לב מיותרים? בית"ר פרובאנס מיתוס של שנים ארוכות יודע לספר שכמעט כל שחקן זר שמגיע לבית"ר ומ־ צליח בה באופן יחסי הופך להיות 'ירוש־ למי ובית"רי', נקשר למועדון ונשאר בו שנים ארוכות. דוגמאות לא חסרות: החל מסרגיי טרטיאק, שקשר את גורלו עם בית"ר ומדינת ישראל, דרך ההונגרים סטפן שאלוי ואישטווון פישונט, שעד היום מפטפטים בעברית ומדברים על בית"ר בערגה, ודרך רבים וטובים אח־ רים, כמו קלאודימיר פאריירה, והרשי־ מה ארוכה. אלא שבקיץ הזה משהו נשבר באקסיומה הזאת. פתאום אספרייה עולה על בריקדות והופך משחקן שבדיוק לפני שנה הגיע לכאן לקבוצה עמוסת צרות באקט אמיץ מצידו לאחד שמוכן לע־ זוב גם אם המחיר הוא פרישה ממשחק פעיל. זה נכון גם לגבי תומא, שהחיבור שלו למועדון היה מושלם ופתאום קרו כמה דברים ביחד, כמו למשל שנפתחו לו העיניים, שאשתו כורעת ללדת והוא משוכנע שבית"ר והליגה בישראל כבר קטנות עליו, מה שגורם לו לחפש בנרות אופציות אחרות. מצד אחד, זה טבעם של רבים מהכדורגלנים, שהופכים בשנייה אחת לבוגדנים כדי לשרת את האינט־ רסים שלהם. אבל באותה נשימה צריך לבדוק אם אין כאן גם כשל מערכתי של המועדון. הרי לאורך בית"ר שנים נתפסה כמשפחה אחת גדולה שיודעת לטפח ולקרב אליה כמעט כל זר שהגיע לפה ולהפוך אותו באומנות לבן בית. אף אחד לא מצפה שאברמוב, בדומה למשה דדש בזמנו, יכין לשחקנים ארוחות גו־ רמה מהמטבח של המולדת שלהם, כמו שדדש היה מפנק בגולש הונגרי את שא־ לוי, פישונט, האמר ושאנדור. העניין הוא שלצד היכולת לצוד שחקני רכש בכסף אלף 90 קטן, כמו ניקולסקו שנרכש ב־ מיליון, או אספרייה, 1.25־ יורו ונמכר ב שבב"ש לא מצא את הידיים והרגליים ובבית"ר הפך למפלצת, צריך גם לדעת לשמר את השחקנים האלה (בהנחה שהם לא מחוזרים בכסף גדול מאוד ביבשת). אברמוב היה צריך לעשות כל דבר אפ־ שרי כדי לגרום לאספרייה לגמור כאן בבית"ר את הקריירה עם חוזה לשנתיים נוספות ובמקום להיצמד לחוזה שהיה לו לעונה הבאה לחפש כל דרך לשדרג אותו כדי שלא יעזוב. לא חסרות דוגמאות בארץ ובעולם של מועדונים שמוצאים את הדרך לשמר אצלם נכסים שלהם. ליגה שלמה כמעט רדפה אחרי בירם כיאל מבני סכנין שלא היתה יכולה להתמודד עם ההצעות הכ־ ספיות שקיבל, ובכל זאת זה היה קו אדום מבחינת הנהלת המועדון, והיא הצליחה למצוא את הנוסחה להשאיר אותו אצלה. תסתכלו עד כמה טוטנהאם האנגלית נלחמת ונאבקת על שירותיו של הארי קיין, למרות שהיא יודעת שהיא עלולה לאבד אותו ללא תמורה בחודש ינואר. המלחמה הזאת של טוטנהאם היא לא עקשנות חסרת תוחלת, היא פשוט נו־ עדה להוכיח לאוהדים שהמועדון עשה כל דבר אפשרי כדי להשאיר את הקפטן אצלו. הזרים שמגיעים היום לבית"ר ובכלל

שון. זה, עם כל הצער שבדבר, חלק מחייו של מועדון כדורגל, ובית"ר, מה לעשות, זה לא מועדון עם עוצמות וגב כלכלי שיכול להשאיר אצלו שחקנים בקליבר הזה. עד כאן הכל טוב ויפה. אבל מה עם תחליפים? למה אף אחד לא דאג מבעוד מועד לנהל משא ומתן עם חלוץ, כש־ לכולם ברור שניקולסקו יתקדם הלאה? איך לא ניסו ובעיקר לא הצליחו להנ־ חית תחליף לאספרייה? למה לסורו אין גם תוכנית מגירה למקרה הצורך? והאם לא כדאי לחתוך עניינים עם תומא לכאן או לכאן במקום להתחיל לטפל בבעיה כשאנחנו ערב המשחק הראשון בליגה? שיפודי התקווה צריך להבהיר - לעולם אף אחד לא ייקח מברק אברמוב את העובדה שהוא עשה לבית"ר נס רפואי. העובדה שזה נגמר אחרי פחות מעונה עם זכייה מתוקה בג־ שנים רק מעצימה את גודל 14 ביע אחרי הנס. אף אחד גם אינו חולק על העובדה שכוונותיו של אברמוב טובות ושהוא, בניגוד להרבה בעלי בית אחרים, לא הגיע לכאן עם מניע נסתר. גד זאבי רכש את בית"ר כדי לקדם את עיסקת בזק; ארקדי גאידמק כדי להיות ראש עירייה; משה חוגג כדי להוכיח לעולם שהוא מסוגל להיות יותר פופו־ לרי מבנימין נתניהו ולעשות אקזיט של מאות מיליונים דרך שייח' שהוא ספק פיקטיבי. אבל אברמוב צריך לזכור כמה דברים שכדאי לו לתלות על המקרר אם הוא רוצה להישאר אהוב ליבם של אוהדי בית"ר. אנחנו לא רוצים להיות מתקן השבחה לכוכבים שיפרצו אצלנו ויימכרו במיליונים אחרי עונה אחת בלבד. אנחנו לא מעוניינים להתכווץ למידות של בני יהודה ואשדוד אלא לפחות לנסות לקרוא תיגר על הגדולות והעשירות. אין לנו שום עניין בשנים שבהן אנחנו מגיעים לפלייאוף העליון ומתחבקים. אז אוקיי, אין מצב לדגדג את העושר של שחר, גולדהאר וברקת. בית"ר עדיין צריכה בכל שנה להיות הקבוצה הרביעית בטי־ בה בישראל הרחק מהשאר. בדיוק כמו שבקיץ שעבר לאברמוב היו כל הנסיבות המקילות שבעולם, וגם אם היה חלילה יורד ליגה היינו מחבקים אותו, בקיץ הזה הכל הלך לטובתו, החל מהעובדה שהיה לו ביד שלד של שחקנים שהם שוברי שוויון (ולפחות מחצית מהם כבר במקום אחר) וכלה בעובדה המכרעת שלראשונה מזה שנים בית"ר חזרה לאוהדים, שנמ־ צאים בטירוף מוחלט סביב המועדון מכל אלף 11 הסיבות הנכונות. לראיה: כמעט מינויים, שיא של כל הזמנים, ומשחק אלף 30 באירופה שהוא סולד אאוט עם צופים. אברמוב היה צריך לייצר מכל זה מינוף, ונכון לעכשיו התחושה היא שהסגל נמצא ברגרסיה. אף אחד מאוהדי בית"ר אינו סופר את הדקות לפתיחת הליגה, עם שמות כמו קניוק, מוזי, גו־ טליב ודומיהם, בלי לפגוע. תעשו את המאזן לבד: אין אוהד אחד של בית"ר שהיה מוכן שבמקום ניקולסקו ואספרייה הדבר היחיד שינחם אותו זה דור מיכה. בעיקר, בכל הסיפור הזה לא ברור השי־ קול הכלכלי של אברמוב. הרי השקעה בתחליפים או בהישארות של ניקולסקו ואספרייה היתה מחזירה את עצמה עם אצטדיונים מלאים ולפחות בונוס שמן על מעבר של שלב אחד באירופה. אבל יותר מטריד במחשבה לעתיד, האם הפ־

כשדרור קשטן היה בונה סגל בקיץ הוא היה מתחיל משוער, בלם, קשר אחורי וחלוץ. פעם הוא הסביר ש: "הגוף לא יכול לזוז בלי עמוד שדרה חזק, וקבוצת כדורגל לא יכולה להצליח בלי עמוד שדרה של העמדות הללו"

ידיעות ירושלים ˆ 11.8.2023 51