ירושלים 11.10.24

במקום לחגוג את יום השנה עם בת זוגו, נהרג רב"ט ‰ סמ"ר עלמקאן טרפה ז"ל חלם להיות רופא ירושלים נפרדה השבוע משניים מבניה שנפלו ב'חרבות ברזל' ‰ טל דרור ז"ל מפגיעת כטב"ם פרידה מגיבורי ישראל: החלל השמיני של 'הימלפארב', הגאון של 'בויאר'

עלמקאן טרפה ז"ל. | רצה להציל אנשים צילום: פרטי

רב"ט טל דרור ז"ל ובת הזוג. הלוויה במקום צילום: פרטי | חגיגה

גאווה בשבילנו בשביל המשפחה. אבות אבותינו חלמו להגיע לארץ הזאת. זה שא־ נחנו פה ומגינים על הארץ ועל המשפחה שלנו זאת זכות. הוא לא פחד, הוא היה גי־ בור כשאנחנו פחדנו ודאגנו, הוא תמך בנו. גם כשהוא לחם הוא חשב על המשפחה". "השמיים לא היו הגבול" בלילה שבין רביעי לחמישי בשבוע שעבר נהרג מפגיעת כטב"ם ששוגר מעי־ ראק והתפוצץ בצפון רמת הגולן רב"ט טל של 13 ), מש"ק תקשור בגדוד 19 דרור ( חטיבת גולני. אתמול לפני הלוויה הת־ כנסו עשרות תושבים עם דגלי ישראל בשכונת הולילנד בה הוא מתגורר, וליוו אותו בדרכו האחרונה. אורית, אימו של טל ספדה לו : "ילד שנים. איך 19 שהעולם קיבל במתנה ל אפשר לסכם? איך הלכת מאיתנו ככה בבת אחת, כל כך צעיר ויפה. כל החיים היו לפ־ ניך, היו לך שאיפות גדולות להקים משפ־ חה עם מולי, ללמוד. רצית לעבוד בנאס"א והשמיים לא היו הגבול בשבילך. במהלך חייך הקצרים נגעת בכל כך הרבה אנשים. תמיד היינו גאים בך ונישאר גאים לנצח". אביו, רמי ספד לו: "הבטחתי לך לאס וגאס - קיבלת הר הרצל. אתה פשוט מוש־ לם מדי לעולם הזה. אני נפרד ממך בידי־ עה שהיו לך חיים טובים ומושלמים. סליחה

של ניסיון חיים של מישהו שכבר יודע משהו על העולם הזה ומגיע דרך לקלוט ופתוח כל כך לספוג". עוד הוסיפה וכתבה המורה, בעצמה אם שכולה, "איך אפשר להסביר למי שלא מורה כשאני מגיעה לחלקה ד' בהר הרצל עוברת קודם דרך אלירז, ואופיר, עדיאל וענר, שחר ודבר, בן ואריאל ורק אז מתיישבת לצד קברו של בני אבשלום. לפי הסדר קודם מורה ואחר כך אם בישראל. רק מי שלא מורה יכול לומר משפטים כמו הופתענו מהגבורה של דור הטיק טוק, המורים שבנו לא מופתעים בכלל. אנחנו חיים לצידם ובמחיצתם ורואים איזה נוער יוצא דופן צומח פה". דודו של עלמקאן, באייה טרפה סיפר על ילד מיוחד, "הוא היה ילד טוב. כל משפחה היתה רוצה ילד כזה. היה נחת לכל המש־ פחה - לאחים, לדודים שלו. ילד מיוחד. כל מי שהכיר אותו מספר לנו עליו דברים טובים ומחזק את מה שאנחנו מכירים. כל מקום שהוא הלך אנשים אהבו אותו. היתה לו שמחת חיים נוכחות היה ילד אופטימי, חייכן. "הוא חלם להיות רופא", גילה הדוד. "פעם לקחתי אותו לשיחה לדבר על החיים שאלתי אותו 'מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול?' הוא אמר שהוא רוצה להציל אנ־ שים. ככל שהוא גדל הוא הבין שהוא רוצה להיות רופא. הוא אהב מאוד את הצבא, הוא

שלא שמרנו עליך מספיק אהוב שלי". בת זוגו, מולי אייזן, סיפרה על כאב קשה מנשוא "ביום הלוויה היינו אמורים לחגוג שנה של זוגיות, במקום זה ליוויתי אותך בדרכך האחרונה. "טל היה גאון, האדם הכי חכם שאי פעם הכרתי, כשפגשתי אותו אמרתי 'איך הוא מדבר איתי?' הוא היה גאון במתמטיקה ופיזיקה הכל הוא ידע. הוא תמיד ידע איך לעזור, תמיד אמר את הדבר הנכון בזמן הנכון. הוא היה עוזר לי אם היה קורה משהו. אם הייתי צריכה להתייעץ תמיד ידע מה להגיד והיתה לו תשובה. "הוא העריץ את המשפחה שלו, אהב את אבא שלו ואת אמא שלו ובכל פעם שהיה מגיע הביתה היה הולך לסבתות שלו ולח־ ברים שלו. הוא דאג לכולם ורצה שלכולם יהיה טוב". חברתו לספסל הלימודים ב'בויאר', הילה נשיאל, הוסיפה: "אני וטל גדלנו יחד מכיתה א' ובמרחק אנחנו בהפרש של קומות. כל היום היינו יחד הוא תמיד דאג לי. טל היה גאון, בין האנשים הכי חכמים שאני מכירה הוא אף פעם לא למד למבח־ נים ותמיד היה מצליח. הוא היה מהאנשים . הוא 96 שניגשים למועד ב' כי הוא קיבל היה חבר הכי טוב, עשה למען החברים הרבה. כל החברים סיפרו לי שהוא דאג לכולם פחד על כל החברים שנכנסו לעזה. הוא חבר אמיתי".

מירב שלמה מלמד

ערב ראש השנה ובצאת החג התבשרה ירושלים על אובדן של עוד שניים מבניה במלחמה. סמ"ר עלמקאן לוחם בסיירת גולני שנפל בלבנון ורב"ט טל דרור שנהרג כתוצאה מפ־ גיעת כטב"ם ששוגר מעיראק. רבבות חברים, בני משפחה ותושבים ליוו אותם השבוע בדרכם האחרונה. "חלם להיות רופא" תלמידי בית החינוך אמית דתי ירוש־ לים, הממוקם בשכונת מגוריו של הלוחם סמ"ר עלמקאן טרפה, הגיעו להעניק לו כבוד אחרון בדרכו למנוחות בבית העל־ מין הצבאי בהר הרצל. בשעת הלוויה יצאו צוות המורים והתלמידים אל רחובות הש־ כונה בה עבר מסע הלוויה, לחלוק לו כבוד אחרון עם דגלי ישראל, ציורים, שלטי חיזוק ושירי נשמה. עלמקאן הוא החלל השמיני שלמד בבית ספר 'הימלפרב', שם חולקו דפי לימוד של משניות לזכר נופלי "חרבות ברזל". "יש עלמקאן של החברים: מצחקק, מב־ סוט, ערני ומלא פלפל ויש עלמקאן של שיחות אישיות ושל השתתפות בשיעור מבין דברים שבני שמונה עשרה לא מת־ חילים לעכל בכלל" ספדה לו מורתו תמר ערמוני, "אבל אתה מחזיק בתוכך מאגרים

32

11.10.2024 ˆ ידיעות ירושלים