ירושלים 13.01.23

להפועל ירושלים". "נתנו פייט זה מה שאמר גל כהן בסיום הדרבי. אם אתם אוהדי בית"ר, מדובר בלא פחות מאשר טרגדיה. האימפריה והקבוצה של המדינה בדימוס נתנה פייט למועדון כדורגל שעובדתית, עד שהוקם מחדש רק לפני שנתיים, היה במשך שנים עמוק ל � צ 6 באדמה. בית"ר ירושלים, שיש לה גביעי 3 גביעי מדינה ו־ 7 חות אליפות, טוטו ויש לה אוהדים בכל נקודה על המפה במדינת ישראל, הצליחה 'להיאבק' מול מועדון שנמצא בחיתוליו ושהגירסה הקודמת שלו מעולם לא השיגה יותר מגביע מדינה ומקום שלישי בליגה. אם אתם אוהדי הפועל, ראוי שאחרי משפט כזה חיוך של ניצחון יהיה נסוך על פניכם. הרי עד לפני כמה שנים, נחזור, דרבי בליגת העל היה מבחינתכם מדע בדיוני, והנה המאמן של היריבה בצהוב מתייחס לפייט מולכם כאל הישג. אחרי שני דרבים בליגה אתם עם ניצחון ותיקו. בית"רשפעםאוהדיההיו אומריםש"דרבי זה שש נקודות בכיס", יורקת דם מולכם וכבר לא מצליחה לנצח. ובכלל, מי היה מאמין שאחרי שנים שבהן הייתם נוסעים לג'דידה, אום אל־פאחם ונשר, במשחק אלף 16 המרכזי של ליגת העל מול כמעט איש אתם הולכים הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן, כשאתם במקום הרביעי בטבלה. הדרבי הזה, שיישאר עוד הרבה שנים כנראה כדרמתי ביותר בתולדות המ ל פגשים בין הקבוצות, סיפר סיפור אחר לגמרי. הוא שיקף במדויק את החומרים שמהם עשויים בית"ר והפועל העונה. שתי תפיסות עולם הצד הצהוב אמוציונלי, פועל על פי הבטן ושורד בזכות הבלחות של כיש ל רון, קהל ושגעת, כמו מוזיקת חאפלות שמתאמצת למצוא חרוזים ונתקעת מסלסלים ומאוול. בצד השני הרובו ל טיקה של הפועל, שעומדת טקטית כמו סיירת אגוז במהלך של לוחמה בשטח בנוי, עושה את הדברים בדיוק כמו שכ ל תוב בספר עם סבלנות ואופי כשהיא חדורת מטרה. הרי כל מאמן ילדים א' 88 בדקה ה־ 0:1 יגיד לכם שכשמובילים הורגים את השעון, מניעים את הכדור, נופלים, הולכים לדגל של הקרן ומבצ ל עים חילוף הגנתי שיעזור לעמוד מא ל חורי הכדור. אבל בית"ר הנוכחית רצה באמוק מול עשרה שחקנים כדי להבקיע את השני, ובר כהן חיפש את החיבורים במקום להמשיך להתמסר כדי שהזמן יעבור. והכי גרוע, הגנה שלמה יוצאת קדימה כאילו היא מחפשת להציל את המולדת ולהשיג שוויון, כשעל לוח והפועל 0:1 התוצאות בית"ר מובילה בעשרה שחקנים. לא סתם יוסי אבוקסיס אמר לשחקניו באסי ל פה השבוע: "איך אתם לא מח ל זיקים בכדור בדקות הסיום?

אספרייה ושחקני בית"ר חוגגים את מה שלא הספיק בדיעבד

ספורט

הדרבי של השבת שעברה הציג שתי אסכולות: זו של וזו של הפועל, שממשיכה לעבוד ‰ בית"ר, שעובדת מהבטן עם הראש לפי הספר גם בפיגור של שער, בעשרה שחקנים האופוריה של האדומה היא על כך ‰ חצי דקה לסיום שלראשונה אי פעם היה כאן מהלך של וינרים מול המפלצת התסכול בקבוצה ‰ הצהובה שממנה היא פחדה לאורך שנים של יוסי אבוקסיס הוא משום שהנגיחה שלהם בדלי היתה לא פחות וירטואוזית מזו של אופק ביטון ירושלים

של ו מ י אה ר ו נ י

הולכים לנסות להבקיע עוד גול? איפה האחריות שלכם?" אבוקסיס גם נזף בבר כהן: "אתה מטר דקה לפני שריקת 30 בועט מ־ הסיום? זה בדיוק מה שהפועל ירוש ל לים רצתה שנעשה, שנבעט כדורים והם יתחילו התקפה מהירה עם כדו ל רים ארוכים לשחקנים שלהם בחצי שלנו. הם חיכו לזה. זה לא מקובל עלי. אם תמשיך לחפש את טובתך האישית ותחפש מספרים אתה לא תצליח. תשחק בשביל הקבוצה ואל תחפש את המספרים שלך". ובמ ל קס גרצ'קין: "אתה חייב ללמוד. הטעויות שלך חוזרות על עצמן.

עזבת את השחקן שלך והוא נכנס פנימה לרחבה". נגינה עם תווים בצד השני מוזיקה קלאסית, ממשיכים לעבוד עם אותן עקרונות משחק תוך כדי התעלמות מוחלטת מהשעון, הנחי ל אלף איש שהם קהל 13 תות המספרית ו־ עוין צמא דם. הפועל ירושלים, והגיע הזמן שמישהו יגיד את זה, משחקת כדו ל רגל בלתי נסבל עבור האוהד הממוצע שמבקש תמורה לכרטיסו. בצד זה, היא משחקת כדורגל שהוא תאווה לעיניים עבור מי שהוא איש מקצוע שרוצה

ללמוד את רזי המשחק, הטקטיקה, הע ל מידה הנכונה. באופן פרדוקסלי, בית"ר והפועל הם שני הפכים של מה שהיה ועד אמצע שנות 50 כאן מאז שנות ה־ , כשאורי מלמיליאן ערך הופעת 70 ה־ בכורה בבוגרים. או אז הפועל היתה משחקת כדורגל שהוא רוק אנד רול במיטבו ובית"ר התבססה על הקרבה, טקטיקה, מחויבות ומלחמה. בן רימוז', סינגל ומהטבי היו אדריכלי כדורגל עם פינס שמרוב שהיו חתרניים לא היו מסוגלים לזכות בתארים. מולם עמדו בצד הצהוב ג'אנו, עג'מי וחכם ז"ל שרק רצו לחזור הביתה בשלום. היום לשועה, אספרייה וניקולסקו (שלא שיחק) נשפך

הפועל ירושלים בעשרה שחקנים, מה ניסיתם לעשות? איפה האח ל ריות שלכם שלא להיסחף אחרי

האמוציות של הקהל, למה לחפש את הגול השני? במקום להניע כדור מאחד לשני ולהוריד את השעון אתם

אריה. תיקו שכולו ניצחון

13.1.2023 ˆ ידיעות ירושלים 50