ירושלים 13.06.25

אוטובוסים עמוסים, רמזורים שלא עובדים ושינויים בהסדרי התנועה מקשים בימים אלה על אלפי לקויי ראייה בכפיר מנסים להקל, ובעקבות פנייתם התווסף לחלק מהגדרות צבע שיסייע לכבדי ראייה להבחין בהן ‰ ירושלמים עיוורים ולקויי ראייה: "חושבים פעמיים אם להגיע למרכז העיר בגלל העבודות"

אבישג זוהר עבודות הרכבת הקלה בעיצומן, ואם הצי־ בור בהמוניו מתקשה להתרגל לשינויים שבאים בעקבות העבודות, ישנו קהל שמ־ עיוורים ולקויי 4,500- תקשה עוד יותר כ ראיה שמתגוררים בעיר. אלה מתקשים להגיע למרכז ירושלים שבו שוכן מרש"ל - מרכז שירותים לעיוור. מכשול בפני עיוור הפעיל החברתי בני בירנצוויג מהר נוף, בעצמו כבד ראייה: "עצם ההשבתה של הר־ כבת הקלה, שנהייתה כלי תחבורה מרכזי בעיר, זה מקשה מאוד. אני צריך לחשוב פעמיים ושלוש האם לרדת למרכז העיר ויש מקומות שאני פשוט נמנע מלהגיע אליהם". "אם אני יוצא מפסגת זאב צפון, יש לי קו באגריפס 45 לשוק, בחזרה אין לי את קו 45 אז אני צריך ללכת עד לדוידקה", מסביר ) מפסגת זאב. גם הוא 50( דוד אלישייב פעיל וחברתי והוא מגדיר עצמו עם שרידי

קושי בפני עצמו". "רעש המכונות מקשה לשמוע את הרמזו־ רים", מסכים אלישייב. "אבל איפה שהציבו בני אדם שיכוונו, זה עוזר. פעמיים-שלוש בשבוע אני במרכז העיר במרכז שירותים לעיוור. מישהו התאמץ ונתנו דיילות ללוות עיוורים מתחנה מרכזית עד המקום עצמו". מכפיר נמסר: "מתנצלים על אי הנו־ חות הזמנית. בתחנות הקצה נמצאים מדי יום דיילים המעניקים שירות לנוסעים ומלווים את החברים ממרכז מרש״ל לת־ חנת הרכבת באזור נורדאו, להבטיח שי־ גיעו בבטחה. בנוסף, אנו מקיימים כל העת קשר ישיר עם חברים בבית חינוך עיוורים להבין את הצרכים המשתנים. נבהיר כי הרמזורים בצמתים אינם בשלי־ טת הזכיין ורעשי העבודה עומדים בתקנים. כמו כן, מרחב ההליכה בקרבת העבודות השתנה על מנת לשמור על בטיחות העו־ ברים ושבים. אנו קשובים לטענות העולות ופתוחים לשיתופי פעולה נוספים ופת־ רונות שעשויים להקל על לקויי הראייה והציבור ככלל".

גדר עם רשת זוהרת שהתווספה לבקשת הנציגים

מקל קל מאוד להיתקע בגדר לא מסומנת". קושי נוסף הוא הרמזורים, "היו פעמים בעבר שבעקבות העבודות הרמזורים לא עבדו וכך גם ההתראה הקולית של הרמזורים לא עבדה וממילא לא ידעתי שאני צריך לבקש עזרה", ציין בירנצ־ וויג. "הפכתי להיות יותר תלותי ותלוי באנשים. האוטובוסים עמוסים יותר וזה

ראייה. "הבעיה שבגלל העבודות יש מלא גדרות שמפריעות ואני לא יכול להבחין בהן". את הגדרות, עליהן מדבר אלישייב בי־ קשו לקויי הראייה לסמן בכתום זוהר על מנת שיוכלו להבחין בהן ולא להיתקע בהן. בחלק מהמקומות, אכן נוספה רשת בצבעי כתום, אך לא בכל מקום. "כאחד שהולך בלי

204 טור

על ספת הטיפולים עם חנה דיין אני לבד גם כשאתה פה מה קורה כשהיא כבר לא מסוגלת להכיל והוא כבר לא מנסה להסביר? ואיך רגע אחד של אמת מצליח להזיז משהו שלא זז שנים…

כי כשאתה שותק, אתה נעלם. וכשאתה נעלם — אתה לא נותן לה סיכוי לבחור בך באמת". "את יכולה לתת לנו כלים פרקטיים? שנוכל כבר להתאמן על זה?" שאל איציק. "אפשר להתחיל עם תרגולים קטנים יומיים; שלוש דקות ביום, בלי הסחות :1 תרגיל דעת — כל אחד מדבר והשני רק מקשיב, בלי פתרונות או הערות. שיתוף אחד ביום — לא של מה :2 תרגיל שקרה, אלא של מה שהרגשתי. שאלה יומית — מה היית צריך ממני :3 תרגיל היום ולא קיבלת? תקצו לעצמכם זמן לתרגל את זה באופן יומי וזה כבר יתחיל לפעול. כל מה שצריך בשביל לשנות את הסיפור שלכם זה לא עוד הסבר אלא רגע אחד של אמת שבו כל אחד מוכן להסיר את התחפושת ולהוריד את השריון. פשוט להגיד: "ככה אני. לא מושלם. אבל כאן. זוגיות לא נבנית מהרגעים הגדולים אלא מהבחירות הקטנות היומיומיות שבהן אני מוכנה להיות שם. להיות שם גם כשמפחיד, שלא נוח וכואב. להיות ביחד". כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

דניאלה נכנסה לחדר עם המון תוקף ונחרצות, אבל ניתן היה לראות דרך עיניה את הכאוס שהתחולל בנפשה. איציק התיישב אחריה, שקט, מהוסס נראה נינוח למדי או אולי פשוט היה כבוי. "הוא לא מדבר!" אמרה דניאלה בתקיפות, "כל דבר אני צריכה לחלץ ממנו עם צבת, אני מרגישה שאני לבד בתוך החיים שלנו. אני אמא, אישה, שכירה, עצמאית, שליחה של אמזון ומאבחנת רגשות בזמני הפנוי, והוא? הוא פשוט לא כאן." הפניתי אליו את מבטי והוא ניסה לחייך אליי. "מה יש לי לומר? היא תמיד יודעת מה אני מרגיש, לא?" איציק הגיב. "ככה הוא עושה תמיד, במקום לדבר הוא זורק איזה משפט ציני ושותק עוד שעתיים", הגיבה דניאלה, דרוכה כמו קפיץ עד שהיא כבר לא מסוגלת להחזיק יותר את המתח ומתפרקת. "אני לבד גם כשאתה פה, לידי", אמרה בלחש ובעצב. הרגשתי כמה דניאלה כבר עייפה מלהוביל את הקשר. "דניאלה, ממתי את התחלת להבין כל כך טוב ברגשות?" שאלתי. "מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי תמיד שמה

לב כשאמא שלי עצובה, הייתי יודעת לקרוא בין השורות", ענתה דניאלה בצחקוק קל. "מה למדת על עצמך מזה?" שאלתי אותה. "שהאהבה שלי שווה כשאני מבינה אחרים", ענתה. "את למדת להבין את כולם, גם כשאף אחד לא ביקש או תבע את זה, גם כשלא קיבלת בחזרה הבנה, זה הפך למעין תנאי קיומי עבורך. הבעיה היא שאת כבר מותשת מזה, את רוצה שמישהו יראה אותך כמישהי שפשוט מותר לה להיות היא בלי תפקידים". דניאלה התחילה לבכות ואני פניתי לאיציק. "איציק, כשאתה שותק, מה קורה לך בפנים?" שאלתי. אני שותק כי כל מילה שאני מוציא מהפה הופכת למשהו הרסני ומסוכן, אם אני אגיד מה אני באמת חושב היא תכעס, תיפגע או תפרש את זה בצורה לא נכונה. אז אני מעדיף לשתוק", ענה. "ובכל זאת, אם תוכל להיות אתה בלי לפחד מהתגובות שלה, מה היית מספר לה?" שאלתי. "שאני מרגיש קטן לידה, שהיא מדהימה, חרוצה וחזקה ואני מרגיש שלא משנה מה אני עושה זה לא יספיק לה, וזה גורם לי להפסיק לנסות", ענה. אני מביטה עליהם, איך שני אנשים שחיים

יחד וכל אחד מהם מחזיק תפיסה הפוכה לגמרי על אותו הסיפור. דניאלה מרגישה שהוא לא מנסה ואיציק מרגיש שהיא לא באמת צריכה אותו. בנקודת השבר הזו, מתחיל להתרחש הריפוי. זו הנקודה שממנה אפשר להתחיל לפרום את הסיפור הזה שהם תפרו לעצמם שנים. "דניאלה, המקום הכי עמוק שלך הוא מקום שנועד לייצר חיבור, והוא הפך למקום של שליטה. הגיע הזמן לשחרר ולתת לאיציק מרחב לטעות ולהגיב גם אם זה לא בדיוק בזמן או במילים המדוייקות שאת צריכה", אמרתי לדניאלה. "איציק, אתה לא צריך להיות 'גדול' לידה אלא להיות נוכח. להפסיק לחפש אישורים ולהסכים להביא את עצמך גם אם זה לא מושלם.

hanna.tipul@gmail.com : מייל | 054-4480705 | אפשרות גם בזום | קליניקה פרטית בשפלה | פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש | במשברי חיים חנה דיין - טיפול פרטני לנשים (טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל) | www.hannad.co.il : לכל המאמרים

18

13.6.2025 ˆ ידיעות ירושלים