ירושלים 13.8.21

אולג, אורן וחדווה, השבוע בגן העיר. קוצרים את הפירות

היה, חבל על הזמן. אני גאה שיש לי ילד כזה, אני מתרגש, גם נעים לי מאוד שהוא הגשים את החלום שלו ואני מאוד שמח שזה קרה. כן, גם החיים שלי קצת השתנו בעקבות הזכייה, אם זה שכנים שמברכים, ומזהים פתאום ברחוב. ניגשים אלי אנשים שאני לא מכיר ואומרים לי כל הכבוד ותודה רבה, ומבקשים לעשות 'סלפי'". חדווה: "אתה צריך להבין, היא עצרה מדינה שלמה. אנשים שלחו לי ברכות מהמקומות הכי הזויים, הודעות עידוד באמצע ההתמודדות, מהכינרת. הרג ־ שנו וגם לינוי הרגישה שמדינה שלמה עומדת מאחוריה ודוחפת אותה. מדובר בכוח עצום שקשה לתאר אותו. אמרו שגם אם היא לא היתה זוכה היא היתה אלופה, אמרו לי שהיא נגעה בהם". היום שאחרי אולג: "לא חושש שתבוא נפילת מתח או משהו. אני רואה את אולג ממשיך להתאמן וממשיך לעלות במדרגות ההצלחה בדרך לאולימפיאדה הבאה, בפריז". חדווה: "אין מחשבות, בעיקר נחים מהתהליך של כל מה שהיא עברה בש ־ נים האחרונות, ואז לאט־לאט... נראה מה יהיה. נשב ביחד, נדבר. אצל בעלי לימודים הם תמיד מעל הכל, היא גם אמורה להשלים בגרויות. סומכת עליה שהיא תקבל את ההחלטה הנכונה". אורן: "בכל הקשור ליום שאחרי התחרויות, לדעתי זה יהיה הזמן עבו ־ רה לקצור את הפירות של ההשקעה שלה - להיות מאמנת התעמלות, כו ־ ריאוגרפית, ואולי גם שופטת בתח ־ רויות בינלאומיות".

צילום: מוטי קמחי | בית משפחת אשרם בזמן הזכייה

צילום: שאול גולן | אולג מקבל את ארטיום בישראל

להם הווי משותף. מדובר בילד צנוע, עם לב גדול" חדווה (מחייכת): "יש הרבה ויתורים. למשל, היא לא יצאה לטיולים של בית ספר או חופשות בחו"ל. אין חופשות. הזמן היחידי שטסים זה לתחרויות בחו"ל ואז חוזרים לאימונים". אורן: "אני לא מקבל את המילה ויתור. מבחינתה היא עשתה משהו שהיא אוהבת ומאוד רוצה לעשות. אולי לנער אחר חיים כאלה היו חיים של ויתור, לא בשביל לינוי". התגובות ברחוב אולג: "בעקבות הזכייה של ארטיום הרגשתי כאילו נפלתי מהשמיים, היה מין לחץ גדול שהשתחרר סוף־סוף. קשה לתאר את הגאווה הגדולה שיש לי כלפי הילד הזה, וטוב לדעת שהוא הצליח להגשים את החלום שליווה אותו כל כך הרבה זמן. איזה לחץ גדול

כדי לעזור לה להתמודד עם מצבים קשים". אולג: "אני באמת לא מבין בשביל מה צריך דברים כאלה. אני פחות משתמש בזה. יש לו מאמנים ואני לא חושב שזה מהתפקיד שלי. אני משת ־ דל להיות בקשר עם המאמנים, ולהבין מהשיחה איתם מה מצבו כי באמת קשה לנו ההורים לא להיות מעורבים. בכל מקרה, אני גם מאמין שזה משהו שהוא אימץ לעצמו, בתחרויות, באימונים, עם המאמנים, והכי חשוב – הוא הפסי ־ כולוג הכי טוב של עצמו". ויתורים כואבים אולג: "תמיד מדברים על דברים שס ־ פורטאים צעירים מפספסים בעקבות הספורט אבל אני לא חושב שזה המקרה של ארטיום. במקביל לספורט הוא גם שומר על קשרים חבריים, ויש לו הרבה, גם עם ספורטאים שעובדים איתו, יש

בחרת. אבל פה נכנסת המשמעת שלה והמקצועיות שלה. היא לקחת את עצמה בידיים ועשתה את מה שצריך כדי לחזור למשקל הנכון". פסיכולוגיה משפחתית חדווה: "היה איזה ערב אחד, אחרי תקרית מורכבת באחד האימונים שלה, שלינוי היתה במצב קצת רגיש. היתה עצוב, ובוכה, אז לקחתי אותה בעשר בלילה לווינגייט והתחלתי להתאמן איתה ביחד, לשבור איתה קצת את השגרה של ה'לא הולך לי', וכבר למחרת ראיתי את השינוי. צריך להבין, בכל פעם שהיו מעירים לה היא היתה מגיבה בבכי ואני תמיד שאלתי אותה 'את אוהבת מה שאת עושה? אז ברגע שיפסיקו להעיר לך זה אומר שאת לא במקום הנכון. זה אומר שאת לא חשובה להם מספיק'. כן, לפעמים צריך דברים כאלה, הפוך על הפוך,

71

ידיעות ירושלים ˆ 13.8.2021