ירושלים 14.01.22

הביזיון ביום ראשון בטדי מול אשדוד היה כבר יותר מדי עבור האוהדים הצהובים ‰ כולם תמימי דעים שבעונה הבאה אנחנו נשחק בימי שישי בלאומית במקומות כמו ריינה ‰ שחקני העבר של המועדון: "הקבוצה מתה" ‰ ארגון 'שער האריות' החל במחאה נגד משה חוגג: "לא נרפה עד שתעביר את בית"ר לרוכש אחר" השחקנים מוכרים אותנו

ס פ ו ר ט שלומי אהרוני

נומה, האיש, הבלורית והרי"ש המתלג ־ לת ב'יאללה בית"ר' הכל כך מזוהה איתו, כבר מתכונן נפשית להגעה למשחקים בעונה הבאה בימי שישי בצהריים בליגה הלאומית. "כל מה שאנחנו בונים עליו זה נס, שום דבר אמיתי שיכול לעודד אות ־ נו. נהיינו שכונה, קבוצה שבאה ומשחקת כאילו הם מנסים להוציא את האוהדים מדעתם. שמים עלינו פס. עד מתי רשעים יעלוזו? אנחנו מצפים שהם ישחקו בשביל סמל המנורה והחולצה של בית"ר, אבל לאף אחד מהילדים החוצפנים האלה אין מושג מה זה בית"ר. אנשים באים לטדי ול ־ משחקי חוץ מכל פינה בארץ ויוצאים בו ־ כים. כבר לא נשאר לנו לב לאכול אותו". גם אביגיל שרעבי כבר מיואשת. "קבוצה מליגה למקומות עבודה נראית פי מיליון יותר טוב מבית"ר. אם בית"ר ישחקו נגד חברת חשמל הם יפרקו אותנו. פעם כעסו עלי שאמרתי שהם משחקים כמו כוסיות, אבל זו מילה שעושה איתם חסד. אנחנו מפסידים בריאות, כסף, משפחה, ילדים,

כזו או אחרת ניצל מפירוק. אין לזה אח ורע, לא בכדורגל הישראלי ולא בכדורגל העולמי". ) הרגיש ביום ראשון 56 קובי גולברי ( שכלו כל הקיצים: "מה אנחנו מבקשים? לא כדורגל, לא נצחונות, רק קצת מחויבות מהשחקנים האלה, שצריכים להתבייש שהם לובשים את החולצה של בית"ר. הם אפאתיים כי הם לא מבינים את החשיבות של המועדון הזה. זה נראה כאילו השחק ־ נים מוכרים אותנו. כל אחד מתנהג כאילו מאמן ברצלונה צ'אבי רודף אחריו. נשבר הלב לראות את יוסי מזרחי, הסמל הכי גדול בתולדות בית"ר, מנסה להציל את הבית ואף אחד סביבו לא מעניין אותו מכ ־ לום. אני אדם מאמין ואופטימי ואני תמיד אאמין שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. "זה אשכרה כמו השיר 'אין לנו על מי להישען'. הוציאו לנו את החשק מהדבר שאנחנו הכי הרבה אוהבים בחיים. השח ־ קנים האלה לא מבינים שהם יסתובבו עם כתם לכל החיים אם נרד ליגה".

אמיצים ומזוכיסטים 3,500 הגיעו ביום ראשון האחרון לטדי עם אמונה חסרת בסיס שבית"ר סוף סוף תרשום

ניצחון ראשון מאז זה שהושג מול מכבי פתח תקווה בתחילת נובמבר (הניצ ־ חון בדרבי לא הושג על כר הדשא) ושוב יצאו עם הפנים בין הידיים. גם הוותיקים בקרב אוהדי בית"ר לא זוכרים קבוצה כל כך עלובה, חסרת מושג וחסרת אונים. דני שנה ביציעים, 60 ), כבר יותר מ־ 72 מור ( כבר חווה הכל עם הקבוצה שלו: "בית"ר של היום היא אפילו לא ברמה של ליגה לאומית. זה עצוב. אני לא זוכר תהום כזו. אנחנו לא יכולים להרים את הראש. תמיד אצלנו הכל הולך הפוך. במכבי חיפה, במ ־ כבי תל אביב ובבאר שבע בעלים פרטיים באים לתת ולהעניק ולגרום לאוהדים נחת. אצלנו כל בעל בית רק בא לקחת, ולה ־ רוס, ולפרק. איפה כל הפוליטיקאים שעשו עלינו סיבוב כל החיים? כולם ברחו מהס ־ פינה והשאירו אותנו לטבוע". ל � ), אוהד בית"ר מי 62 אשר תורג'מן ( דות: "איבדנו דרך, איבדנו כיוון. אין לנו אור בקצה המנהרה. האור היחיד זו הרכבת שבדרך לדרוס אותך. הגענו לשפל הנורא ביותר בתולדות המועדון מאז שהוא הוקם. אנחנו היום מתביישים להיות אוהדים וזה כאב שאי אפשר לתאר אותו. אין שום דרך, שום יושרה, שום דבר שאתה יכול לתלות בו איזושהי תקווה. מגיע ילד לא באמת אינטליגנט כמו משה חוגג שבא לעשות עלינו אקזיט. הוא לא מבין שזה כדורגל, שאלה החיים שלנו. זה לא הייטק". מועדוני כדורגל בכל העולם סובלים תמיד ממחזוריות, פעם למעלה, פעם למטה. יש ימי רנסנס ויש ימי בצורת. הב ־ עיה עם בית"ר הנוכחית היא שהיא כל פעם מחדש מאבדת את עצמה לדעת. קבלו נתון שנה, 22 , במשך 2000 מפחיד: מאז שנת המועדון הגיע חמש פעמים בצורה כזו או אחרת לפתחו של בית המשפט, ובדרך נס

והם מצפצפים עלינו. אפשר להפסיד אבל לא לבייש אותנו. אני לא מאמינה שהק ־ בוצה נראית ככה. אפילו הקבוצה של גו ־ לסטאריות מנצחת היום את בית"ר. אני כבר רואה איך בעונה הבאה אנחנו נוסעים לכל מיני חורים בארץ כדי לנסות ולעבור בשלום את הליגה הלאומית, אבל יש לי חדשות בשביל כולם: אם אנחנו יורדים אני לוקחת שנת שבתון. הלו, אני סבתא, מה הם רוצים, להרוג אותי?" ב � שנה ו 40 שוני חיו, אוהד בית"ר כבר נקאי בכיר, הרגיש ביום ראשון שנגמרה לו הקבוצה. "זה כבר לא מכעיס ולא מע ־ צבן. זה פשוט עצב עמוק לראות מה נהיה מאיתנו", הוא אומר. "עולים לי פלאשב ־ . 1991 קים טראומטיים מעונת הירידה ב־ הדרבי האחרון הוכיח שיש לבית"ר קהל שצמא לכדורגל וצמא להצלחות אבל אתה לא יודע במה להיתלות. אנחנו עדיין מו ־ עדון גדול וזה לא הסוף, אבל הכיוון נראה נורא". לרדת בגדול לא רק אוהדי בית"ר, גם שורה מפוארת של מנהלי עבר ושחקני עבר לא יודעים את נפשם מצער לנוכח מה שהפכה להיות מי שעד לא מזמן היתה הקבוצה של המ ־ דינה. "בושה וחרפה זו מחמאה לנוכח מה

צילום: טל שחר | נומה ושרעבי

צילום: עוז מועלם | קריאף

14.1.2022 ˆ ידיעות ירושלים 62