ירושלים 14.6.24

תרבות

/ אבישג זוהר /

/ תערוכה /

שיער לעצמו שזה כבר לא תקין וגם אני הסתרתי את זה ממש ממש טוב", היא מעי־ דה. "בשלוש שנים האחרונות מאז הקורונה המצב החמיר יותר לכדי דיכאון ולא רצי־ תי עוד לחיות. כל זה כשמבחוץ היה נראה שאני מתפקדת מעל ומעבר. אני מנהלת גן בבקרים, גם עובדת כמאמנת כושר, ובנוסף

רצון לאהבה וללידה מחדש. יצירותיה של פימה

האומנות עזרה יותר מהפרגונים ברשת. בתיה פימה צילום: | אלמוג ברנע

פתחתי עסק של עוגות". נצחון מדומה

מחמאות מסתבר זה לא תמיד דבר טוב. "דווקא הפרגונים שקיבלתי עודדו את ההפרעה שלי יותר ואת הרצון להרזות עוד יותר. התחלתי לכתוב טקסטים קצ־ רים בפייסבוק כדי להעלות מודעות לנו־ שא, אבל עוד לא ממש חיברתי את זה אלי. קיבלתי תגובות מאוד מחבקות, ובינתיים הדיכאון העמיק מאוד. "בתקופת הקורונה זה כבר הפך לסבל מוחלט ולא ניצחון על איזושהי תאווה. אנ־ שים ראו את זה בצורה מעוותת והם חושבים שאני 'מלכה', והבנתי שאני חושפת יותר מדי. כשנוכחתי לדעת שאני לא יכולה לצאת מזה לבד, פניתי לבקש עזרה". ריפוי באומנות בעידודן של שתי חברות, קולגות מהכו־ שר, פימה מטופלת כיום בהדסה עין כרם למעלה משנה. "כשהתחלתי טיפול יום, זה פינה לי הרבה זמן והתחלתי ליצור. חוץ מכתיבת טקס־ טים שמאפשרת לי לבטא את הכאב, אני אוהבת ליצור מכל מיני חומרים. התחלתי לעסוק ולהשתפר בזה באופן עצמאי והת־ גובות מאוד חמות ומחבקות. הרבה אנשים שבעצמם מתמודדים מאוד מתרגשים, וחלק מהיצירות גם עזרו להם להבין שהם בעצ־ מם או מישהו בסביבתם סובל מבעיה דומה כמובן שיש גם תגובות שפחות עוזרות כמו "מה הבעיה? אז תאכלי, את אינטליגנטית, את יכולה להתמודד עם זה' או 'זה לא נראה עליך' . אלה יכולות להרוס או לערער, זה שברירי מאוד". יצירותיה של פימה יוצגו בתערוכת 'מע־ גלים', שעולה השבוע בגלריית 'בית אמר־ גד' בפתח תקווה. בין היתר יש שם תמונה של אם וילד שמספרת את הכמיהה הדו צדדית להיות עטופה ומוגנת מחד, ולהיות אמא שמסוגלת לתת את כל מה שילד זקוק לו מאידך. ציור נוסף של פרפר שיוצא מה־ גולם מספר על תחושה שהחיים נעצרו אבל זה נועד בשביל לצאת מהגולם ולהיוולד מחדש, יש שם תמונה של חיבוק עצמי שמבקש לקבל את עצמי על כל הפגמים ולאהוב את עצמי ולא לפגוע בעצמי. "אני חושבת שקיבלתי המון מתנות ובא־ מצעותם אני יכולה לחבק. אבל המאבק לא נפסק ולמרות המון צעדים קטנים שצברתי עדיין קשה לי. יש לי המון קולות בראש, אבל אני מנסה יותר ומעזה יותר, זו מלחמה לא פשוטה".

לחיות בלי הפרעה

בראשה של בתיה פימה עוד מהדהדת ההערה על הניסיונות לרזות מאז הדרדרו ‰ המשקל מהמורה להפרעות אכילה, אנורקסיה ודיכאון אותם הסתירה כשמסביב מחמיאים לה על 'ההרזיה המוצלחת' כיום, לאחר שפנתה לטיפול, היא מבטאת דרך ‰ האומנות את מאבקה הבלתי פוסק לאהוב את עצמה

רזון קיצוני "לקחתי את זה ממש קשה", מספרת פימה, , לידיעות ירושלים, "החלטתי 36 היום בת שאני לא צריכה לא לאכול רק את הפיתה הזו אלא לא לאכול בכלל ומאז הייתי ממש קיצונית. עושה המון ספורט, מצמצמת מאוד באכילה ובמהלך כל השנים הייתי מאוד אפ אנד דאון, עד כדי בולמיה . השיא שנה כשאימצתי רעיונות 11 היה לפני מהרשתות החברתיות איך לרדת הכי מהר במשקל עד שסבלתי מאנורקסיה נרבוזה".

בוקר אחד הגיעה בתיה פימה לכיתתה בתיכון הירושלמי והתבשרה, כמו שאר חברותיה לכיתה, על פעילות כיתתית. מה שנשמע תחילה כחוויה מהנה התברר כאירוע משנה חיים עבורה שכן הפעילות כללה טוסטים בפיתה ופימה הייתה תלמי־ דה חדשה בתיכון, חסרת ביטחון ו… שמנה. "את ואני לא צריכות לאכול את הפיתה הזו, זה מיותר לנו", אמרה לה המורה. אלא שהמשפט הזה נחרת אצל פימה ועיצב את לעוד הרבה שנים.

פימה שגדלה במשפחה חרדית בקריית מנחם בבית חרדי, סובלת מהפרעות אכי־ לה עוד מכיתה י"ב, אבל רק בשלוש הש־ נים האחרונות העזה לשתף באומץ את מה שעובר עליה. "אף אחד לא ידע בבית ולא

28

14.6.2024 ˆ ידיעות ירושלים