ירושלים 16.05.25

ירצה לדעת, אני אראה לו את ההצו גה. אני יודעת שהוא יהיה מספיק כנה, ADHD שזה אחד מהמאפיינים של ז � בשביל לדעת שאין פה הג ODD ו- - מות וזה החיים שלנו. בסוף ההצגה מסו פרת את התהליך האישי שלי בהורות". לבעלה של יעל החשיפה היתה יותר קשה, "הוא בא מבית אנגלי ומעונב וזה יותר מאתגר אותו. לי זה מאוד מובן מאליו שזה ברור שאני עושה את ההצו גה הזו. אני אמנית. כל אמן משתף את החיים האישיים שלו באמנות". הסוד: תיאום ציפיות כחלק מהמסע שלה למדה גדעוו ני לוותר, להתאים את הציפיות שלה ולבחור את המלחמות שלה. "כשאנחנו הולכים לסבא וסבתא ויש כדור פיו לאטיס והאחייניות הקטנות שלי רוו צות את הכדור הזה, קשה לי להסביר למה הוא לא יכול לוותר על הכדור. הן הקטנות, אבל מבחינה תפיסתית יש אזורים יותר רגשיים שלוקח להם יותר זמן להתפתח; היכולת להתאפק, היכולת לאמפתיה. בהתחלה הייתי נותנת למבוכה להשתלט ואז הייתי כועסת עליו ואז הייתי כועסת עליי", היא אומרת בכנות. "היום אני לפעמים מוותרת. בשבילו הכדור הזה, כדור פיו לאטיס, מרגיע לו את מערכת העצבים. הוא יכול כל הביקור אצל סבתא לשבת על הכדור הזה. אני יודעת להגיד שאני לא מצפה ממנו לאותם סטנדרטים כמו ילד רגיל, אז אני נותנת לו את זה. זה חלק מההתאמה וההתאמה היא גם בציו פיות. אני מתאימה את הציפיות שלי, אני מתאימה לסביבה את הציפיות שלי ואני בוחרת את המלחמות שלי". מהצד השני דווקא לילד הזה יש חוו זקות גדולות ומדהימות. הוא עצמאי, הוא נוסע באוטובוסים לבד, והוא גם יודע לבשל, "הוא מאוד חד וחכם ומו בין את המציאות והעולם בדברים מסויימים ובדברים אחרים יש לו את האתגר הרגשי. כשמשהו משמח אותו - אז זה מאוד משמח אותו, יש לו קושי בוויסות רגשי ופיזי. אני לומדת לזרום איתו ולא לצפות ממנו לעשות את הדו ברים מתי שאני רוצה. וזה קשה להורה. בסיטואציות אחרות השיתוף פעולה שלו פי מאה, אם הוא רוצה לבלות למשל. אני זורמת איתו על נקודות מפגש וחיבור".

" הייתי כועסת עליי". גדעוני צילום: עמוס | גרונדוג

"אם היתה לו בעיה אחרת, למשל אם הוא היה אלרגי לבוטנים, היו מתחשבים בו,

לה. ניסיתי כל כך הרבה להתייחס אליו בכלים הנורמליים וזה לא הניב תוו צאות. זה מאוד מקל עליו לדעת שיש . המטרה היא גם לגדל ילד ADHD לו שלא כועס על עצמו כל הזמן, אז זה מאוד עזרה לו ההגדרה". הבן שעליו מבוססת ההצגה יודע על קיומה, "הוא התבדח איתי ואמר שאני צריכה לשלם לו תמלוגים", צוחקת גדעוני, "אבל אמרתי לו, ההצגה היא לא על הילד אלא על האמא של הילד. "ברגע שהוא יהיה יותר מבוגר והוא

של הנפש שיושבת בתוך הילד הזה ושל המשפחה שלו. ההצגה מעלה את נושא האמפתיה באופן כללי לכל מיני מתקו שים, וספציפית לסוג ילד כזה ומשפחה כזו". אמא מה עם תמלוגים? ) מקריית יובל, היא אם 43 גדעוני ( , מנהלת תיאטרון משו משו, אותו 3 ל הקימה ביחד עם נירית ינאי, שחקנית ויוצרת וכותבת. בשנים האחרונות היא גם יוצרת תיאטרון אוטוביוגרפי. "התיאטרון שלנו פועל בקריית יובל. יש לנו הצגות לילדים ומבוגרים ואנחנו מופיעים בכל רחבי הארץ. הרעיון היה להקים קהילת אמנים שפועלת בתוך שכונה ועושה גם פעילות שכונתית". ההצגה 'האמא של הילד הכי מופרע בכיתה' עלתה מספר פעמים וכבר מקו בלת תהודה מאוד חיובית מהצופים. מתי גילית שלבכור שלך יש הפרעת קשב? "כבר בגיל שנתיים. הוא היה יותר אגרסיבי ובגן התחילו לקרוא לנו לשיחות ומשם זה הלך והתעצם. זה היה ברור שמשהו לא לגמרי בנורמה ואז לקחנו אותו למבחנים. גם לי יש ו � , אז היתה מודעות יותר גד ADHDD

אבל המופע של המופרעות גורם לסביבה להיות תוקפנית אליו בחזרה"

"לומדת לזרום" צילום: עמוס | גרונדוג

16.5.2025 ˆ ידיעות ירושלים 44