ירושלים 17.01.25

יודעים שזה מקום עם הרבה רגש, אבל גם הם זקוקים לביקור כי הם לא פחות עצובים והם יהיו שם כדי לעזור לנו. זה איפשר לי לעלות את הנושא ולחשוב איך אנחנו יכולים לטפל בעניין". משפחת תורג'מן עלתה לישראל שנה. "להיות משפחה 27 מצרפת לפני שכולה פה בארץ, לצערי זה לא משהו נדיר. לא גדלנו על המציאות הזו", היא אומרת, "אנחנו אמהות שחלק מהבשר שלנו הלך. בקבוצה הזו היתה לנו אפר שרות לדבר על כל דבר בלי להסתיר כלום ובלי להרגיש לא נוח, כי כולן מבינות". "לדבר את הכאב" "זו היתה פלטפורמה מאוד משמעותית בשנה המורכבת שאני עוברת", שיתר פה גם אמו של סגן אייל מבורך טויטו, ), ממושב בית גמליאל, 51 שירי. טויטו ( ילדים. השלישי בהם, אייל ז"ל, 6 אם ל נפל בקרב בדרום רצועת עזה. "פעם בשבוע נפגשתי עם נשים כמוני, נשים מיוחדות שחוות את החוויות והחיים כמו שאנחנו חווים. נוצרו שם חברויות לכל החיים", היא אומרת. "זה נותן כוח ומנר רמל את הלא נורמליות". גם עליה השאיר תרגיל החפץ המדובב רושם, "אני בחרתי את נרות השבת שלי. נרות שבת, עבורי ועבור 8 אני מדליקה בעלי ולכל ילד. דיברתי מהפה של נר השבת של אייל והיה לי מאוד מטלטל. בכלל האקט של הדלקת נרות הוא מור רכב לי עכשיו, זה היה ממש לדבר את הכאב, שהנר שלו נמצא כאן כדי לחזק אותי ולהזכיר לי שהמשפחה שלי מונה נפשות, שבע בעולם הזה ואחת בעולם 8 שכולו טוב". "אין נחמה", מבהירה טויטו. "זה לא שאת אומרת 'באתי מפורקת ויצאתי עם כוחות', אבל עצם זה שנפגשתי עם נשים כמוני ויצרתי איתן זה נתן לי כוח. זו פלטפורמה שלא הכרתי קודם לכן. המדריכות היו מדהימות, בית הספר היה מפנק ומתחשב, גם ההנהלה וגם הסטור דנטיות נתנו לנו את המקום שלנו והיו סופר רגישים. "זו היתה נקודת האור השבועית שלי, תחושה שאני לא לבד", היא מוסיפה. "והחלק הכי משמעותי היה הסרט". שוברות את החוקים "זה התחיל בכך שכל אחת שיתפה מה עובר עליה במהלך השבוע, זו היתה דרמה מתמשכת", מסבירה חני לייטר ) אמו של רב סרן משה ידידיה ז"ל 65( שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בגיל . "נתנו לנו משימות, כל שבוע היתה 39 משימה אחרת והיתה מישהי שכתבה את כל מה שאנחנו אומרות. למשל לצלם משהו שעושה לנו טוב, או לדובב פריט.

אבישג זוהר

נירה, אם לשלושה ילדים שאחד מהם נהרג במלחמת חרבות ברזל, רוצה לחגוג לו יום הולדת, אבל בבית הספר לאמהות שכולות שבו היא לומדת, חושבים שזה לא מקובל ושכאם שכולה עליה לעמוד בסטנדרטים של החברה. זהו הסיפור שעומד במרכזו של "לא בבית ספרנו", סרט עלילתי שליר אמהות ששכלו את 14 צירתו שותפות ילדיהן בטבח שבעה באוקטובר ובמלחר מה שפרצה בעקבותיו. הסרט נולד במסגרת קורס וידאו תרפיה של בית הספר הירושלמי לקור לנוע 'מעלה' ומתוך הסיפורים והחוויות של האמהות בעצמן. המפתחות התחילו לדבר "ראיתי בקבוצה של הורי הנובה הודר עה על הווידאו-תרפיה", מספרת מוניק תורג'מן, אמו של אבידן ז"ל שנרצח ), ממשואות יצחק 58 בנובה. תורג'מן ( ר � ) היה בנה ה 26 , אבידן ( 7 היא אם ל- - ביעי. "בהתחלה חשבתי שהולכים ללמד אותנו איך לצלם והילדים שלי אומרים לי כל הזמן שאני לא יודעת לצלם", היא אומרת בחיוך. "אז אמרתי נלך נבדוק מה זה". כבר במפגש הראשון הבינה תורג'מן שלא מדובר בקורס צילום. "זו היתה קבוצה מדהימה. מאוד מגובשת ומאוד מבינה אחת את השניה, התחברנו חזק", היא אומרת. "היה תרגיל בית שבו ביקר שו מאיתנו לצלם חפץ ולהיות הקול של החפץ, כאילו הוא מדבר איתנו. התרגיל נפל בדיוק בזמן שבו היתה לנו התלבר טות בנוגע לפינוי החפצים של אבידן. ארבעה חודשים לפני שהוא נרצח סבא שלו, אבא של בעלי, נפטר ואבידן עלה לגור בבית שלו. פינינו אז חצי מהדבר רים של סבא משם וכשאבידן נרצח נתר קענו במצב שיש לנו בית עם ציוד של שני אנשים שאינם בחיים. זה היה מקום מאוד רגשי ולא הצלחנו להיכנס לבית ולפנות אותו. במסגרת התרגיל לקחתי את המפתחות של הבית והם כאילו שכר נעו אותי ואמרו שהם מאוד מתגעגעים ולמה אנחנו לא מגיעים לבית לבקר והם

מדי שבוע נפגשו בבית הספר לקולנוע אמהות ששכלו את ילדיהן 14 " "מעלה הן צילמו ‰ בנובה ו"בחרבות ברזל" את עצמן מדובבות את הכאב דרך מפתחות הדירה של הבן שנפל ונרות וכתבו ‰ דיברו על הגעגועים ‰ השבת תסריט על אמהות שלא מתנהגות ‰ לפי הכללים של בית הספר לשכול התוצאה: חברויות לכל החיים וסרט נוגע ללב שבו הן משחקות את עצמן

"בסרט חני לייטר: העלילתי שלנו, בבית ספר לאמהות שכולות, יש חוקים והאמהות השכולות לא תמיד מקשיבות לחוקים האלה"

17.1.2025 ˆ ידיעות ירושלים 38

"נוצרו חברויות לכל החיים". מתוך הסרט