ירושלים 17.05.24

זו שהלב שלה בטדי זו שהראש שלה בבלומפילד

שחקני בית"ר אחרי התבוסה בדרבי

כל האדום הזה כל הדברים האלה לא נכתבים כדי לגרוע כהוא זה מההישג של הפועל שעל הצלחתה צריך להסיר בפניה את הכובע. זו הפעם הראשונה מאז סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמוו נים שהפועל ירושלים לא עושה חשו בון לאף יריבה באף מגרש, וזאת למו רות נחיתות תקציבית עצומה, היעדר בעלות פרטית כשאפילו מגרש אימוו נים (בית אמיתי) אין לה. יש להפועל כמה חומרים שהשתרו שו בה שאף צ'ק שמן לא יכול לקנות ואף איש מקצוע לא יכול להקנות לה. היא נושאת סל תכונות מובנה שאיתו אפשר להגיע רחוק או לכל הפחות, להפיק תוצר שלם שעולה על סך חלו קיו. הסעיף הראשון זה אופי: הפועל פיתחה בשנתיים האחרונות קשיחות שמוציאה את הנשמה לכל מי שעוו מדת מולה גם אם היא יורדת מהמגו רש כשהיא מפסידה. במקרים אחרים, מגיעים מהפכים שרואים רק בסרטים כמו בדרבי הקודם עם דהן וחוזז, ושו בוע לאחר מכן מול הפועל חיפה בסמי עופר. היריבה העירונית שלה, לעומת זאת, חטפה השנה בדקות האחרונות כמות שערים שאם הייתה נחסכת ממנה, עוד הייתה יכולה להתמודד על כרטיס לאירופה. אבל לצד אופי הפלדה של האדומים, יש כאן עוד משהו שהולך ומתפתח וזו הדורסנות. הפועל תחת זיו אריה מעוו לם לא הייתה קבוצה מבריקה, אטרקו טיבית או כזו ששווה לקנות בשבילה כרטיס אם לא גדלתם על המורשת של המגרש ברחוב רחל אימנו. אבל היא יודעת לזהות את הרגעים האלה במשחק שהקבוצה ממול מורידה את הרגל מהגז או לחילופין מותשת, ואז קמ"ש. קחו את 200 נכנסת בה ב- 82 הדרבי הקודם בו בית"ר שלטה דקות, ותראו איך בשמונה דקות הפוו על עשתה לה שחמט. קחו את המשחק ההוא בסמי עופר, כאמור, ואת הדרבי בשבת האחרונה. הפועל נתנה לבית"ר "לג'עג'ע" ואז במחצית השנייה הפו עילה עליה את כח האש שלה. נחזור ברשותכם לתחילת העונה, לימים בהם היו להפועל שתי נקודות . לכל מי שחי קצת את עולם 27 מ

אפשר בכלל לייצר משהו. ג'ורג' הבו , 12 - קיע השנה שמונה שערים, שועה והשאר כמעט כלום. יש כאן יותר מדי שחקנים שכבר שנתיים ברציפות מוו בילים את בית"ר לפלייאוף התחתון. דרושה מהפכה ומיד, אחרת זו תהיה אותה גברת באותה אדרת. לגזור ולשמור אנשי הספסל של הפועל כעסו על תומר אלטמן שאלמלא ההחמצה שלו היו האדומים רושמים את הניצחון הגדול בהיסטוריה של המועדון. הניו 0:3- צחון בשבת האחרונה מתווסף ל . 1950 של האדומים ב־ 4:1- ול 1973 מ־ יותר מחמישים שנה לא הצליחו האדומים להשיג תוצאה דומה, ושער נוסף היה מכניס אותם להיסטוריה. צריך להגיד את האמת: הפועל כנו ראה לעולם לא תגיע לפופולריות, למסורת, לעוצמה ולכמות התארים שיש לבית"ר. אבל בזמן שהיא הולכת וצומחת בצעדי ענק, בבית וגן עושים את התהליך ההפוך. לקצב ההתפתו חות של האדומים תהיה בסוף תקרת זכוכית, אבל כמו שאף אחד לא האמין שנים שזה המקום שהיא 15 לפני תגיע אליו ינסו שם להמשיך לשבור שיאים ולהגשים חלומות. בפעם הראשונה מאז עידן סוף שנות השבעים ותחילת שנות השו מונים, אין שום הבדל בהווה של שני המועדונים הירושלמים. הפער היחיד הוא בגודל ובהיסטוריה המפוארת. זה צריך להדיר שינה מכל מי שבית"ר חשובה לו. כתוב ש"עניי עירך קודמים", אז לפני ששמחים לאידה של הפועל ת"א ומסמנים את סכנין, וכל שכן מכבי ת"א ומכבי חיפה כיריבות מרות, בואו. כדי להתחיל משהו, נתמקד בלגבור על היריבה העירוו נית בדרבי. הפועל תזכור לעולם את העונה הזו כי היא ניצחה את בית"ר פעמיים. לבית"ר אין מה לזכור מהו שנה הזו פרט לחמישיה מול הפועל ת"א בבלומפילד. נחמת עניים שאף אחד לא הולך איתה בבוקר לעבודה כי רובנו מקטמון, קריית יובל, ארמון הנציב, נווה יעקב או גילה. אין לנו שום קשר לגבול יפו־בת ים.

יצחקי ואריה נפרדים בחיבוק

אמני האשליות 2023 במאי 23 בדיוק לפני שנה, ב זכתה בית"ר בגביע. אומנם זה היה רגע עצום של אושר אבל בדיעבד, גם תחילתה של תאונת שרשרת. הזו כייה בתואר גרמה לאנשים בבית וגן להאמין בכמה אשליות שהתפוצצו להם בפרצוף. הראשונה: אם בעונה כזו זכינו בתואר כנראה שאנחנו גאונים. השנייה: צריך רק מעט שיפוצים בסגל ונגיע רחוק. השלישית: אם השחקנים האלה שווים זכייה בגביע, כנראה שיש להם מקום אצלנו לשנה נוספת. ו � בגמר הגביע סימן את הע 0:3 ה נה הנוכחית שהיתה קטסטרופלית. בדרבי בשבת האחרונה מצריך 0:3- ה חשבון נפש. אוי להם, למקבלי ההחו לטות בבית"ר אם ייקחו את היכולת הסבירה יחסית ממשחקי הפלייאוף התחתון, וישלו את עצמם שיש כאן קבוצת כדורגל ראויה שיכולה לחזור לרביעייה הראשונה בליגה. יש כל כך הרבה סעיפים שמצריכים חשיבה. למשל, מרכז ההגנה שהיה ונשאר זוועתי שהחזיק מעמד רק בשלושה־ ארבעה משחקים מתוך עונה שלמה. צריך גם לשאול שאלות לגבי השוו ער מיגל סילבה. מצד אחד, שנים לא היה כאן זר שמחובר כל כך למועדון ולקהל. מצד שני, סילבה כמעט לא הביא השנה לבית"ר נקודות, והיו לא מעט משחקים שספג שערים באשמתו הישירה. גם אלמוג כהן צריך לשאול את עצמו איך עם חוליית התקפה שכזו

הכדורגל היה נדמה אז, שסוד הקסם התפוגג, והפועל חוזרת למימדיה הטבעים כקבוצה שנלחמת על חייה. זה היה תוצר של מערכת מקצועית שאחרי עונה מופלאה והגעה למקום הרביעי, חדלה מלהרגיש את מה שהיא חשה אשתקד: שאם היא לא תגיר זיעה ותתאבד על כל משחק היא לא שווה יותר מחדרה, אשדוד או הפועל פתח תקוה. הלקח נלמד כעו בור תשעה מחזורים, והפועל חזרה לבסיס, למציאות ההישרדותית שבה אם לא מלכלכים את הידיים אין זכות קיום. זה, אגב, עוד הבדל מהותי בין החוו מר האנושי בבית"ר ובהפועל- תסו תכלו על הסגלים. מצד אחד יש את פרדה, אוואקה, אגבדיש, זמיר, דהן. חלק גדלו בליגת השכונות, אחרים נחסמו בכניסה לליגת וקיבלו הזדמו נות מקבוצת האוהדים האדומה. מצד שני: סורו, דהן, סילבה ומיו כה- אולי הם שחקנים טובים יותר ואולי לא, אבל בוא נאמר שאם היה צריך לבחור מבין הצדדים חבורה שתחלץ לכודים מבניין בוער, תהיו בטוחים שלהפועל היה רוב מוחץ. הצד הצהוב לעומת זאת היה מתאים יותר להבחר כמוזמנים לערב גאלה. זאת מכיון שהלב של מי שבאו מלו מטה תמיד יהיה יותר גדול כי הם יודעים שבלעדיו, הם יתדרדרו חזרה. לעומתם, מי שמביט מלמעלה לעוו לם לא יראה מספיק טוב. פילוסופיה בשקל, אבל זה כל ההבדל.

17.5.2024 ˆ ידיעות ירושלים 38