ירושלים 17.2.23

הדתיים שנאבקים נגד הרפורמה

חלק מחלוצי קבוצת 'שומרים ‰ הם החלו כבודדים ובמהרה הפכו לאלפים ושומרות על הבית המשותף', ממובילות המחאה בעיר נגד הרפורמה - מדברים לצידו ‰ מהימלפרב 17 הצעיר ביניהם, הלל פיליפס, תלמיד דתי בן ‰ לראשונה וגם: הכירו את הקבוצה ‰ והשלישי - סטודנט מרחביה ‰ פרופסורית דתייה המפתיעה 'דתיים, ציונים, דמוקרטים', שמתקשה להזדהות עם הציונות הדתית מחאת הכיפה והשביס החילונים לא לבד:

שאני לא מאמין בהם אלא בגלל המס ־ רים של הפילוג שחשתי. הרגשתי את זה בשיא הקיצוניות בבלפור עד שהפסקתי להגיע למחאות שם. לפני מספר שבועות הגיעה אלי הודעה על ההתארגנות הפר ־ טית והאזרחית שמתחילה לגמרי מלמטה, כאן בירושלים. הדבר הכי בולט בהודעה היה שהמטרה שהיא רואה לנגד עיניה היא שהמחאה תגיע מכל קצות הקשת הפוליטית ושאין לה ימין או שמאל אלא גם זה וגם זה". ואילו מגזרים מצאת שם בפועל? "ראיתי שיש מוחים דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים. אני מרגיש שהמחאה הזאת נותנת בית חם להרבה אנשים שלא מצאו אותו עד היום. "לפני שבוע אמרתי לאמא שלי שהמ ־ חאה הזאת היא הדבר האחרון שיש לי זמן אליו עכשיו. אני בתקופת מבחנים מאוד עמוסה, אני רץ ממבחן למבחן, אבל ההש ־ תתפות במחאות האלה כל כך ממלאת אותי". איך מגיבים החברים? "לשמחתי, גם אלה שמסכימים עם המ ־ חאה וגם אלה שפחות מגיבים בהערכה, כי אני חושב שבאמת יש משהו מאוד מכיל במחאה הזאת. היא מאוד מאפשרת לאנשים להגיד: 'אני לא מסכים איתכם, אבל אני מעריך את מה שאתם עושים'.

לכולם היתה התחושה שהאדמה בוערת", נזכרת ברקן, "שהסיפור של החלשת הר ־ שות השופטת זה מעבר לעניין מפלגתי, מעבר לשאלה אם הצבענו בעד הממשלה הזאת או לא. טווח הגילים של האנשים שהתכנסו באותו ערב היה רחב למדי, בערך. אני עצמי פרופסור 60 עד 30 מ־ לחינוך, והיו שם אנשי משפט, מורים, רופאים, אנשים מהשכונה. היינו אנשים שהצביעו למפלגות שונות ואפילו לא שאלנו זה את זה למי כל אחד הצביע. ביקשנו פשוט לפתוח שיחה. לצערי, אני מרגישה שנכנסנו לאיזו פרדיגמה שאם אתה יהודי אתה פחות דמוקרטי ואם אתה יותר דמוקרטי אתה פחות יהודי, וכאדם דתי זה מאוד חורה לי. אני דתייה שמאמי ־ נה בדמוקרטיה". ואיך התגלגלו הדברים מהפגישה הראשונה? "פתחנו קבוצת וואטסאפ ושם

וכמה דגלים והכנו שלטים עם שם הקבו ־ צה 'שומרים על הבית המשותף', והפגנו במוצ"ש מול בית הנשיא. חשבנו שיגיעו כמה מאות, אבל הגיעו חמשת אלפים איש. אף אחד לא שמע אותנו צועקים כי כל אחד צעק משהו אחר ולא היינו כל כך מאורגנים במובן הזה. אבל מה שהבנו הוא שיש צימאון רב להגיע, אז פתחנו פייבוקס וביררנו מי האנשים שמוחים ואיך ליצור קשר גם עם הפגנות אחרות. התחלנו לה ־ בין שאנחנו לא לבד וחלק מהרבה מאוד אנשים שיש להם צורך לצאת ולמחות". דניאל וייס־גולדמן ("מחאה באמצע תקופת המבחנים") גולדמן, סטודנט לשנה א' ב'עברית', ירושלמי כל חייו שמתגורר ברח ־ ביה, הוא גם מהמצטרפים הראשו ־ נים לתנועת המחאה הירושלמית. "הייתי בלא מעט הפגנות בחיי, רובן מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, והרגשתי עם השנים שאני פחות ופחות מוצא בשמאל

אלי נ ור פבריקר

הכל התחיל מהרשת, איך לא? אבל בתוך זמן קצר גדלה הק ־ בוצה הירושלמית 'שומרים ושומרות על על הבית' מחברים בודדים לאלפים רבים. כעת שלושה ממייסדי הקבוצה, שמובילה את המחאה המקומית נגד הרפורמה, נח ־ שפים לראשונה. שניים מהם, אגב, באים 17 מתוך המגזר הדתי־לאומי, מהנער בן ה־ מבית הספר הימלפרב, שהצליח לסחוף את חבריו, ועד הפרופסור לחינוך, גם היא דתייה, שהיתה מהראשונים שהחלו להוביל את המחאות מול בית הנשיא. "התחלנו במתנ"ס השכונתי" (פרופ' מיכל מושקט־ברקן ממקור חיים) "הרגשתי חסרת אונים מול הדבר הזה", היה המשפט הראשון שאמרה לנו ברקן, פרופסור לחינוך, אחת ממייסדות המחאה. אבל חוסר האונים שלה לא נמשך זמן רב. חברים, ביניהם ברקן, התכנסו יחד 50 כ־ באיזה ערב במתנ"ס השכונתי. "המשותף

ד"ר פנחסי: ""הזיהוי הציבורי שלי קשור לא מעט להיותי דתייה וגם פמיניסטית, ונקודת המבט הזאת היא שמחברת אותי למחאה"

עזרנו האחד לשני להגיע למחאה בתל אביב. עד אז לא היה קשר בינינו בכלל. שבוע אחר כך חשבנו על זה שאנחנו חייבים להקים מחאה בירושלים, והחלטנו לעשות

את זה מול בית הנשיא. ביום שישי קנינו בי ־ דורית מחנות חשמל

בית אידיאולוגי רעיוני שאני מתחבר אליו. לא כי המסרים הם כאלה

צילום: פרטי | ד"ר פנחסי

38

17.2.2023 ˆ ידיעות ירושלים