ירושלים 18.02.22

ראיון בלעדי

שעות הבוקר, בית יום שלישי, החולים השיקומי הרצוג בגבעת שאול. אברהם לוי, המנהל המיתולוגי של בית"ר, יושב במסדרון האורחים. האיש שניהל ביד רמה את מועדון הכדורגל של בית"ר והפך אותו בעשר אצבעותיו (יחד עם רבים וטובים אחרים) לאימפריה, ישוב עכשיו בכיסא גלגלים. דיבורו חלש, פניו מכוסות זיפים. בצד זה, את הזיכרון הפנומנלי והחדות שום נגיף שבעולם אינו יכול לטשטש. לוי יושב, כשמולו באותה מחלקה אברי זבולוני, ממסעדת 'חן' ומסעדת 'כינור דוד', ומ ־ ספר בדיוק רב איך בית"ר חגגה תארים ונצחונות אצל המסעדן. סביב לוי, בדאגה ומסירות שצריך לראות כדי להבין, אשתו שושי, בתו מיתר ובנו שמוליק. בעוד שעה יכניסו את לוי לחדר הפיזיותרפיה כדי לעבוד על שיקום הגוף. הוא מסתכל לכיוון מסך הענק מאחוריו כדי לראות אם שמו מופיע ברשימת אלה שאמורים להיכנס , וקולט לפני כולם, 11 לטיפול בשעה באותה מיומנות שבה היה מגיש למא ־ מנים את רשימת הפצועים והמורחקים בסגל הקבוצה לשבת, את שמו. "אברהם , ריפוי בעיסוק". 11 לוי, × × × "הרגשתי קצת לא טוב", שחזר באוזנינו לוי את החודש המטלטל בחייו ובחיי משפחתו. "הלכתי לעשות בדיקת קורו ־ נה ונמצאתי חיובי לנגיף. נשארתי בבית כמה ימים בתקווה להחלים וגם לא לסכן אחרים. כשהמצב החריף הבנתי שאין ברירה ולקחו אותי לבית החולים. "הגענו להדסה עין כרם, שם אושפזתי במחלקת קורונה שבוע ימים. לאחר הח ־ מרה נוספת במצבי הבהירו לי, לאשתי ולילדיי שאין מנוס מלהרדים ולהנשים אותי". מה עובר בראש באותם רגעים? אתה לא פוחד שחלילה זה ייגמר רע, שזה עשוי להיות הסוף? "יש חשש ויש פחד. זה מצב נוראי. אתה נע בין הפחד הטבעי של מה יהיה ואולי חלילה לא אצא מפה לבין זה שאתה חייב להילחם ולקוות לטוב ולהתפלל. אתה גם צריך להיות חזק בשביל בני המשפ ־ חה שלך. חששתי מהגרוע מכל, אבל גם ידעתי שאני צריך להיות חזק ולהילחם, ופשוט נלחמתי על החיים שלי. אמרו לי תמיד שאני ווינר. אני לא יודע אם זה נכון, אבל אני אף פעם לא מוותר. כנ ־ ראה נשאר משהו מהשירות הצבאי שלי בגולני". בינואר. עולם 24 לוי הורדם והונשם ב־ הכדורגל ובכלל כל מי שבא עם לוי במגע, ויש אלפי אנשים כאלה, הוכה בתדהמה ונשא תפילה לשלומו. כולם היו בניו. לוי מספר בהתרגשות עצומה על טלפונים מכל קצות תבל. "קיבלתי טלפונים מש ־ חקני עבר מכל שכבות הגיל. רובי ריבלין התקשר כל יום להתעדכן, חיים רוזנבלום התקשר מקנדה, יוסי ממן מלוס אנג'לס. בארץ התקשרו עשרות שחקני בית"ר בעבר, שלמה שירזי, אודי רובוביץ', אודי אשש, אבי ששון, אלי אוחנה כמובן, אורי מלמיליאן, דוד אמסלם, מאיר קדוש, אופיר שמואלי ועוד ועוד, אבל לא יהיה לך מקום לכתוב את כולם בעיתון". היו גם שיחות ארוכות עם דרור קשטן, משה דדש, וסיפור בפני עצמו עם אלי כהן השריף, שמוכיח את החברות האמי ־ צה בינו לבין לוי. "יום אחד אלי כהן

אברהם לוי, המנהל המיתולוגי של בית"ר, חלה בקורונה והיה ימים ‰ עכשיו, כשהוא מנסה להשתקם 11 מורדם ומונשם במשך בבית החולים הרצוג, הוא מדבר על הפחד: "חששתי מהגרוע מכל" ‰ החיבוקשקיבל מכל עבר: "אני מודה לכל מי שהתפלל לשלומי" ‰ הטיפול הרפואי שזכה לו: "הרופאים נלחמו עליי" ‰ ושומר על אופטימיות: "אני אהיה בסדר. עברתי בשלום את המחצית הראשונה. עכשיו צריך לנצח גם את המחצית השנייה" שמרו עליי בזכות התפילות של האנשים

ספורט

של ו מ י אה ר ו נ י

מתקשר אליי ומבקש לראות את אבא", מספר שמוליק לוי. "אני מסביר לו שבית החולים אוסר על ביקורים ומבטיח לו שכשיתאפשר אעדכן אותו. הוא אומר לי: 'אתה לא מבין שמוליק, אני בחניה של בית החולים ואני עולה לאבא, לא יכולתי להישאר בבית...'" וקיים גם הקשר המיוחד עם יוסי מזרחי. "יוסי יודע שאני כועס עליו", אומר לוי בחצי חיוך, "כי הפצרתי בו שלא ייקח את משרת האימון של בית"ר. אמרתי לו שחבל על הבריאות שלו ושיתרחק מזה. אני שמח שירד ממנו הלחץ הזה. הוא נתן את החיים שלו לבית"ר, הקריב מספיק, ורק אני יודע כמה". צריך להבין: כמעט בכל בית כנסת בירושלים ובכלל אחד המתפללים ביקש שיישאו תפילה לשלומו של אברהם בן חנה ושייצא מכלל סכנה. שמוליק לוי משוכנע שהתפילות האלה והקונצנזוס של הדאגה לאביו הם אלה שגרמו לכך שהיום אנחנו יושבים מולו ומנהלים דיאלוג. "קודם כל צריך להגיד תודה ענקית לצוות הרפואי מטיפול נמרץ קו ־ רונה של בית החולים הדסה עין כרם", אומר שמוליק. "הם עשו יותר ממאה

לוי עם דרור קשטן על ספסל בית"ר. כולם היו בניו

לכל מי שהנגיף הארור הזה פוגע בו: "רופאים צריכים לזכור שהם חייבים להילחם על כל חולה ולא לוותר. אני יודע שאני כאן כי נלחמו עליי. לא לכולם יש להם את המזל הזה. לשמח ־ תי, הרופאים שלי סירבו להרים ידיים. אני מודה לכל מי שהתפלל לשלומי כי ברור לי שניצלתי בזכות התפילות של האנשים".

אחוז כדי להציל את אבא במקצועיות ובמסירות שלא תיאמן. חייבים להגיד תודה לדוקטור אסף שוורץ וד"ר אפרת וגם למנהלת המחלקה פרופ' סיגל סווירי. וכמובן תודה גדולה לכל הצות הסיעודי כאן בבית החולים הרצוג ברא ־ שותה של צביה לוי למנהל קובי חביב ולשאר הצוות המסור". אברהם לוי מבקש להעביר מסר חשוב

18.2.2022 ˆ ידיעות ירושלים 60