ירושלים 19.08.22

הטרגדיה והחזרה לחי ים של מאמן הכושר האהוב יש לי ימים של התרסקות מוחלטת

אובדן של התרסקות כלכלית, בן בתאונה טרגית, אכזבה מחברים ועכשוי - חזרה לחיים ולמקצוע. את כל אלה חווה רונן ברדע בתקופה של כשנתיים בלבד. כבר שני עשורים שהוא מוכר לרבים בעיר כבעלים של מועדון כושר מוביל, שאליו היו מגיעים להתאמן רבים מהסלבס הירו ־ שלמים – שחקני בית"ר, מסעדנים ומפו ־ רסמים. "פתחנו את מועדון 'אגו' הר חוצבים שנים", סיפר השבוע ל"ידיעות 22 לפני ירושלים". "זו היתה מהפכה בעיר, גם בגלל המיקום באזור ההייטק המשגשג וגם כי הוא היה חדשני. כל המשפחה היתה בעסק הזה. מי שהיתה אז אשתי עזרה לי מאוד, למרות שהיא לא היתה מהתחום, ואפילו הילדים היו שותפים. כל המשפחה נרתמה לחלום הזה שלי. הקדשתי את רוב שעות היום למקום הזה. הייתי יכול להיות במועדון משש בבוקר ועד אחת עשרה בלילה. היו יכולים לעבור ימים שלמים מבלי שאראה מישהו מבני משפחתי. בדי ־ עבד זה לא היה כל כך חכם להזניח ככה את חיי משפחה לטובת מקום עבודה". משנה מקום משנה מזל שנים המועדון עבר למיקום 11 לפני כ־ חדש ומרווח בהר חוצבים. "חשבנו ששם תהיה הפריצה הגדולה שלנו. אלא שבמקום החדש נאלץ ברדע להת ־ מודד עם משברים שונים. יום אחד בעל הבניין החליט לשפץ את המקום. "זה גרם לאזור להפוך לאתר בנייה, על כל המש ־ תמע מכך. כמעט בלתי אפשרי היה להמ ־ שיך להתאמן במקום בראש שקט, והמונים מנויים 1,680־ מהמנויים ברחו. ירדנו מ י � . אחרי שהיתה רגיעה נ 800 לפחות מ ־ סינו להרים שוב את המקום לאט לאט, עקב בצד אגודל. אספנו אותם אחד לאחד. הגענו לאלף מנויים, ואחר כך לאלף מאה, "הקורונה תקעה את המסמר האחרון בעסק, שהיה משגשג מאוד. בבת אחת חווינו התרסקות מוחלטת. בשל הנחיות משרד הבריאות נאלצנו לסגור את הפ ־ עילות במשך חודשים ארוכים. זו היתה הפרנסה העיקרית שלנו ונאלצנו לסגור להפסיקה לתקופה שלא הוגבלה בזמן. "מצד אחד אפס הכנסות ומצד שני ההוצאות לא פחתו. זו היתה המכה שרי ־ סקה אותנו לחלוטין. למרות שבסוף הגענו להסדר עם בעל הבניין, זה היה כבר מאוחר מדי. יצאנו מהר חוצבים בכאב לב גדול שנה. נאלצתי לסגור עסק 21 אחרי יותר מ־ שהייתי קשור אליו מאוד, כיוון שאני הוא זה שלמעשה הקים את הרשת של 'אגו' ול ־ סגור את סניף הדגל, הסניף הראשון של והמגמה נראתה חיובית". אבל אז הגיעה הקורונה.

לרונן ברדע היה הכל - משפחה מאושרת, עסק מצליח והמון לקוחות מפורסמים, כולל אבל אז המצב הכלכלי ‰ שחקני בית"ר הסתבך, העסק התרסק ובנו אלעד נהרג אם לא די בכך, גם חלק ‰ בתאונת דרכים עכשיו, ‰ מאלו שהחשיב כחבריו נטשו אותו למרות ההתמודדות שלא נגמרת, הוא מסביר שאף פעם אסור לוותר: "אני לא כזה ששוקע ברחמים עצמאים, אלא רץ קדימה"

המלצות ארגון הבריאות העולמי לכושר גופני*

פעילות ג ופנ ית מתו נה 150-300 דקות בשבוע 1 פעילות נמרצת 75-150 דקות בשבוע 2 י ותר מ- 300 דקות בשבוע 3

אלי נ ור פבריקר , צילום: אלכס קולומו יסקי

רואה אותו לנגד עיניי תמיד, אבל אין לי יכולת לחבק. הוא חסר לי. הגעגוע נוראי".

"הוא התהפך עם הרכב, שבר את המ ־ פרקת ונהרג במקום. המשטרה סגרה את התיק, וכעת אנחנו בתהליך של ערעור מול הפרקליטות. הוא הותיר אחריו אישה מדהימה ושני ילדים קטנים. הקטן היה אז בן שלושה שבועות והגדול בן שנתיים וש ־ בעה חודשים. "חרב העולם. מאז שקעתי בקרקעית של הקרקעית וחיפשתי את עצמי. עבדתי . המומחיות שלי TRX כמדריך בשיעורי וספינינג והתחלתי לעבוד TRX היא ב־ ב'אייקון-מודיעין' כמדריך בתחומים האלה, וגם העברתי חוגים לילדים. אבל זה היה כלום, רק כמה שעות בשבוע. הרווח ־ תי שכר שלא כיסה אפילו את שכר הדירה שלי. האחים וכל המשפחה שלי נרתמו כדי לעטוף ולעזור לי. "פה התגלתה לי המשפחה במלוא עוצ ־ מתה, כולל המשפחה של גרושתי. בשעות הפנאי ביליתי הרבה מאוד אצל הנכדים שלי בגבעתיים (ילדיו של אלעד ז"ל; א"פ). הייתי הולך אליהם בכל סוף שבוע ועוד יום בשבוע, וזה היה באיזשהו מקום מה שנתן לי את היכולת להמשיך לתפ ־ קד ולרצות להמשיך לחיות. למרות שיש לי שני ילדים מדהימים נוספים ועוד שתי נכדות מדהימות, זה היה מעבר ליכולתי וזה פשוט ריסק אותי לחלוטין. זה קורה לי בלי סוף מאז, שהנשימה שלי נעתקת, שאני לא מסוגל לנשום ויש לי כאב בלב וכאב ביד. קורה לי בגוף משהו שאני לא יכול להסביר אותו. זה כאב וזה געגוע. והזמן לא מרפא כלום. ההורים שלי שנפ ־ טרו – זה הטבע. ילד שקובר אבא זה הגיוני. אבא שקובר ילד - זה לא. הכל השתנה לי. אפילו האוכל שאהבתי לאכול פעם כבר לא אותו דבר. זה הזוי, כי אני מרגיש אותו באמת, מרגיש אותו איתי. אני חולם עליו המון, הוא אפילו מנחה אותי לפעמים. אני

הרשת, היה מבחינתי קשה מלהכיל, מאוד לא פשוט. 'אגו' היה מזוהה איתי לחלוטין. זה תחום שאהבתי והשקעתי בו המון. מעו ־ לם לא הסתכלתי עליו כעל ביזנס. אלו היו החיים שלי. בדיעבד אני יודע לומר שזו היתה גם הטעות שלי". "חרב העולם" לסגירת העסק היה גם מחיר גופני ונ ־ פשי. "הייתי במשבר ולא הייתי מסוגל לעבוד. במקום זה התחלתי להתאמן באופן אינטנסיבי", הוא מספר. "התחלתי להגיע לחדר כושר יומיום אצל הבן הבכור שלי, אלעד, שהיה הבעלים של מכון הכושר שנה קודם 12 'אגו' מודיעין והקים אותו לכן. "הוא היה ספורטאי מצטיין, שחיין נב ־ חרת ישראל, היה אדם מאוד טוב ומיוחד. היו לי איתו חמישה חודשים צמודים מדי יום ביומו. הוא ראה את המצב שלי ודחף ועודד אותי להרים את הראש, להתחיל לעבוד איתו. הוא מאוד רצה שאני אתחיל לעבוד במקום. הבטחתי לו שבקרוב, אחרי שאצא מהמצב שהגעתי אליו, אעשה זאת. כבר התחלתי לעזור קצת במועדון, אבל לא כעובד אלא וולונטרית. "החלטנו שאני אתחיל לעבוד בסוף אותו החודש. מאוד שמחתי ואלעד אמר לאחראי על המשמרות לשלב אותי כמה שיותר. באוקטובר הוא יצא 19 לצער כולנו, ב־ לכיוון הכנסת לפגישה, ובשעות הבוקר משאית של כביש האגרה חסמה נתיב שאין בו שוליים בנתיב השמאלי. אלעד, למרות שלא נסע במהירות גבוהה והיה נהג מצוין עם אינסטינקטים של ספורטאי, הבחין במ ־ שאית באיחור וניסה לברוח, אבל הוא פספס בכמה סנטימטרים ופגע במשאית בקצה.

"מתפכח אחרי אסון" האסון שפקד את המשפחה גרם לבר ־ דע לגלות באופן כואב ומהיר מי לאורך שנים רק רצו את קרבתו ואת התהילה של המפורסמים שהכיר ומי באמת דואגים לו. "אתה גם מתפכח אחרי אסון כזה כי אנשים נעלמים לך", הוא אומר בכנות. "אנשים שחשבתי שהם חלק ממני, שהגדירו את עצמם כ'אחים שלי', פשוט התנדפו אחרי האסונות האלה. "זו היתה פגיעה נוספת, והפעם גם באגו. כאילו מה? זה מדבק מה שעברתי? אפילו להגיד לי את האמירה המגוחכת 'תהיה חזק'. מספיק לשלוח הודעה. המינימום הזה שאנשים לא טרחו לעשות – זה מדהים אותי. מנגד היו אנשים שהתגלו במלוא עוצמתם, חברי ילדות שצצו ועטפו אותי. גם החברים של אלעד תמכו במשפחה בכל הכוח. מה שלא היו עבורי החברים שלי היו החברים של אלעד". נקודת אור קטנה בתקופה האפלה ההיא היתה פנייה ממט"י-ירושלים. "הם קראו לי מספר פעמים לריאיון. אמרו לי שהם לא עושים לי טובה ושהם צריכים אותי בדיוק כמו שאני צריך אותם. הם בדיוק פתחו את הקאנטרי ברמות והם רצו אותי לתפקיד ניהולי שם. אמרו לי שכל תפ ־ קיד שאני רוצה אני מקבל, רק שאגיע. אבל הרגשתי שאני לא במקום שאני יכול לקחת אחריות. הייתי קם כל בוקר והייתי צריך לבעוט בעצמי כדי להאמין שזו המ ־ ציאות שלי ואני לא באיזה סיוט. "המזל הוא שאני לא אדם ששוקע ברח ־ מים עצמיים, אני רץ קדימה. הייתי צריך

, WHO מקור : המלצות לבנ י 2020 64-18

19.8.2022 ˆ ידיעות ירושלים 44