ירושלים 19.7.24

היו לו לנועם חבר'ה שהיו יחד איתו ממלאים שורה ביציע המזרחי. אותה קבוצה חברים הדפיסה חולצה לזכרו אחרי שנהרג בה כתוב בצורה ברורה: "לזכרו של נועם חבה, תמיד תהיה חלק מהשורה"

× × × בפברואר השנה היה 15 יום חמישי ה היום בו החיים בבית משפחת חבה נחלקו לשניים, כי באותו היום קרה להם האסון הנורא. "מאז הבוקר לכל בני הבית, אור־ נה וששון והאחים, ספיר, תומר ודניאל 16:00 היתה תחושה לא טובה. בשעה ששון התקשר לאורנה ממקום העבודה שלו. פרץ בבכי כי כבר לא יכול היה לשאת את הגעגועים והדאגה לנועם. "אני משתוקק לנועם" אמר לה. והיא, שגם בטנה התהפכה בקרבה, ניסתה להיות הקול האופטימי וביקשה: "הכל בסדר, תירגע". מסביב, החלו טלפונים של הורים מו־ דאגים של חיילים מהצוות של נועם בגלל שביב מידע קרה משהו, לא ברור 202 מה. סמ"ר נועם חבה, לוחם בגדוד של הצנחנים, השתתף בפשיטה שנועדה לטהר בית ספר ממחבלים ואחרי שכמ־ עט וניקו את השטח לגמרי עבור כוחות העניק לנו. אני רוצה גם להגיד לכל אגודות הספורט בארץ שיאמצו את המנהג הזה. מגיע לכל גיבורי העל הללו, שבזכותם אנחנו חיים פה שאוהדי הספורט וילדים יידעו מה הם הקריבו" "אני רוצה ששון חבה: להוקיר את ברק אברמוב. מגיע לו שאפו על הערב שהוא הרים ועל הכבוד שהוא

ששון אורנה ונועם חבה צילומים: | האלבום הפרטי

אומרים ההורים. על הקיר בסלון המון תמונות של נועם וכיתוב אחד שאומר הכל: "כל זמן שזוכרים אותי, אני חי". כל זיכרון הוא חיוך עם דמעות שעומ־ דות לפרוץ. מהחיבה של נועם לקובה של שני הצבעים, הצהוב והאדום, ועד המסיבה ההיא שערכו לו אחרי חוד־ שיים וחצי בשטח, וכשהוא חזר הביתה והכל היה מלא בבלונים אדומים לב־ נים הוא שאל: "למה אדום?" וכשענו לו שזה בגלל שהוא בצנחנים היתה מידה של חוסר שביעות רצון כי בכל זאת מדובר בבית"רי. ארבעה חודשים, שירתו נועם ואחיו הגדול, תומר המילואמיניק, בחזית. תקופה נוראית של דאגה שבה בכל שיחת טלפון נועם, כך מספרים הוריו: "אל תדאגו אני שומר על עצמי וגם עליכם". סבב השיחות, כשהתאפשר, כלל טלפונים להורים, לאחיו, לסבא וסבתא, כי נועם היה מקפיד לא לשכוח אף אחד.

בייגלה על הראש, ומאירים את החדר. במקרה מסוים, חייל בודד מפתח תקוה, עיר שלנועם אין קשר אליה, חיפש עבודה וחבה פשוט סידר את העניין מבלי להכיר אף אחד כולל חו־ פשה מיוחדת לאותו חייל כדי שיוכל לעבוד. במקרים אחרים, כשהחברים שלו היו מתכננים מסיבה או בילוי או נסיעה, תמיד שלא בנוכחתו היה את המשפט: "נחכה שנועם יבוא והוא כבר יחליט ויסדר הכל". מאז שנהרג, ששון ואורנה מעדיפים להיות כמה שיותר בבית. הם מהמש־ פחות המפורסמות בעיר. ששון שאין ירושלמי שלא קונה מאפים בעסק שלו - מאפיית חבה, ואורנה מנהלת חטי־ בה צעירה של בית ספר יסודי בפסגת זאב. "יש לנו הרבה תמיכה מהמשפ־ חה הגרעינית מחברים שלנו ומחב־ רים של נועם אבל רק פה בבית אנחנו מרגישים את החיבור אליו, את המע־ טפת כאן לצד התמונות והזכרונות",

אני יורד ליציע הרגיל כדי לשבת עם החבר'ה שלי ולעודד". האהבה הזו לבית"ר פגשה את משפחת חבה לפני כמה שבועות, כשבית"ר, באירוע מכובד, ערכה לכל המשפחות השכו־ לות של אוהדי הקבוצה ערב ב'זאפה'. ששון: "אני רוצה להוקיר את ברק אב־ רמוב. מגיע לו שאפו על הערב שהוא הרים ועל הכבוד שהוא העניק לנו. אני רוצה גם להגיד לכל אגודות הספורט בארץ שיאמצו את המנהג הזה. מגיע לכל גיבורי העל הללו, שבזכותם אנ־ חנו חיים פה שאוהדי הספורט וילדים יידעו מה הם הקריבו. צריך גם להודות לעיריית ירושלים ולדן שושני על טו־ רניר הסטריט גול בטדי שעשה המון כבוד למשפחות השכולות". נועם חבה לא היה רק חייל מצטיין ואוהד כדורגל מסור. הוא היה בעיקר מנהיג, כריזמטי, אחד שממגנט אנ־ שים להיסחף אחריו, בזכות המון פיק־ חות וחיוך. מהאנשים האלה שיש להם

ידיעות ירושלים ˆ 19.7.2024 59