ירושלים 20.05.22

חות אומנה שישנה על ספסלים ואין לה אף אחד. לפני שהספקתי להגיב הם דחפו אותי פנימה". אור מתארת חוויה קשה של אונס קבו פ צתי. "הם התחלפו ביניהם. השתוללתי, צעקתי וצרחתי. ממש נלחמתי בהם עד שלא היו לי יותר כוחות, רק כשהשומר בא לסגור את המסכים הם ברחו". בניגוד למצופה, אור סירבה להתפנות לבית חולים. "גירדתי את עצמי בקושי, הייתי מושפלת וחבולה, הרגשתי מחוללת ומזוהמת אבל חזרתי לספסל ברחוב כי רק רציתי לישון, לא היו לי כוחות לחשוב על מה שעברתי. למחרת התעוררתי מכאבים עזים בבטן. הלכתי לקופת חולים ושם התמוטטתי. בבית החולים גילו שהתפו פ צצה לי ציסטה בשחלה. כשהבינו שאין אף אפוטרופוס ששומר עליי, הרופאים חתמו בעצמם כדי להכניס אותי לניתוח חירום". פנית לאחים שלך? "כן. לאחר מספר ימי התאוששות חזרתי לרחוב, אבל משהו בי נשבר. כאב לב על התקווה שאבדה לי ולא ידעתי אם תשוב. עם כל הכוחות והאופטימיות שלי, בנקודה הזו נשברתי. לא היה לי יותר במה להיאחז, איבדתי כל תקווה. ויתרתי על הגאווה שלי והתקשרתי לאחותי. אמרתי לה שאם היא לא תיקח אותי אליה אני לא אשרוד. עברתי אל אחותי בחולון ועזרתי לה בגי פ דול הילדים. שם התחלתי ללכת לשיעורי תורה. תמיד האמנתי שיש מישהו או משהו ששומר עליי. התחלתי גם אני להתקרב לדת ומצאתי בה אמונה ומשהו להיאחז בו". השיקום לימים היא נישאה והקימה משפחה, והודות לרבנית שסייעה לה להעמיק בלימוד על חשיבה חיובית, היא מרגי פ שה ששינתה תפיסה. "מהמקום הקורבני שהייתי בו עד לאותה עת, הבנתי שהחיים שלי תלויים בי ושאני יכולה לעשות שי פ נוי אם באמת ארצה בכך. קלטתי שאני כבר אמא לילדים קטנים ושהם זקוקים לי. "היום אני אישה חזקה, אני לביאה, אבל עברתי תהליך ארוך עד שהגעתי למקום הזה. בשנים האחרונות אני מרגישה שאני ממש מגשימה את עצמי. הייתי רכזת נוער בסיכון ופתחתי מקלט יחד עם הרווחה, ליוויתי נערות בשיחות, בעיות עם המש פ פחה, אפילו אירחתי אותן בביתי לפעמים. הייתי גם רכזת קהילה חרדית בחולון. במסגרת התפקיד קידמתי אירועים ופ פ רויקטים שמטרתם לחזק את הקהילה החר פ דית בעיר. אומרים שצריך רק אחד שיאמין בך. מרבית חיי לא היה לי את האחד הזה, לכן בשלב מסוים למדתי להיות האחת הזו עבור עצמי ובהמשך התחלתי להיות שם גם עבור אחרים". שמעת את הסיפורים שפורסמו לאח ־ רונה על בית השאנטי. הזדהית איתם? "בטח. כל חיי נתנו לי תחושה שעושים לי טובה, שאני לא ראויה לקבל טיפול בסיסי ושאני חייבת להוכיח את עצמי כדי לקבל אהבה. לכן אני חולמת להוציא ספר על חיי, שקורא לאנשים שעברו את מה שאני עברתי ‑ התעללות, הזנחה ופגיעה מינית - לקום ולצעוק ולא לחשוש להביע את עצמם". בימים אלה אור מגייסת כסף באמצעות כדי להוציא את ספרה. Headstart אתר "מי שרוצה לעזור לי להגשים חלום ול פ עזור לכמה שיותר אנשים מוזמן לסייע".

"תמיד האמנתי

שיש מישהו או משהו ששומר עליי". תקווה אור

שלהם, כך שאם הייתה מגיעה משטרה הם היו נקיים. דווקא שם הרגשתי שדברים מתחילים להסתדר לי, הרחק ממשפחות האומנה המאתגרות". אונס קבוצתי אבל אז שוב היו מי שניצלו את המצוקה שלה. עבדתי במקום של משחקי 16 "בגיל וידיאו. בכל יום סידרתי ונעלתי בסוף הערב. ערב אחד חיכו לי חמישה נערים פ � . הם ידעו שאני ילדה של מש 18 בני

בני ברית מפתיעים. "הייתי ישנה בגינת המפלצת או בגן סאקר, ובלילות הקרים הייתי מוצאת פינה להתכרבל מתחת לבניינים ברחביה. הג פ עתי לספסל סחוטה, אחרי יום ארוך. לא היה לי זמן לרחם על עצמי. פחד לא היה בי, לא היה בי כבר כמעט כלום. לא משנה מה עבר עליי במשך היום, ידעתי שמחר אני אקום, ובינינו, גם לא היה אכפת לי לא לקום, כי זה לא עניין אף אחד. המלצרים הערבים באולם האירועים בו עבדתי סחרו בסמים. הם היו שומרים עליי כשישנתי על הספסלים ואני הייתי ישנה על הסמים

מת. הרבה מהמשפחות עשו זאת רק בגלל הכסף. לא נתנו דבר מלבד מגורים וקצת אוכל. החלטתי שעם משפחות כאלה עדיף לצאת לרחוב". הרחוב בלבד, מצאה עצמה אור 15 כשהיא בת ברחוב. בבקרים הייתה נמצאת בבית הספר, בצהריים הייתה מתקלחת אצל חברות והולכת לעבוד בחנויות, ובער פ בים באולמות אירועים. את הלילה הייתה מסיימת על ספסלים בירושלים, שם מצאה

47

ידיעות ירושלים ˆ 20.5.2022